השלכות מלחמת ששת-הימים על המשק בישראל
מאת: עודד לויתן
מקור: סקירה חודשית – ירחון לקציני צה"ל, מס' 3-4 1987
לוח א': אינדיקטורים להתפתחויות במשק בשנים 1967-1966
לוח ב': אינדיקטורים להתפתחות המשק 1972-1961
לוח ג': אינדיקטורים לבחינת היקף פעילות הסקטור הציבורי
מבוא
שנת 67 הייתה נקודת-מפנה במגמת ההתפתחות של המשק הישראלי – ונתחדשה הפריחה הכלכלית עד מלחמת יום- הכיפורים. המחיר הכלכלי המיידי של המלחמה לגבי המשק היה נמוך ביותר, והיא הביאה לגידול מיידי בביקוש המקומי לסחורות ולשירותים. מאידך גיסא, לא קטנה תלותו של המשק בחו"ל.
מגמה זו נמשכה עד מלחמת יום-הכיפורים, והתפתחות החוב החיצוני הטילה מגבלות הן על המערכת הכלכלית והן על הפוליטית. על כן החל לרדת – במכוון – הגידול בצריכה הציבורית.
עם הגאות בביקוש הבטחוני המקומי עלה חלקם של ענפי החשמל והאלקטרוניקה, והרצון להשתלב בחו"ל העלה את הסטנדרטים בייצור. גדלו תעסוקת עובדים לא-ישראלים ובעקבות זאת ההפרש בשכר בין עובדים מקצועיים לבין לא-מקצועיים. המלחמה גרמה לגידול ולשינוי הרכב הייצוא, לעלייה תלולה ברמת הייבוא – ולפתיחת ליבם וכיסם של יהודי-התפוצות. שינוי דפוסי ההוצאה הציבורית גרם לזעזוע במערכת הכלכלית, גמישות תקציבי- הממשלה קטנה – והממשלות התקשו לנהל מדיניות כלכלית מאוזנת.
שנת 1967 הייתה נקודת-מפנה במגמת ההתפתחות של המשק הישראלי. באותה שנה נתחדשה הפריחה הכלכלית – לאחר המיתון העמוק ששרר במשק קודם לכן – ומאז ועד 1973 התפתחו רוב המגמות הכלכליות בכיוון הנחשב לחיובי. עם זאת, הבעיות היסודיות המלוות את המשק מראשיתו לא באו על פתרונן, והחמורה שבהן – בעיית התלות הכלכלית בחוץ-לארץ – אף הוחרפה במידה רבה. בשנת 1973, עם פרוץ מלחמת יום-הכיפורים ומשבר האנרגיה, נקטעה תקופת-הפריחה, מרבית המגמות שינו את כיוונן, והחלה תקופה, שיש המכנים אותה "תקופת הכמישה".
מלחמת ששת-הימים העמידה את המשק בפני גורמים חדשים, שהשפיעו על התפתחותו. במאמר זה נרחיב את הדיון בגורמים שפעלו על הצד המאקרו-כלכלי, ונבחין ביניהם בהתאם לטווח פעולתם. גורמי הטווח הקצר פועלים בעיקר על רמת הביקושים, ובמידה פחותה – גם על משתנים אחרים; ואילו גורמי הטווח הארוך פועלים בעיקר על טכנולוגיית-הייצור, על הרכב התשומות לייצור (הון ועבודה), על התחלקות התפוקה וההכנסות וכיו"ב.
למרות התפנית החריפה, שחלה בשנת 1973 במגמות המאקרו- כלכליות במשק – ההשפעות ארוכות-הטווח של מלחמת ששת- הימים טרם נמוגו.
השפעת המלחמה בטווח המיידי
עם סיום המלחמה החלו רבים לעסוק בשאלה – מה היה מחירה הכלכלי. שר-האוצר דאז נקב תחילה בסכום של כחצי מיליון דולר; מאוחר יותר הועלה הסכום לכדי 750 מיליון דולר, ובסופו של דבר הוערך מחיר המלחמה בקרוב למיליארד דולר.(1) הערכות כגון אלה מזהות את מחירה של המלחמה עם ההוצאות הישירות, שהיו לממשלה לכיסוייה. האם ההערכות הללו מייצגות את מחיר המלחמה למשק כולו? התשובה שלילית! במשק הנמצא במצב של אבטלה, העסקת גורמי-הייצור המובטלים איננה עולה דבר. אין הוא צריך לוותר על ייצור איזשהו, כאשר הינו מעסיק את גורמי-הייצור המובטלים למען מטרה מסוימת.
