יחידת הקומנדו הבריטית​

 ("X TROOP") 3 TROOP TROOP 10 COMMANDO

 

בשנת 1942 ייסדו צ'רצ'יל ולורד מאונטבאטן (LORD MOUNTBATTEN), שהיה ראש הכוחות המאוחדים של בריטניה יחידת קומנדו סודית ביותר של פליטים דוברי גרמנית.

את היחידה נתנו בידיו של קפטן בריאן ג'ונס שהיה אישיות יוצאת דופן, התמחה בטיפוס הרים, בגלישה מצוקים והיה בעל מודעות לחשיבות הכושר הגופני. קפטן ג'ונס היה פרפקציוניסט ודרש זאת גם מחייליו. הוא היה נערץ בעיני חייליו שכינו אותו "סקיפר".

עד הקמת היחידה נחשבו פליטים דוברי גרמנית לבני בריתו של האויב ולכן חיו במחנות הסגר.

היחידה מוקמה בבסיס באברדובי (ABERDOVY) אשר בוויילס ומנתה 87 לוחמים. לפי הגדרתו של היטלר 94% מחבריה היו יהודים, אך למעשה היו בה רק 75% יהודים. חבריה היו מגרמניה, אוסטריה, צ'כוסלובקיה, הונגריה. לפחות 4 מהחברים היו מעורבים בפוליטיקה (קומוניסטים, סוציאליסטים או אנטי פאשיסטים).

הסיבה העיקרית להשתייכות היהודים ליחידה, היתה הרצון להחזיר לעצמם את כבודם העצמי האבוד, לאחר שנים של התעללות בארצות מוצאם. עם הגעתם לאנגליה הם נחשבו תחילה לפליטים, אחר כך הפכו "לבני ברית האויב" ואחר כך נחשבו לעצירים והוכנסו למחנות הסגר מאחורי גדרות תיל. מאוחר יותר הותר להם להתנדב לצבא הבריטי ביחידות שירותים כשהם אינם חמושים. ביחידות כאלו היו גם אזרחים בריטים בעלי כושר לקוי או בעלי עבר פלילי. "אף אחד לא התייחס אל החיילים האלו ואי אפשר היה להרשים בנות במדים מיחידה כזו".

באברדובי האנשים האלו החלו חיים חדשים. הם הפכו ללובשי מדים ביחידת העילית שבעילית צבא בריטניה. בריאן גרנט שהיה אחד מהחיילים (מאוחר יותר הפך לשופט בית המשפט העליון) אמר בכנס היחידה שנערך ב- 1999 "אפשר להגיד שהאמת לאמיתה היא שנולדנו מחדש באברדובי. כולנו היינו פליטים, כולנו איבדנו את מדינות האם שלנו והפכנו לזרים בארץ זו, בני ברית של האויב ואחדים מאיתנו לעצירים. היינו בעלי ותק של שנים של אזרחים ממדרגה שניה, וכשהגענו לאברדובי מצאנו עצמנו יחידת עילית בצבא הבריטי". היה זה וינסטון צ'רצ'יל עצמו שכינה את היחידה הקטנה של דוברי הגרמנית: "הלוחמים האלמונים, יחידת ה- ("X TROOP") "X.

 

מנפרד גנז באימוני יחידת הקומנדו, 1943

מנפרד גנז (פרד גריי) באימונים בסיסיים עבור יחידת הקומנדו

ה- X TROOP ,WALES, ABERDOVEY

ב-1943

רק קומץ קצינים ידעו את האמת בדבר מוצאם האמיתי של חיילי היחידה. חיילים אלו מגרמניה, אוסטריה והונגריה היו ברובם ממוצא יהודי והצטוו להמציא לעצמם זהות חדשה מוחלטת, עם שמות אנגלו-סקסיים והיסטוריה משפחתית פיקטיבית שתסביר את עובדת המבטא הגרמני הכבד שלהם. כל זאת, על מנת שאם יתפסו ע"י הגרמנים, לא ישפטו כבוגדים או יושמדו בתאי הגזים כיהודים, אלא יהיה דינם כחיילי אויב.

היחידה עברה אימונים בסיסיים של לוחמה )הפצצות, ירי, מילוט, הסוואה( וכן חקירת אסירים, ולימודים שכללו מודיעין ומבנה הצבא הגרמני (WEHRMACHT) ונשקו. הם הוכשרו גם לטיפוס הרים, טיפוס צוקים, צניחה, שיעורי מודיעין מאסיביים ודגש על יישום כל הפעילויות האלו בלילה. בשנת 1942 התחילו להיעלם למשימות סודיות בצרפת.

