הממשלה קוראת: להפסיק את ההפקרות
מאת: פנחס יורמן
מקור: עת-מול – עיתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל,
כרך ג' גיליון 5 (19) אייר תשל"ח – מאי 1978.
הווי בשנים הראשונות של המדינה: צנע ושוק שחור, קיצוב ומסים
ידיעה המתארת נתח-הווי בכיכר דיזנגוף
הווי בשנים הראשונות של המדינה: צנע ושוק שחור, קיצוב ומסים
"הממשלה קוראת לכל חוגי הציבור, לאלה ששמרו על דרכי ההגינות ולאלה שסטו מהדרך, לעשות מאמץ משותף כדי להפסיק את ההפקרות, לעזור לה להשתלט על התפוררות זו, ולהחזיר לארץ אותה רוח של נאמנות לקימום המדינה שפעלה כה גדולות אך תמול-שלשום".
בדברים אלו סיים שר המסחר והתעשייה דב יוסף את נאומו ברדיו ב-23 באוקטובר 1951. למחרת ניתנו דבריו בכותרות ראשיות בעיתונים. במיוחד הובלטה הכרזתו, לפיה "ייעשה מאמץ לשיפור האספקה וחלוקתה, לעקירת השוק השחור ולהגברת הייצור החקלאי. כן תובטח עדיפות מטבע-חוץ למצרכי מזון חיוניים".
בחלקו של דב יוסף, מושלה הצבאי של ירושלים במלחמת העצמאות, שלוש שנים לפני כן, נפל התיק הבלתי-פופולארי ביותר באותה עת – תפקידו היה לבצע את מדיניות הצנע של המדינה הצעירה. הוא אמר למיליון וארבע מאות אלף התושבים: "אנו עומדים בפני בעיה מרתיעה בקשייה, אשר אין לה פתרונות קלים. ארץ קטנה, כמעט ללא אוצרות טבעיים, ללא יבול חקלאי מספיק להזנת תושביה המתרבים, ללא חומרי גלם לסיפוק צרכיהם ההכרחיים בהלבשה, בהנעלה, בריהוט ובכלי בית; לא בלבד שאין לנו ההון הרב במטבע-חוץ הדרוש למילוי צרכים אלה, אלא אף לא לקניית כל המזון וחומרי-הגלם שאנו זקוקים להם. ואם כי נעזרנו עזרה רבה על-ידי אחינו בתפוצות וגם באשראי גדול למדי שקיבלנו מבחוץ, אין בידינו לספק כל צרכינו. עובדה זו קובעת, ואין כל אפשרות להתחמק ממנה".
תקף אותנו הנגע הרע
בנאומו תקף דב יוסף בחריפות את ספסרי השוק השחור:
"ככל שגובר זרם המצרכים לשוק השחור, גדל המחסור בציבור הרחב, שאינו נזקק לשוק זה, ובסופו של דבר, הוריד המסחר בשוק השחור את ערך המטבע שלנו. תקף אותנו הנגע הרע של יחס זלזול ביושר ובהגינות אלמנטרית לזולת. הבעיה חדלה להיות כלכלית בלבד, ועברה לתחומי המוסר".
המשפטן הוותיק לא נרתע מלכנות את הדברים בשמם המפורש: "נעלם אצל רבים מתעשיינינו במידה לא מעטה רגש החובה לייצר סחורה טובה, רבים מאנשי המסחר שכחו שלקוחותיהם סומכים עליהם שימכרו להם סחורה טובה במחיר הוגן הנותן רווח הוגן. אצל רבים מדי אין עוד אותו יחס של בעל המלאכה והפועל לעבודתו. וגם חלק מהחקלאים נתפס למכירת תוצרתם במחירים מופרזים. המדובר הוא ברבים בכל סקטור וסקטור. ומעשים אלה עירערו יסודות חיי המוסר בשטח הכלכלי, ובעקבותיהם נשתררה ההפקרות שאנו עדים לה".
וכאן, בסייפא, השמיע מיש כונה בפי העם "שר הצנע", את קריאת הממשלה לכל חוגי הציבור להפסיק, תוך מאמץ משותף, את ההפקרות.
לא פחות מאלף הוא תוכנם של עמודי הפנים בעיתונים שמסרו את נאומו של דב יוסף (אגב, מחיר עיתון הבוקר שכלל ארבעה עמודים – 35 פרוטות).
הנה ידיעה המתארת נתח-הווי בכיכר דיזנגוף: "בליל שמחת-תורה הותקף קצין משטרה בידי אדם שדרש ממנו לשחרר את חברו, שהפריע את הסדר במסעדת-החיילים שבכיכר. שניהם נעצרו. כן נעצר תושב יפו בן 26, שתקף במוצאי החג שוטר ליד קפה 'באר-שבע' ביפו. וכאן מציינת כרוניקת הפלילים, ש"התקפות על שוטרים בעת מילוי תפקידם הפכו מעשים בכל יום, והמשטרה החליטה לנקוט אמצעים חריפים נגד המתפרעים."