הצריכה הפרטית, ההשקעה או הייצוא יכולים להישאר ברמה הקודמת, אם המשק משתמש למטרת ביטחון רק בגורמי-ייצור, שאלמלא כן היו ממשיכים להיות מובטלים. הכלכלנים קובעים את המחיר, שמשלם המשק כולו להשגת מטרה מסוימת, על-פי גודל ויתורו על דבר אלטרנטיבי. ברור איפוא, שההערכות דלעיל על מחיר המלחמה – אשר נקבע על-פי גודל ההוצאה הממשלתית בגין המלחמה – אינן משקפות את המחיר לגבי המשק בכללו, שכן באותה תקופה ידע המשק שיעורי-אבטלה מן הגבוהים ביותר שהיו אי-פעם.
מלחמת ששת-הימים ריתקה לא רק גורמי-ייצור מובטלים אלא אף כאלה, שהועתקו מייצור מוצרים אחרים – הגיוס הכללי, שנמשך גם תקופה ארוכה שלאחר המלחמה, גרם לשיבושים בייצור בחלק מענפי-המשק. ברם שוב – יש לראות כל זאת על רקע היציאה המהירה של המשק ממצב האבטלה ולתקן את המחיר למשק בהתאם. אפשר לסכם נקודה זו ולומר, כי המחיר הכלכלי המיידי של מלחמת ששת-הימים לגבי המשק היה נמוך ביותר.
סיכום כזה איננו יפה לגבי המלחמות האחרות, שאליהן נקלע המשק, שכן מלחמות אלה נתקיימו בתנאי-תעסוקה מלאה, וריתוק גורמי-הייצור למאמץ המלחמתי חייב את המשק לוויתור ניכר בתחומים אלטרנטיביים.
מלחמת ששת-הימים הביאה לגידול מיידי בביקושים המקומיים לסחורות ולשירותים. גידול זה מצא היצע גדול של גורמי-ייצור, שחלקו עמד מובטל בעת המיתון הגדול ששרר במשק, וחלקו האחר התווסף כתוצאה מהמלחמה ומסיפוח טריטוריות חדשות, על גורמי-הייצור (קרקע, הון ועבודה) שנמצאו בהן. הגידול החד בביקושים המקומיים לסחורות ולשירותים יכול היה להיענות ללא קשיים מיוחדים בשל הקלות היחסית, שבה ניתן היה לרתום את גורמי הייצור הפנויים אל מעגל-הייצור. כך עבר המשק בטווח המיידי לפסי-צמיחה מהירים – מן המהירים ביותר שנתקיימו עד כה – תוך כדי שמירה על יציבות-מחירים.
בלוח א' ניתן לראות את השינוי החד, שארע במחצית השנייה של 1967, היינו מייד לאחר המלחמה, במרבית הסעיפים.
מספר המובטלים, שהגיע לפני המלחמה ליותר מ-100 אלף נפש, ירד במחצית השנייה של השנה בכ- 20 אחוז בקירוב. ההשקעה הגולמית לא עלתה – אלא המשיכה לקטון, אם כי בקצב איטי יותר לעומת מחצית השנה שקדמה לה. ההחלטה על השקעה איננה מיידית, אלא קשורה בשיקולים ארוכי-טווח, וזהו גם ההסבר לתגובה האיטית של ההשקעות לעלייה המהירה בביקוש הכללי במשק. מתוך הלוח ניתן לראות, כי כבר במחציתה ראשונה של שנת 1967 נקטה הממשלה מדיניות מרחיבה, שנועדה להעלות את הביקושים במשק ולהביא ליציאה מהמיתון. למרות המאמצים לא הושגה מטרה זו, שכן סך הביקוש במשק "סירב" לעלות. הציבור לא נענה לפעולות המרחיבות של הממשלה, ורמת-הביקוש הכללית נותרה נמוכה. רק במחציתה שנה השנייה עלה הביקוש חדות, וזו הייתה, כאמור, תוצאה של מלחמת ששת-הימים.