הם הגיעו לאחר שהוטלו על החוף ע"י סירות דייג קטנות, או בצניחה כדי לאסוף חומר מודיעיני ולהבריח סוכנים. ב- 1943 השתתפה היחידה בגל הראשון לכיבוש אירופה בנחיתה בסיציליה. לרוב חברי היחידה היה יום הפלישה העימות הראשון שלהם בקרב אמיתי. לכל אורך ההתקדמות של כוחות הברית, שירתו דוברי הגרמנית של היחידה עם יחידות קומנדו אחרות בחזית והוכיחו את ערכם הרב בסיורים בשטחים המתים בצבאות השונים.

קציני הקומנדו הפשוטים (יחידת "קומנדו" מנתה בערך 450 חיילים) סירבו לצאת לסיורים ללא אחד מחברי היחידה שיוביל אותם. מיומנותם בשטח הייתה לשם דבר. משימות הלילה המסוכנות בוצעו ע"י הגרלה. אלו שהפסידו נשארו מאחור, ותפקידם היה ללקט אינפורמציה מגופות האויב כדי ללמוד על מיקום היחידות הגרמניות בשטח. כמו כן הם התמחו בשכנוע עשרות אלפי חיילים גרמנים להיכנע כיוון שדיברו בשפתם.

לקראת סוף המלחמה מצאו עצמם הגרמנים מכותרים ע"י צבאות הברית, והובסו תוך כדי מרדף צמוד של כוחות הקומנדו ויחידות אחרות שאותם רדפו עד כה.

כוחות היחידה השתתפו בכמה קרבות עקובים מדם במערב נהר הסיין (SIENE). בצעו עשרה מבצעים ליליים תוך עשרה ימים, חצו את הסיין מדרום ל- LEHAVRE בסירות משוטים "ששוחררו" מהגרמנים, וארגנו רפסודות להעברת הג'יפים שלהם מעברו האחד של הנהר לשני. המרדף היה בעיצומו. הם רכבו בג'יפים בצוותים קטנים ברחבי צרפת, משחררים כפרים ועיירות, תוך כדי קבלת פנים סוערת ונלהבת של האזרחים הצרפתים.

הם הובילו קבוצות של אסירים גרמניים לנקודת האיסוף.

היחידה השתתפה בשחרור DUNKIRK LEHAVRE. לוחם מהיחידה היה נספח לכל פעילות קומנדו נגד הגרמנים משנת 1942, כולל הטבעת הספינה הגרמנית שנשאה מים כבדים עבור תוכנית האטום של היטלר.

לאחר שחרור צרפת המשיכה היחידה את תקופת המלחמה בדרום הולנד, כשמולה ניצב צבא גרמני אגרסיבי בשטח מישורי בעל תעלות מים רבות.

במשך המלחמה נספו מהיחידה 19 חיילים מתוך 87.

עם תום המלחמה פעל קפטן ג'ונס )הקצין שמונה להכשרת היחידה( בחלונות בממשלת בריטניה לקידום עניינם של יוצאי היחידה. קפטן ג'ונס דרש שתינתן אזרחות בריטית לכל אחד מיוצאי היחידה דבר שנמנע מהם עד אז.

 

קורותיו של מנפרד

נולד בבורקן ב- 1922.

התחנך בבית הספר היהודי החד-כיתתי עד גיל 10 ובגימנסיה הקתולית המקומית עד גיל 16; לאחר עליית הנאצים לשלטון התלמידים היהודיים המעטים "בודדו" מחבריהם הנוצריים.

שלוש שנים לאחר עליית היטלר הוריו שלחוהו לאנגליה כדי ללמוד לקראת השגת תעודת בגרות באנגלית.

ב- 1940 לאחר פרוץ מלחמת הועלם, האנגלים אסרוהו והעבירו אותו למחנה ריכוז יחד עם יוצאי גרמניה נוצרים כיהודים.

כעבור 5 חודשים התנדב לצבא הבריטי תחילה ביחידת עזר של "חפרים".

לאחר זמן מה, ובעקבות פניות רבות מצדו, הצליח לשמחתו להתקבל ליחידת קומנדו מובחרת, מורכבת מדוברי גרמנית (רובם יהודים).