250 גרם חמאה לנפש
עיתוני אותו יום מפרסמים מודעה מטעם משרד המסחר והתעשייה, אחת מרבות באותו זמן, המפרטת את זכויותיהם כצרכנים.
אם כן, אשר לחמאת-יבוא, המנה לנפש לחודש (אוקטובר 1951) היא 250 גרם; אבקת חלב – קופסה אחת; שימורי-דגים – קופסה אחת; קטניות – 500 גרם. תלוש מספר ז23 – מעניק לצרכן חמש ביצים, ואילו גבינה צהובה (150 גרם לנפש) ועגבניות ניתנות ללא תלושים.
ולעומת זאת: מחסנאי של "המשביר" יובא לדין באשמת גניבת שני שקי סוכר ולא פחות מ-38 שקי אורז. ממחצבת "אבן וסיד" נגנבו בלילה פטישי-אויר וציוד אחר בשווי כולל של כשמונה מאות לירות. אלמונים פתחו באש על שומרי "בנייני האומה" בירושלים.
התקרית החמה התחוללה אגב ניסיון לגנוב כלי עבודה מן המחסן שליד הבניין הנבנה. איש לא נפגע. בירושלים נעצר לשבעה ימים אדם החשוד בהוצאת 107 לירות במרמה. הלה הבטיח לתושב מקומי לספק לו תמורת הכסף עצים וחומרי בניין.
תהא זו טעות להסיק מידיעות אלו שהיו אז רק גניבות ומעילות. יש מהתושבים שמצאו להם בידור אחר: במעברת רחובות, באחד האוהלים, ששימש מעין בית-קפה מאולתר, נתפסו 14 מתושבי המקום כשהם מעשנים חשיש. הם נעצרו והובאו ביום א' בפני שופט השלום.
בעין-ורד שבגוש תל-מונד נגנבו 36 יחידות-השקאה, ובתל-אביב נעצר צעיר באשמת אי-התייצבות לשירות הצבא. בחיפוש שנערך בביתו של תושב נתניה נמצאה כמות גדולה של עור-סוליות ועור עליון חום. הסחורה הוחרמה ובעליה נעצר.
מדוע היכה הבן את אביו?
במושב עולים בנגב נדקר גבר בן 45 בגבו בסכין על-ידי בנו, בשעת ריב משפחתי שפרץ ליד תחנת אוטובוס באחד מכבישי הנגב.
דיסקוטקים עדיין לא הועלו באש על-ידי מתחרים נרגזים, מהטעם הפשוט שבאותה עת טרם נולד מוסד רעשני זה, אך "במוצאי שבת הוצת על-ידי אלמונים בית קפה בכפר שלם (סלמה). כמויות גדולות של סיגריות ומשקאות חריפים עלו באש ונשרף גם מקלט-רדיו. הנזק נאמד בשש-מאות לירות. סיבת ההצתה טרם הובררה."
העבריין הצעיר ביותר ששורבב לדו"חות מתחום האלימות הוא בן 13. הנער ממעברת טירה הובא למשטרת חיפה. אמו ושלוש אחיותיו ישבו בפתח הבניין וביקשו רחמים עליו. הנער נאסר על שהיכה את אביו, זרק בו אבנים ושיבר לו שתי צלעות. בן ה-13 טען שעשה מה שעשה ביודעין. "אבא שותה לשכרה, מכה את אמא ואת האחיות, הורס את חיי המשפחה. מישהו צריך היה ללמדו לקח".
ובינתיים מפגין המנגנון הממשלתי פעילות רבתי. מטעם שר האוצר מתפרסמת מודעה גדולה המכוונת "לסוחרים וליצרנים". עניינה – רשימת המוצרים שיכללו מעתה, בין היתר, בסוגי המותרות שעליהם חל מס-מותרות. ברשימה כלולות, בין השאר, גם עגלות ילדים ולולים לתינוקות. שיעור המס מהמחיר הסיטוני – 25 אחוז; כרים, כסתות ושמיכות 35 אחוז; זיקוקין די-נור – 35 אחוז.
הורדה במיסים
ובחלק האחרון של המודעה – בשורה טובה: מוצרים ששיעור המס לגביהם הופחת. בין היתר נכללים בהם נעלי עבודה שיהיו פטורים עתה ממס; מזוודת קרטון פשוט רק 15 אחוז מס; רהיטים אחידים פרט לאלה העשויים לצרכי באר, שולחנות למשחק קלפים, עגלות-תה וארגזים למכשירי תפירה – 25 אחוז.
ואילו עיתוני יום חמישי, ה-25 באוקטובר, מרגיעים את הציבור בשם משרד המסחר והתעשייה: "אין כל שחר לפירוש שניתן באחד מעיתוני הערב לנאומו של הד"ר דב יוסף ב'קול ישראל', כאילו מתכוון השר להנהיג קיצוב של לחם".
גם זה היה הווי החיים בשנותיה הראשונות של המדינה, שבאותו זמן הכפילה ושילשה את מספר תושביה, בנתה כפרים וערים חדשות, ביקשה לתת פרנסה לרבבות, קיימה צבא וציפתה לימים טובים יותר מבחינה כלכלית.