לוח א': אינדיקטורים להתפתחויות במשק בשנים 1967-1966
|
|
1966 | מחצית ראשונה של 1967 לעומת מחצית ראשונה של 1966 |
מחצית שנייה של 1967 לעומת מחצית שנייה של 1966 |
|
(העלייה השנתית באחוזים) |
|||
| א. הצריכה הפרטית |
3.1 |
2.8- |
8.1 |
| ב. הצריכה הציבורית |
7.3 |
29.2 |
31.6 |
| ג. ההשקעה הגולמית |
17.6- |
40.3- |
9.7- |
| ד. סך כל הביקוש המקומי |
0.9- |
4.8- |
9.3 |
| ה. הייצוא |
16.0 |
2.0 |
21.0 |
| ו. היבוא |
4.0 |
3.0- |
12.0 |
| ז. עודף היבוא על היצוא |
15.0- |
12.0- |
0.0 |
| ח. התוצר הלאומי הגולמי |
1.0 |
3.7- |
10.9 |
| ט. מדד המחירים לצרכן |
8 |
3 |
0 |
| י. מספר המובטלים (באלפים) |
70 |
106 |
87 |
במחצית השנייה של 1967 עלה הייצוא חדות, אולם זה הספיק רק כדי כיסוי הגידול בייבוא שארע במקביל. כתוצאה מכך לא השתנה עודף הייבוא – המהווה את אחד האינדיקטורים לתלות הכלכלית של המשק (על עובדה זו ניתן ללמוד מן הערך אפס, המופיע בשורת עודף-הייבוא בעמודה האחרונה). דווקא בשנות-המיתון חלה ירידה בעודף-הייבוא, וזאת כאשר קצב גידול הייצוא היה נמוך יותר מאשר לאחר המלחמה. התפתחות זו היא, כמובן, תוצאה של גידול נמוך, יחסית, של הייבוא בעת המיתון. המעבר לרמות ביקוש וייצור מהירות, כפי שארע לאחר מלחמת ששת-הימים, לא הביא איפוא להקטנת התלות של המשק בחו"ל – וזה שימש סימן לבאות.
מקור: לוח א'1, דו"ח בנק ישראל, 1967
השפעת המלחמה בטווח הבינוני
ההתפתחויות, שאירעו במשק בתחום חמש השנים שאחרי מלחמת ששת-הימים, הן פרי השפעות גורמים רבים, שחלקם אינו קשור בהכרח עם אותה מלחמה. אין, למעשה, דרך לבודד את השפעת המלחמה מן הגורמים האחרים, שפעלו במשק במקביל; עם זאת, מאחר שהיא הייתה, למעשה, האירוע בעל המשקל הרב ביותר באותה תקופה, לא יהיה זה רחוק מן המציאות, אם נייחס את מרבית ההתפתחויות בטווח האמור להשפעותיה.
כאשר רואים את המשק בצורה של גלגל ענק ואת הביקוש ככוח המניע גלגל זה, קל להבין, כיצד מביאה עלייה חדה בביקוש להאצת הפעילות במשק, יתירה מזאת – כאשר הביקוש חדל להניע את המשק, תנופתו אינה נעצרת, אלא נמשכת לתקופה נוספת.
במקרה שלנו העלתה המלחמה חדות את הביקוש, ודבר זה נתן תנופה חזקה לרמת הפעילות במשק, אשר נמשכה לאורך תקופה בת -5 שנים. הגורם, ששימן את הגלגל והקל בכך על ביצוע סיבוביו הממושכים, היה גורם, שאינו קשור לצד הביקוש, כי אם לצד ההיצע של גורמי הייצור – צירופן של הטריטוריות החדשות והגידול הרב במספר העולים ארצה כתוצאה מהמלחמה תרמו לגידול ניכר בהיצע הקרקע, ההון והעבודה, שעמדו לרשות המשק כמעט לאורך התקופה כולה.
בין גורמי המלחמה, שפעלו לעליית הביקוש, ניתן למנות:
- ביקוש מוגבר של מערכת-הביטחון לאחר מלחמת ששת-הימים, שנועד לביצוע עבודות ותיקונים לנזקים שגרמה המלחמה, למילוי המחסנים שנתרוקנו בעת המלחמה ולייצור מוצרים חדשים או להרחבת הייצור של מוצרים קיימים עקב העלייה הכללית ברמת ההוצאה הבטחונית בשנים שלאחר המלחמה;
- האווירה האופטימית, שאפפה את הציבור לאחר הניצחון המוחץ במלחמה – אשר עמדה בניגוד גמור לאווירת-הנכאים שררה בעת המיתון – הפכה את המצב, שבו הציבור המקומי עוצר את ביקושו, למצב של גיאות רבה בביקוש לסחורות ולשירותים;
- הניצחון הגודל במלחמה גרם ליהדות-העולם להיות מעורבת יותר בפעילותו של המשק – דבר שתרם לעליית הביקוש להשקעות ולייצוא;
- התרחבות העלייה לארץ, שבאה בעקבות המלחמה, הגדילה את הביקוש לדיור, ותפוקת ענף-הבנייה – הנחשב לענף מוביל במשק – גדלה בקצב מהיר. התפתחות זו בענף יצרה השפעות מרחיקות על ענפים אחרים במשק;
- ביקוש אוכלוסיית השטחים (ויש, אולי, מקום לציין את הביקוש של המדינות השכנות, אשר רכשו מוצרים שיוצרו בארץ דרך תושבי-השטחים) תרם אף הוא לעלייה הכללית בביקוש.