במסגרת היחידה השתתף בקרבות רבים ובעיקר בפלישת בנות הברית לנורמנדיה, תחילת כיבושה מחדש של אירופה מן הנאצים.

לקראת סוף המלחמה, במאי 1945 עזב את יחידתו בהולנד ובעזרת נהג וג'יפ חצה את קווי הרוסים והגרמנים כדי לפגוש את הוריו הכלואים במחנה הריכוז טרזינשטט בצ'כיה. (ראה יומן – 6 ימים במאי 1945).

עד לשחרורו מן הצבא הבריטי שירת בממשל הצבאי ובמודיעין הצבאי הבריטי בגרמניה.

בסוף 1946 החל ללמוד הנדסה כימית, תחילה באנגליה ולאחר נשואיו עם ידידת נעוריו אניטה לם בבוסטון, ארה"ב.

במשך יותר מ- 30 שנה עבד באחת החברות המובילות לתכנון מפעלים כימיים, תחילה כמהנדס ובסוף כסמנכ"ל בכיר. הקים עשרות רבות של מפעלים כימיים ברחבי העולם. לאחר פרישתו מן החברה בגיל 63 עמד בראש חברה פרטית שהקימה בין השאר מפעל פטרו-כימי גדול בארץ.

למנפרד בת – אביבה גולדברג (אשתו של דיויד ואמם של אהרון וירמיהו) ובן -דניאל (הנשוי ללינדה ואביו של דילן).

ראיון עם מנפרד גנז ראיינה: ג'ודי זיו (בת אחיו תאודור)

המוסד לעליה ב'.

בשנת 1938 הוקם "המוסד לעליה ב'", הגוף שביצע פעולות הצלה מאורגנות, ובראשו שאול אביגור, חבר המפקדה הארצית של ההגנה. חלק ממנהיגי התנועה הציונית חששו, כי עקיפת חוקי העלייה עלולה להזיק גם לעלייה הליגאלית ולהחריף את היחסים עם הבריטים. ביטוי לחששות אלה ניתן בוויכוח בשאלת העלייה בקונגרס הציוני הכ"א. רבים הצדיקו את הבאת העולים בכל דרך אפשרית גם בניגוד לחוקי "הספר הלבן". ברל כצנלסון , בנאומו בקונגרס בעניין זה, אמר: …"איזו הגירה מעולם היא כשרה וחוקית, אם עלייה זו אינה חוקית? ואיזה חוקים בעולם הם חוקיים, אם זכות חיים ליהודי היא בלתי חוקית? העליה הבלתי חוקית יש לה תפקיד מיוחד  במלחמתנו…

וכשאני שואל את עצמי: מיהו בימינו אלה הנושא הטבעי – בגזרות גורלו – של מלחמת ישראל על קיומו?

הריני משיב לעצמי: על פני הימים נטושים נושאי הדגל של צרת היהודים. הללו לא יתנו לשערי הארץ שייסגרו… הפליט היהודי יוצר בראש המערכה, וכולנו חייבים לצאת בצבאותיו"… לפי תפיסה זו הפכו ההעפלה ותנופת ההתיישבות המוגברת למטרת המערכה הציונית ואמצעי עיקרי למאבקה!  

מתוך הספר "תעודה כפולה", ראובן אהרוני, הוצאת יד טבנקין, 1998 על אודות חלקו של גרשון קדר ביחידת ההגנה בצבא הבריטי ששרתה בלוב ובאיטליה.

  עמ' 45.

"ככל שהתקרב מועד פינויה של היחידה מהמדבר המערבי לקראת העברתה לאיטליה, הזדרש כל מי שהיו לו יד ורגל בפעילות "רכש" להעמיס תחמושת ונשק מן המצבורים הענקיים שהיו באזור, להעמיסם על משאיות ולהעבירם לנקוודת ריכוז מוסכמות." 

 

 עמ' 46

"תחילה חשבו כי קורפורל נויברגר ולנס קורפורל פסטרנק שהיו במחלקת התחבורה, יהיו נהגי המשאית, אך לבסוף יצאה המשאית מבנגאזי עם שלושה נהגים, אברום שטרן, גרשון קדר ואלעזר לב, שהיה מכונאי רכב."  "אברום שטרן, גרשון קדר ואלעזר לב, עלו על הג'יפ של בלומנפלד וחצו את מצרים, את חצי האי סיני בנסיעה רצופה של יום ולילה כדי להספיק ולהגיע לחדרה עוד טרם בואה של הרכבת. לקראת ערב הגיעה הרכבת ללוד. פסטרנק הודיע כי הוא מסתלק ונוסע לתל אביב כדי לראות את משפחתו ואת חבריו, וביקש מאברום שטרן שכבר המתין שם, לשמור על המשאית במשך הלילה (…….) הלילה עבר בשקט.

