מאת: דוד הכהן
מקור: עת-מול – עיתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל, כרך ז', גיליון 5 (43) סיון תשמ"ב – מאי 1982.
אליעזר הופיין ניהל את בנק אפ"ק במלחמת העולם הראשונה והיה מקברניטי הכלכלה בארץ.
אליעזר הופיין, יליד הולנד, היה אחד מקבוצת עולים לא גדולה ממערב אירופה, שיש לה חלק נכבד בעיצוב כלכלת הארץ מאז ימי העלייה השנייה. איש אחר בקבוצה זו היה ארתור רופין, יליד גרמניה, מאבות ההתיישבות.
אליעזר זיגפריד הופיין נולד בשנת 1881 בעיר אוטרכט שבהולנד, לאביו הרב יעקב הופיין ולאמו רוזה. אבות משפחתו של א.ז. הופיין התגוררו תחילה באחד הגטאות של יהודי אמסטרדם. בראשית המאה הי"ט יזם בית-המלוכה ההולנדי פרודוקטיביזציה של יהודי הגטו על-ידי העברתם למחוזות-ספר במזרח הולנד, כדי שיעסקו בחקלאות. בין העקורים מגטאות אלה נמנו אבות משפחת הופיין, אשר התיישבו בעיירה קטנה בשם סטיינווק. בראש עמד ישעיהו הופיין, סבו של א.ז. הופיין, אשר התבלט כתלמיד חכם וכדרשן לפני תושבי העיירה (בשנים 1860-1850).
עם שיפור רמת החיים של המשפחה נשלח הבן – יעקב הופיין, לאמסטרדם להשתלם בישיבת "שערי שמים" וללמוד, יחד עם זאת, באוניברסיטה. יעקב הופיין הוסמך בכתר הרבנות והתפרסם בחיבור ראשון מסוגו, על ההיסטוריה של העם היהודי ברוח המסורת, בשפה ההולנדית. הוא נתמנה כרב בעיר המחוז אורכט, אך תלאות רבות פקדוהו והוא נפטר בגיל צעיר בהותירו אלמנה, שלוש בנות ובן – אליעזר זיגפריד הופיין.
האלמנה רוזה עקרה לאמסטרדם ופתחה שם בית-ספר עם פנימייה דתית. את בנה, אליעזר, שלחה לבית-ספר גבוה למסחר, אותו סיים בהצטיינות והוסמך כרואה-חשבון.
עם תום לימודיו החל אליעזר הופיין לעסוק במקצועו באמסטרדם וכהכנסה צדדית, נתן שיעורים פרטיים בהנהלת חשבונות. בדרך זו זימן לו הגורל להכיר צעירה, מרים לבית מייכלס, בת למשפחת מתבוללים, אשר נזקקה לעזרתו, כדי לסיים את לימודי הרוקחות. צעירה זו נשא בשנת 1910 לאישה.
פעילות ציונית
הופיין הצעיר הצטרף לתנועה הציונית בהולנד ובשנת 1907, כשהתכנס בהאג הקונגרס הציוני ה-8, נתמנה כמזכיר ההסתדרות הציונית בהולנד.
לאחר הקונגרס יצא הופיין לקלן וניהל בה את משרדי ההנהלה הציונית. בשנת 1911 הטיל עליו דוד וולפסון, נשיא ההסתדרות הציונית, לבקר בארץ-ישראל ולערוך עבורו סקר על הנכסים שהיו אז ברשותה של הקרן-הקיימת-לישראל ושל "החברה להכשרת הישוב".
בסקר זה עמד הופיין על הנעשה בארץ בשני המוסדות הללו וגם בבנק אנגלו-פלשתינה. בעקבות הדו"ח הוצע לו לעלות לארץ ולשמש כסגנו של זלמן דוד לבונטין, מנהל הבנק.
בשנת 1912 עלו בני הזוג הופין לארץ והופיין החל בעבודתו בבנק. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נותר הופיין, כנתין הולנד הנייטרלית, המנהיג היחידי שלא גורש מהארץ והוא נטל על עצמו את משימת ניהול הבנק.