לוח ב' מציג את התפתחויות במשק בטווח הבינוני, כאשר סעיפים א' עד ג' מתארים את רכיבי הביקוש המקומי, סעיפים ה' עד ז' את התפתחות סעיפי החשבון השוטף של מאזן-התשלומים, וסעיף י' מתאר את שיעורי-האבטלה ואת חלקם של המובטלים בתוך פוטנציאל כוח העבודה במשק.
לוח ב': אינדיקטורים להתפתחות המשק 1961 עד 1972
העלייה או הירידה – באחוזים – לעומת שנה קודמת
|
התחום |
ממוצע 1965-1961 |
1966 | 1967 | 1968 | 1969 | 1970 | 1971 |
1972 |
| א. הצריכה הפרטית |
10.3 |
3.1 | 1.5 | 11.3 | 10.0 | 3.1 | 5.1 |
8.7 |
| ב. הצריכה הציבורית |
10.6 |
8.3 | 36.1 | 8.9 | 16.9 | 27.2 | 2.5 |
3.6- |
| ג. ההשקעה הגולמית |
11.3 |
16.1- | 22.0- | 48.2 | 24.4 | 13.4 | 23.3 |
8.4 |
| ד. סך הביקוש המקומי |
10.5 |
0.8- | 3.7 | 16.6 | 14.5 | 11.4 | 8.5 |
5.2 |
| ה. היצוא |
15.6 |
16.6 | 6.5 | 21.7 | 11.7 | 7.6 | 33.3 |
16.8 |
| ו. היבוא |
12.0 |
3.8 | 10.6 | 24.5 | 20.8 | 21.1 | 16.1 |
4.8 |
| ז. עודף היבוא על היצוא |
8.8 |
14.4- | 18.4 | 29.0 | 35.6 | 39.7 | 2.1- |
12.5- |
| ח. התוצר הלאומי הגולמי |
10.0 |
1.4 | 2.5 | 14.7 | 12.0 | 8.3 | 10.2 |
10.3 |
| ט. מדד המחירים לצרכן |
7.4 |
8.0 | 1.6 | 2.1 | 2.5 | 6.1 | 12.0 |
12.9 |
| י. אחוז המובטלים מכוח העבודה |
3.6 |
7.4 | 10.4 | 6.1 | 4.5 | 3.8 | 3.5 |
2.7 |
את הרעיון של גלגל-הענק ניתן לראות בהשוואת טור ד' עם טור ח'.
מיד לאחר המלחמה עלה הביקוש (טור ד') בקצב חד, וב-1968 הגיע לשיא חסר-תקדים. מאז אותה שנה ירד בהדרגה, כאשר ב-1972 היה קצב הגידול כדי פחות משליש הקצב של הימים שלאחריה. התוצר הלאומי הגולמי (טור ח')הגיב באופן מיידי לעליית הביקוש, וגם כשהאחרון הפסיק להניעו – הוא המשיך לגדול בקצב מרשים. השמן המניע את צירי גלגל-הענק בא מקרב מחפשי-עבודה הישראלים (וגם, כאמור, מקרב עובדי-השטחים החדשים). ניתן לראות בטור י', כי מלאי-השמן המאפשר קצב צמיחה כה גבוהה הלך ואזל, וב-1972 הגיע למה שמכונה "הגרעין הקשה של האבטלה", שאותו לא ניתן עוד להקטין. במקביל להידלדלות מלאי-השמן עלה מדד המחירים לצרכן, וזוהי תופעה מוכרת בכלכלה, היינו ירידת שיעור-האבטלה מלווה בעליית קצב- האינפלציה.
הסעיף הבולט ביותר בין רכיבי הביקוש המקומי הוא ההשקעה הגולמית, והוא רגיש במיוחד להתפתחויות הצפויות במשק בעתיד.
על רקע זה ניתן להבין את הירידה בהשקעות בתקופת-המיתון – הציפיות לרווחים באותה תקופה היו נמוכות במיוחד, ואת הזינוק החד בהשקעות לאחר המלחמה – עם היווצרותה אווירה האופטימית באשר להתפתחויות הכלכליות בעתיד. הגידול בהשקעות נשאר גבוה בארבע שנים רצופות, ויש הגורסים, כי אין כמו אינדיקטור זה כדי להמחיש את המהפך, שחל בהתנהגות הציבור בארץ לאחר מלחמת ששת-הימים.
אשר לצריכה הציבורית, יש מקום לפירוט נוסף – ראה לוח ג'.