אלעזר וגרשון הצטרפו לשאר אנשי היחידה בבסיס שליד כפר יונה. למחרת בשעת בוקר מוקדמת, הגיע פסטרנק בדיוק כשפועלי הרכבת חיברו את הקרון שלהם לרכבת שנוסעת לחדרה. גרשון ואלעזר נסעו לתחנת הרכבת חדרה מזרח כדי לקבל לרשותם את המשאית. הם הסיעו אותה, למרות שלא היתה במצב תקין, למחנה היחידה. (…..) 

 

 עמ' 47

"בתחנת בית ליד, המתינו אנשי ה"הגנה" לבואם, הורידו את המשאית והסיעו אותה בלילה ל"סליק" בקיבוץ עין שמר. למחרת, אנשי ה T.T.G ("תלחס טיזי גשפטן") דני שטרן, אברום שביט, אלעזר לב וגרשון קדר, החלו לפזר את השלל שהביאו ביישובי הסביבה (…) "  "חלוקת התחמושת וחומרי הנפץ לא היתה כה פשוטה. גרשון קדר ליווה את אברום שנהג בטנדר עמוס בכביש חדרה-כרכור. לפתע התקלקלו אורות הרכב והשניםי מצאו עצמם בתעלה בצדי הדרך. אברום התעשת מיד ואמר שמוכרחים להיחלץ מהתעלה לפני שתגיע המשטרה הצבאית. בכוחות משותפים ובעזרת המנוע, חילצו את הטנדר והשלימו את החלוקה לאור הירח."

טרזיינשטט

עיירה בצ'כוסלובקיה.

ראשיתה במבצר שהוקם בימי הקיסרית מריה תרזה במאה ה-18, ומכאן שמה.

לפנים היה בה מחנה צבא גדול.

העיירה מונה כ- 4000 תושבים.

ב- 1941-1945 שימשה גטו שאליו הובלו כ- 150,000 יהודים בעיקר ממרכז אירופה וממערב.

כוונת הנאצים הייתה להקים בה "התיישבות יהודית לדוגמה" כדי להסתיר מהעולם החופשי את דבר

השמדתם של יהודים במזרח. לטרזיינשטט הובאו יהודים ידועי שם מגרמניה ומארצות מערב אירופה,

ויהודים מבוהמיה וממוראוויה. מנהיגיה של יהדות צ'כיה תמכו בהקמת הגטו משום שקיוו כי תביא לידי הפסקת שליחתם של יהודי צ'כיה למחנות ההשמדה במזרח אירופה.

כדי שתרמיתם לא תיחשף במערב, הקפידו הגרמנים שהיהודים ינהלו חיי תרבות בגטו. ב- 1943 אף

הזמינו משלחת מטעם "הצלב האדום" לבקר בו. לכבוד הביקור הקימו בנק, חנויות, בתי קפה ובי"ס –

כולם חלק ממסכת ההונאה. בספטמבר 1942 היו בגטו 50,000 יהודים. לקראת סיום המלחמה שתוללה בגטו מגיפת טיפוס, ההנהלה הנאצית לא נקטה כל צעדים לעצור אותה.

כ- 33,000 מיהודי המחנה נספו בשל תנאי המחיה הגרועים ששררו בו. רק כאשר ב- 5 במאי 1945 ברחו השומרים הגרמנים, יכלו להגיע צוותים רפואיים מפרג ומהעיר רודינציה נאדלאבם, ובסיוע אזרחים מקומיים נאבקו במגיפה. ב- 8 במאי 1945 הגיעו ראשוני הרכבים המשוריינים של הצבא הסובייטי לטרזין והמגיפה חוסלה לגמרי בעזרת צוותים רפואיים של הצבא האדום.

שיקום האסירים נמשך עד אוגוסט 1945.

למעלה מ- 88,000 איש נשלחו לאושוויץ ולמחנות השמדה אחרים. בהשפעת האסירים לשעבר החליטה ממשלת צ'כוסלובקיה ב- 1947 להקים את אתר ההנצחה בטרזין (במבצר הקטן) לאזכור הנסיבות הטראגיות של דיכוי חרות, דמוקרטיה וחרות האדם.