נעילת דלתות הבנק, בעטייה של המלחמה, הטילה מהומה ומבוכה על הישוב כולו. כסף לא היה וקופת הבנק היתה ריקה. כדי להציל את המצב הנפיק הופיין "שטרי כסף רשומים" – שיקים משוכים על הבנק על-ידי לקוחותיו המפקידים, שהבנק הטביע אישורו עליהם, ועשאם מטבע עובר לסוחר. משנתגלה הדבר לשלטונות התורכיים, הם אסרו את קיומם והופיין נאלץ למצוא מוצא אחר: הוא הנפיק "כתבי העברה" שהיוו תחליף מסויים לשיקים. באמצעות הקונסוליה הספרדית בארץ, הצליח גם להביא כסף-זהב מאנגליה.
בד בבד עם פעילותו בבנק בעת המלחמה ניהל א.ז. הופיין את ועד הסיוע האמריקאי.
ביולי 1917 נפגש א.ז. הופיין עם ג'מל פחה, מושלה של הארץ, בקושטא במטרה לשכנעו שלא יפגע בבנק, אבל הפחה היה תקיף ובלתי פשרני. עם שובו מן הפגישה, סיפר, כי הפחה אמר לו: "אלמלא היו ידי כבולות, הייתי תולה אותך כפי שתליתי אנשים גדולים וחשובים ממך. אבל מה אעשה וידי כבולות?" הופיין מצא דרכים להמשכת פעילות הבנק במחתרת ורק כיבושה של ירושלים בידי הבריטים, בדצמבר 1917, מנע את מאסרו לאחר שמצא מקלט בבית הקונסוליה הספרדית בירושלים.
לעמדה בינלאומית
לאחר מלחמת העולם עם התפתחותה של התנועה הציונית, העלה את הבנק לבנק בעל עמדה בינלאומית, שלו חלק חשוב בפיתוח הארץ ואשר שימש כבנק המרכזי של היישוב היהודי בארץ ושל התנועה הציונית – הבנק של "המדינה בדרך". הופיין עסק גם בפעולות יישוביות שונות, מחוץ לבנק.
כתוצאה ממאורעות 1929 וממצב החירום ששרר בארץ, נדלדלו הקרנות הלאומיות, קרן-היסוד וקרן-קיימת. הופיין יצא ללונדון בשנת 1934 ופנה אל הנהלת ה"לוידס" עמה היה מיודד; כדי לקבל הלוואה. כשנשאל ע"י מנהלי ה"לוידס": "מה הן הערבויות שאתם יכולים להצביע לבטחון ההלוואה?" השיב הופיין: "זרועות החלוצים, מייבשי הביצות ומפריחי השממה הן הערובה הטובה ביותר". בסיכומו של דבר הצליח הופיין לגייס סכום של חצי מיליון ליש"ט.
בין מקימי נמל תל-אביב
הופיין השתתף בניהולם של מוסדות כספיים מיוחדים שסיפקו אשראי לפרדסנות, לבניין, לתעשייה ולמסחר. שימש כיו"ר ועד "יריד המזרח", והיה בין מקימי נמל תל-אביב. פעל רבות להעברת רכושם של יהודי גרמניה לארץ. בעת המשבר הכלכלי לרגל מלחמת איטליה-חבש ניהל מלונדון פעולות עזרה להצלת בנקים בארץ מהתמוטטות. מה שציין אותו כבנקאי – היתה זהירות רבה, והוא נשמר מהשקעות בעסקים לא-בטוחים ובמפעלים, שעתידם לא היה מובטח.
עם ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, ב- 15 במאי 1948, הטילה הממשלה הזמנית על בנק אנגלו-פלשתינה ובראשו א.ז. הופיין, כיו"ר מועצת המנהלים של הבנק, לשמש כבנק של המדינה, ובידו הזכות להוצאת כספים.
הופיין יצא לארצות-הברית ושם הכין את שטרי הכסף הראשונים למדינת ישראל כשחתימתו וחתימת ד"ר ברט התנוססו עליהם. היו אלה שטרות בני 50 לא"י, 10 לא"י, 1 לא"י ו-500 מיל (חצי לא"י).
משנוסד בנק ישראל והממשלה מינתה את דוד הורביץ לנגיד הבנק, נבחר א.ז. הופיין כיו"ר המועצה המייעצת של בנק ישראל וחתם יחד עם הנגיד על שטרי הכסף החדשים של בנק ישראל. בראשית שנת 1957 הלך אליעזר זיגפריד הופיין לעולמו ונטמן "בשדה בודד ובקול דממה", כבקשתו, בכפר בו שכן בשנותיו האחרונות – כפר שמריהו.