לוח ג': אינדיקטורים לבחינת היקף פעילות הסקטור הציבורי
(אחוזים מהתוצר הלאומי הגולמי)
| התחום | 1960-65 | 1966-67 | 1968-72 |
| הביקוש הציבורי המקומי | 21 | 25 | 28 |
| הביקוש הציבורי בחו"ל | 4 | 7 | 10 |
| צריכת שירותים אזרחיים | 17 | 19 | 17 |
| צריכה בטחונית נטו | 10 | 14 | 22 |
| השקעות ציבוריות בענפי המשק | 5 | 5 | 5 |
מלוח ג' ניתן ללמוד, כי הביקושים הציבוריים (המקומי ובחוץ- לארץ) עלו במידה ניכרת בהשוואה לממוצע השנים 1960-65. את ההסבר לכך ניתן למצוא בגידול ניכר בצריכה הבטחונית, בעוד שההשקעות והצריכה של שירותים אזרחיים נשארו קבועות פחות או יותר. הגידול בהוצאה בטחונית שבה קיים מרכיב יבוא גבוה, היה כרוך בעליית הביקוש הציבורי בחו"ל, וזה תרם – מצידו – להגדלת התלות הכלכלית בחו"ל, אשר, כאמור, נמדדה דרך הגידול בעודף-הייבוא של המשק.
סעיפים ה' ו' ו-ז' בלוח ב' ממחישים את בעיית התלות הכלכלית בחוץ-לארץ – הייבוא לישראל גדל בקצב מהיר כל כך, עד כי הגידול הרב בייצוא, לא היה בו כדי לכסות את התוספות לייבוא, ובארבע שנים רצופות חל גידול מהיר בעודף הייבוא של המשק (ראה סעיף ז'). לעודף יבוא גדול יש צד חיובי – הוא מגדיל את סך המוצרים והשירותים העומדים לרשות המשק, ובכך מאפשר להעלות באופן סימולטני את הצריכה הפרטית, את הצריכה הציבורית ואת ההשקעות במשק. משמעות דבר זה היא, שהמשק יכול להעלות בעזרת עודף-הייבוא את רמת-החיים הן של הדור הנוכחי – דרך הגדלת הצריכה הפרטית, והן את רמת- החיים של הדור הבא – דרך גידול ההשקעות, שיישאו פירות בעתיד. הצד השלילי של עודף הייבוא הוא צורת מימונו. הדרך לממן את עודף הייבוא היא באמצעות מתנות ומענקים מחו"ל, אשר אותן אין צורך להחזיר בעתיד, או באמצעות הלוואות היוצרות חוב לעתיד. גידול עודף-הייבוא לרמה גבוהה כל כך, כפי שארע לאחר מלחמת ששת-הימים, אילץ את המשק להלוות סכומים ניכרים בחו"ל, דבר שהגדיל את החוב החיצוני של המשק.
גודל החוב החיצון הוא בבואה של בעיית תלות המשק בחו"ל.
התפתחות החוב החיצוני הטילה מגבלות הן על המערכת הכלכלית והן על המערכת הפוליטית בשל הגדלת התלות בחוץ-לארץ. על כן ניסו קברניטי-המשק להאט את תאוצת גלגל-הענק, בקוותם להקטין בכך את קצב גידול הייבוא ולגרום בכך להקטנת התלות במקורות-מימון חיצוניים. על רקע זה ניתן להבין, מדוע גידול הצריכה הציבורית, שהיה מהיר מאוד בתקופה שבין 1969 לבין 1970, הפך להיות איטי ביותר ב-1971 – וירד ממש ב-1972.
כאשר בוחנים את ההרכב בענפי של המשק, מתברר, כי לאחר מלחמת ששת-הימים ירד משקל החקלאות, המסחר והשירותים בסך התפוקה של המשק; מנגד עלה משקל התחבורה והתקשורת, והבולטת מכולם הייתה עליית משקל התפוקה התעשייתית.
בהמשך סעיף זה נמקד את הדיון בהסבר הגידול יוצא-הדופן במשקל התעשייה בין ענפי המשק.
בעקבות מלחמת ששת-הימים נוצרו תנאים מדיניים (הוטל אמברגו על-ידי ממשלת-צרפת על משלוח-נשק לישראל), בטחוניים (העלייה החדה בהוצאות-הביטחון) וכלכליים, שהגדילו את הביקוש למוצרי-ביטחון. התפתחויות אלה העניקו לתעשייה הזדמנות-פז להתרחבות מהירה. הסיוע הכספי מיהדות-העולם איפשר להגדיל את הייבוא מחו"ל, ובכך נוצרה האפשרות להפנות גורמי-ייצור, שעסקו בייצור מוצרי-צריכה שוטפת, לייצור מוצרים חדשים בתחום המתכת, המכונות, הציוד החשמלי והאלקטרוני.
