תקציר פרק 16 מתוך הספר:
The Near East since the First World War: A History to 1995
מחבר: M.E.Yapp
באדיבות ההוצאה לאור: Addison-Wesley Longman limited, London
תרגם ותיקצר: זיו שחר
מעצמות-על וכוחות אזוריים 1989-1956
ברית המועצות: האינטרס החשוב לברית המועצות במזרח הקרוב היה במדינות הגובלות בה מדרום- תורכיה, אירן ואפגניסטן. בשנות הארבעים ניסתה ברית המועצות להפיל את המשטרים במדינות אלו על ידי תמיכה בארגונים קומוניסטיים וחוגי אופוזיציה שונים. אך מאמצים אלו לא נשאו פרי ובמדינות אלו התבססו משטרים פרו- מערביים. ב 1953 שינתה ברית המועצות את מדיניותה וניסתה לקשור קשרים טובים עם הממשלות הקימות. ב 1957 נחתם הסכם עם אירן על ניצול מי הנהרות שבגבולן. נחתמו גם הסכמים כלכליים.
כמו כן נסוגה ברית המועצות מדרישותיה הטריטוריאליות כלפי תורכיה. אך למרות מדיניות הפיוס הסובייטית התהדקו הקשרים בין מדינות אלו והמערב: תורכיה הצטרפה לברית נאט"ו ב 1952.
לאחר מכן אפשרה לארצות הברית להציב טילים בשטחה. אירן חתמה עם ארה"ב על הסכמי סיוע צבאיים ושתי המדינות )אירן ותורכיה( הצטרפו ל"ברית בגדאד" עם עיראק. הסובייטים חששו מן הברית והסבו את תשומת לבם אל מדינות ערב. ב 1955 החלה להתפתח ההגמוניה של ברית המועצות במזרח התיכון. לסובייטים לא היה צורך בנפט הערבי ומדיניותם נועדה לערער על השפעת המערב ,היה זה חלק מן המלחמה הקרה בין המעצמות. בשנה זו פנה עבד אל-נאצר אל הרוסים והללו הסכימו להפוך לספקית הנשק של מצרים. באותה שנה נחתמה ברית ידידות עם תימן הצפונית.
אחר כך הפכה לספקית הנשק לסוריה, ב 1958 חיזקה את יחסיה גם עם עיראק. השותפות נמשכה גם בתחומי המסחר והכלכלה. ברית המועצות גם מימנה את הקמת הסכר הגבוה באסואן. בשנות השישים ביססה ברית המועצות את מעמדה כבת ברית ללאומיות הערבית במסגרת הכללית יותר של המאבק באימפריאליזם של המערב. ההגמוניה הזו החלה להיחלש לאחר המלחמה בין הערבים לישראל ב 1967.
ארצות הברית: עניינה באזור התפתח מן ההיגיון של המלחמה הקרה והתבטא ברצונה למנוע מברית המועצות השפעה בחלק זה של העולם. מלבד זאת, גם הנפט תרם לגיבוש האינטרסים האמריקאיים. נקודת ציון מרכזית ביחסה של ארה"ב למזרח הקרוב התרחשה בעקבות מלחמת סואץ ב 1956. עד אז הייתה לבריטניה הגמוניה באזור. בעקבות המלחמה הסתיים עידן הקולוניאליזם הבריטי. עסקת הנשק בין נאצר לברית המועצות סימנה את חדירתם של הסובייטים לאזור. בעקבות האירועים הללו פרסמה ארה"ב את "דוקטרינת אייזנהאואר" במרס 1957, אשר על פיה היא מתחייבת להעניק סיוע כלכלי או צבאי לכל מדינה במזרח התיכון שתמצא את עצמה מאוימת על ידי הקומוניזם הבין-לאומי. האמריקאים זיהו את הלאומיות הערבית הרדיקלית מבית מדרשו של עבד אל-נאצר עם הקומוניזם הבין-לאומי, ומשטרים שחששו מן הרדיקליזם הציגו עצמם כמגיני המערב בפני הקומוניזם. באופן זה נתפסה ישראל בעיני האמריקאים )מי שבשנות החמישים נחשבה לנטל אסטרטגי( ולאחר תבוסת הערבים ב 1967 זכתה לתמיכתה האיתנה.