כבר בסוף 1967 הסתמן מחסור בכוח-אדם מקצועי בענפי-החשמל והאלקטרוניקה. הגידול המהיר של הייצור הבטחוני פתח בפני המשק שוקי-יצוא גדולים ואפשר, לכן, לראות את הגידול בייצוא כמוצר-לוואי של גידול הייצור הבטחוני.
עד 1967 התרכז הייצוא התעשייתי בעיקר במוצרי-נפח, כמו לבידים, צמיגים, מחצבים, מוצרי פרי-הדר, טקסטיל ויהלומים.
לאחר מכן, עם הגיאות בביקוש הבטחוני המקומי, התפתח ייצור ענפי-החשמל והאלקטרוניקה, שחלק נכבד ממנו הופנה לשווקים בחוץ-לארץ. יצוא זה השתלב בגיאות, שפקדה את המשק העולמי לסוג זה של מוצרים, שהינם מתוחכמים, עתירי-ידע ומוניטין.
במוצרי-המתכת ספג הביקוש המקומי את החלק הארי של הייצור המקומי – ובכך עיכב את התפתחות הייצוא של הענף. הרצון להשתלב בשווקים הבינלאומיים חייב את היצרנים להגביה את הסטנדרטים בייצור לרמה המקובלת בעולם, דבר שהיו לו השלכות מסוימות גם על מגזרים אחרים במשק. הפיתוח המהיר של הענפים הללו היה מלווה בהרחבה מהירה של השקעות ספציפיות, ויזמים שונים אף נעזרו בסיוע ממשלתי, אשר נועד לעודד את הייצור הבטחוני.
סרנת ולוי (2) מסכמים את השפעת מלחמת ששת-הימים על ההאצה בהשקעות בתעשייה לשלוש נקודות:
- המעבר מהמיתון לגיאות הכלכלית היה מהיר, ורוב המפעלים ניצל את מלוא כושר הייצור שלו (דבר שחייב השקעות נוספות;
- הביקוש היה מוגבל בעיקרו למוצרי-איכות, שבהם נדרשת רמת-דיוק, אשר התעשייה לא ידעה בעבר – דבר שהצריך רכישת ציוד חדש;
- מפעלים רבים קיבלו תמריצים והקלות, שעודדו את הרחבת ההשקעות.
הגדלת תמריצי-ההשקעה נעשתה הן במסגרת הקלות למפעלים, הקשורים בתעשייה הבטחונית, והן בעזרת השינויים, שנעשו ב- 1967 בחוק לעידוד השקעות-הון.
הגורמים שפעלו בטווח הארוך
הגידול החד בביקוש, שארע בתום מלחמת ששת-הימים, נתן, כאמור, תנופה למשק – וזה עלה על פסי-צמיחה והשקעה מהירים.
ב-1973 השתנו מגמות בסיסיות אלה, והשאלה העולה היא, האומנם הייתה השפעת-המלחמה אפיזודה חולפת בלבד בחיי המשק הישראלי, שלא נשאר ממנה דבר. בסעיף זה ננסה לענות על שאלה זו ונראה, כי מספר גורמים, אשר נוצרו בעקבות המלחמה, ממשיכים עדיין להשפיע על המשק עד עצם היום הזה. הדיון להלן יתנהל בשלושה מישורים שונים: האחד יעסוק בגורמים, שפעלו בשוק-העבודה, השני – בהתפתחויות ארוכות-הטווח של מאזן- התשלומים, והשלישי יתמקד בהשפעה ארוכת-הטווח, שהייתה למלחמה על הצריכה הציבורית ועל ההשלכות הנובעות מכך על יכולת הממשלה לנווט את המשק.
לאחר מלחמת ששת-הימים עמד המשק הישראלי בפני תופעה חדשה – תעסוקת עובדים לא-ישראלים בקנה-מידה גדול בענפי- המשק השונים. מספר המועסקים הלך וגדל בהדרגה. ב-1970 הועסקו כ-20 אלף עובדים מן השטחים המוחזקים, שהיוו כ-2 אחוזים מסך המועסקים במשק. ב-1980 הגיע מספרם לכדי 75 אלף עובדים, שהיוו כ-7 אחוזים מן המועסקים בישראל; ב-1968 נאמד מספרם בכ-100 אלף נפש, כאשר סך המועסקים בישראל נאמד בכ-1.5 מיליון נפש. על פני השנים הועסקה כמחצית מעובדי השטחים בענף הבנייה, והיתרה התחלקה בין החקלאות, התעשייה והשירותים, כאשר לאורך זמן ניכרת עלייה במשקל העובדים מן השטחים המועסקים בתעשייה.
העובדים מן השטחים שייכים ברובם לרובד בעלי משלחי-היד הבלתי-מקצועיים, ולדבר זה היו שתי השלכות חשובות, וגם ארוכות-טווח, עלה משק בישראל:
הראשונה – ההיצע הגדול של עובדים בלתי-מקצועיים כאלה גרם להגדלת ההפרש בשכר בין עובדים מקצועיים לבין בלתי- מקצועיים. לעובדים ישראלים בלתי-מקצועיים היה קשה להתחרות בעובדים מן השטחים, והדבר לחץ את שכרם כלפי מטה. מנגד, עם המעבר לקצב צמיחה מהיר ולהתפתחות הענפים עתירי-הידע, נוצר מחסור בעובדים מקצועיים – דבר אשר גרם. את שכרם כלפי מעלה. באופן זה התרחב הפער בין הכנסות-העובדים המקצועיים לבין הבלתי-מקצועיים. גידול אי-השוויון בהכנסות- השכירים במשק יוצר אי-שקט בתחום החברתי, אשר גולש – במוקדם או במאוחר – גם אל התחום הכלכלי, מאחר שפתרון הבעיה החברתית מחייב שימוש בגורמי-ייצור למטרה זו במקום למטרה אלטרנטיבית.
ההשלכה השנייה של זמינות כוח-עבודה זול קשורה בהסטה ממושכת של המשק ממגמות ההקצאה המתאימות לו בטווחה ארוך. במילים אחרות – כוח-העבודה הזול, שעמד לרשות המשק, גרם לו להעדיף את השימוש בעובדים אלה על-פני השקעות במכונות ובציוד מתאימים, שיאפשרו לו להקטין אתה שימוש בכוח-עבודה בלתי-מקצועי. בענף-הבנייה, למשל – עקב זמינותם של עובדי-השטחים – ירדה כמות-ההון לעובד, והיא נמצאת עתה ברמה נמוכה בהרבה מזו המקובלת בארצות המפותחות. בימי צום ותענית או בימי חג מוסלמיים שובת חלק ניכר מן המשק, ויתירה מזאת – במבט ארוך-טווח, ועל רקע אי-הוודאות בתחום הפוליטי הנוגע להיקף תעסוקת עובדי-השטחים בעתיד, עולה השאלה, האם לא היה מקום ליזום הקצאת-הון ועבודה אחרת, שבה יינתן משקל גדול יותר להון ופחות לעובדים הבלתי-מקצועיים.
מלחמת ששת-הימים תרמה לגידול ולשינוי הרכב הייצוא של המשק, מחד גיסא, ולעלייה תלולה ברמת-הייבוא של המשק, מאידך גיסא. נוסף לכך פתחה מלחמת ששת-הימים את ליבם ואת כיסם של יהודי התפוצות, וכך ניתן היה לממן חלק ניכר מעודף הייבוא, שכאמור גדל במידה רבה.
להלן נרחיב בכל אחד מהתחומים הנ"ל:
אשר לייצוא – מוצר-הלוואי של הגידול בביקוש הבטחוני היה, כאמור, הגידול בייצוא ענפי-התעשייה. יש המוסיפים לכך גם את האפקט של הניצחון המרשים במלחמה על רוכשי-הנשק בעולם.
מבט אל הרכב הייצוא מלמד, שמאז המלחמה הלך משקל מוצרי התעשייה בייצוא וגדל בהדרגה – בעיקר בענפים עתירי-הידע.
בשנת 1965-6 הייתה הצריכה המקומית של ענפי-המתכת והאלקטרוניקה קטנה, יחסית, וכך גם תפוקת הענפים הללו.
הייצור בענפים אלה קיבל תנופה עם עליית הביקוש הספציפי של מערכת-הביטחון, ורוב המפעלים רכש ציוד חדיש – כפי שנדרש על- ידי מערכת-הביטחון. עם ירידת ההזמנות ב-1971 והחרפת מגמה זו ב-1972 נאלצו המפעלים לחפש שווקים לייצוא, ולשם כך היה עליהם לאמץ שיטות-ייצור יעילות, שיעמדו בתחרות עם חו"ל.
הצלחת הייצוא של מוצרי החשמל והאלקטרוניקה נעוצה בעובדה, שבתי-המלאכה התפתחו למימדים של מפעלים בעלי כושר-ייצור ניכר (התעשייה האווירית, התעשייה הצבאית, תדיראן וכד'). נוסף לכך עלתה ההתמחות, והתפתח מגר כוח-אדם מקצועי ובעל רמה גבוהה. השינוי בהרכב הייצור במשק, כפי שארע בישראל לאחר מלחמת ששת-הימים, משמש דוגמה להשפעות החיוביות של מלחמה על כיווני-הפיתוח של המשק.
אם רווה המשק נחת מהתפתחות הייצוא, הרי שבתחום הייבוא התרחשו דברים פחות נעימים. הייבוא, כאמור, עלה מאוד בעקבות המלחמה, ולעלייה זו היו השפעות מעבר לטווח הבינוני. השפעות אלה, מקורן בהצטברות חוב חיצוני גודל, הנדרש לשם מימון עודף הייבוא על הייצוא. קצב גידול החוב באותה תקופה הגיע לכדי 20 אחוז בממוצע בכל שנה מן השנים שלאחר המלחמה – לעומת כ-10 אחוזים בתקופה שקדמה לה. הגידול המהיר בחוב יצר נטל פירעון ניכר של קרן ושל ריבית בשנים הבאות, ונוסף לכך הוא העמיד את המשק במצב פחות נוח בשוק האשראי הבינלאומי. במאמרים שונים, שהופיעו בביטאונים בחוץ-לארץ, סווגה ישראל בראש קבוצת המדינות העומדות בפני פשיטת-רגל קרובה, דבר שלא סייע בידע להשיג הלוואות נוחות מגורמים פרטיים בחוץ-לארץ.
מלחמת ששת-הימים היוותה גם נקודת-מפנה במעורבות יהדות- התפוצות בחיים הכלכליים של ישראל. רצון היהודים לעזור לישראל בא לידי ביטוי בוועידות כלכליות חשובות, שהתקיימו בארץ מייד לאחר המלחמה, ושבעקבותיהן העבירו ארצה בעלי המאה בחוץ-לארץ סכומי-כסף ניכרים לצורך מימון פרויקטים שונים בארץ או השתתפות פעילה ממש בהקמת מפעלים ויצירת תשתית למפעלים. פעולות מסוג זה תרמו בעקיפין לפתיחת שוקי- יצוא חדשים ולרכישת ידע ושיטות-ייצור המקובלות בארצות המפותחות – גרומים, שהשפעתם היא בעיקר בטוחים הארוכים יותר.
מחקרים, שנעשו לגבי ארצות שונות, מלמדים, כי בעת מלחמה עולה ההוצאה הציבורית בצורה חדה, ולאחריה אין ההוצאה חוזרת לרמתה המקורית, אלא נשארת גבוהה יותר. כך קרה גם בישראל בכל אחת מן המלחמות, ומלחמת ששת-ימים, אף שהייתה מלחמה נוחה מבחינה כלכלית, אינה יוצאת מכלל זה.
משקל הצריכה הבטחונית, שהיווה עד המלחמה כ- 10 אחוזים מסך תפוקת-המשק, עלה לאחר המלחמה לכ-20 אחוז – ולא ירד מרמה זו עד למלחמת יום-הכיפורים. מהי המשמעות של עלייה בגודל הצריכה הציבורית? בהשוואה לתקופה הקודמת היקצה המשק לאחר המלחמה חלק כפול מן התפוקה שייצר לצורכי- ביטחון, במילים אחרות – חלק קטן יותר מייצורו העצמי של המשק הועמד לרשות שימושים אחרים. נכון, שלאחר המלחמה היה במשק שפע יחסי של מקורות – אם בגלל עליית התוצר או הגידול בייבוא – כך שרמת-החיים יכלה לעלות בקצב מהיר. אולם יש לזכור, כי העלאת שמקל הצריכה הציבורית למדרגה קבועה וגבוהה יותר – כתוצאה ממלחמת ששת-הימים – היקשתה על קברניטי-המשק לצמצמו בשנים מאוחרות יותר.
שינוי דפוסי ההוצאה הציבורית קשור, בדרך כלל, בזעזוע הפוקד את המערכת הכלכלית. זעזוע כזה יכול להיות אסון-טבע, מלחמה, שינויים פוליטיים וכיו"ב. מלחמה גורמת להטיית מבנה ההוצאה הציבורית בכיוון הגדלה פרמננטית של ההוצאה הבטחונית. באופן זה קטנה גמישות תקציבי-הממשלה, והדבר מקשה על הממשלה את ניהול המדיניות הכלכלית. אפילו מלחמה דוגמת מלחמת ששת- הימים, שנחשבה למלחמה נוחה מן הבחינה הכלכלית, הקטינה את גמישות התקציב הממשלתי, מה שהשפיע, ללא ספק, על יכולתם של קברניטי-המשק להתמודד עם בעיות כלכליות, שהוצרו ב"שנים הרזות" שבאו מאוחר יותר.