סקירה חודשית 1985, מס' 4
מאיר בן דב
הקדמה
ימי שלמה
ביצורי העת העתיקה
ביצורי החשמונאים והורדוס
ביצורי ימי הביניים
הר הבית בשלהי בית שני
מתקני המים
כתובות
מוסדות ציבור
בתי מגורים
סיכום
מאז הווסדה של ירושלים לא פסק בה היישוב. ירושלים הפכה לעיר מיוחדת בעקבות כיבושה ע"י דוד המלך והחלטתו לקובעה כבירה. צמיחת הנצרות והאסלאם תרמה למעמדה המיוחד בעולם המערבי כולו, ומעמד זה הביא לטיפוחה הפיזי והמעשי של העיר. מאז מלחמת ששת-הימים הניבו מחקרי הארכיאולוגיה תוצאות, שמאה שנים שקדמו להן לא עשו זאת. התגליות החדשות הראו, כי ירושלים הייתה אחת הערים הגדולות במזרח במאות ה- 8- 6 לפנה"ס. המרתקות בחפירות הן אלה שנעשו למרגלות הר-הבית, והן מלמדות על תכנון ברמה מעולה לצד ביצוע לא שגרתי של אחד מגדולי המפעלים, אשר הוקמו בידי אדם בעולם העתיק. חשיפת בורות-המים והמקוואות מדגישה את בעיית המים, שהייתה קיימת מאז ומתמיד בירושלים.
החפירות חשפו גם שברי כתובות, המלמדים על השפה ועל רמת-הכתיבה.
נחפרו מוסדות-ציבור, תרבות וספורט וכן בתי-מגורים, ונתגלו שברי-כלים, שבהם השתמשו. כך מצטיירת תמונה חדשנית ובהירה של קורות העיר ירושלים לדורותיה.
ירושלים נוסדה לפני כ- 5000 שנה, ומאז הווסדה לא פסק בה היישוב. אכן, לא הרבה ערים בעולם יכולות להתברך בעבר כזה. היו ערים שנושבו לפניה, אך גם סיימו את חייהן לפני דורות ומאות שנים ונותרו רק כזיכרון היסטורי.
אלפיים שנותיה הראשונות עברו על העיר כמעט כמו על כל עיר אחרת בסדר כזה היה גורלן של מגידו, של בית-שאן, של תענך, של -גודל ובמעמד שווה חצור ושל דומותיהן. התפנית, שהביאה את ירושלים למעמדה המיוחד בכל העולם, קרתה לפני כ- 3000 שנה: היה זה עקב כיבושה על-ידי דוד המלך והחלטתו לקבוע בה את בירת עם ישראל וארץ-ישראל. מגמות אחדות עמדו בפני דוד, כאשר החליט את החלטתו הגורלית, והראשונה בהן הייתה רצונו של המלך ליצור אווירה טובה ונוחה באיחוד שבטי ישראל וליכודם לממלכה אחת, שכוחה, עוצמתה ומעמדה תלויים בכך. מכיוון שבעברם של השבטים שררה מתיחות בין שבטי הצפון ובית יוסף מנהיגם לבין שבטי הדרום ויהודה בראשם, היה צורך, שהבירה לא תהיה בתחומי אחד הגושים הללו. לא חברון אך גם לא שכם. ירושלים, עירם של היבוסים, זה מקרוב נכבשה על–אפוא ידי יואב, שר-הצבא, והתאימה למגמה זו. תחומה היה בין שבטי הצפון לבין שבטי הדרום, ולא היה טוב מכך. גם הטעם הגיאוגרפי סייע לבחירה. ארץ- היא -ישראל במתכונתה הרחבה, זו שדוד יצר, אין כירושלים לשמש לה מרכז נמצאת בלב הארץ, מכאן אפשר לשלוט ולפקח בצורה הנוחה ביותר על ארבע רוחות הממלכה, ובאותו זמן היא חבויה בלב הרים ומרוחקת מן הגבולות ומן האויבים. מכיוון שהיה זה כיבוש חדש, אפשר היה גם לרכוש קרקעות ולהושיב שם את מפקדי-הצבא ואת ראשי המנהל והכהונה, שהמלכות נזקקה לספק להם ולבני-ביתם מגרשים. הוסף על כך את המסורות הקדומות – לימים הר-הבית -הרווחות בעם ישראל, שעל ההר הסמוך לה, הר המוריה פרשת עקדת-יצחק, שהייתה -ארע אחד מן המהותיים בסיפורי המקרא מקובלת על כל השבטים והתייחסה לאבות הקדמונים שעליהם התייחסו כולם ואותם כיבדו כולם. אלו רק אחדות מאותן מגמות, שעמדו בפני דוד ושריו, כשנפל הפור והוכרעה הבחירה על ירושלים.
השלב השני ארע בשנותיו האחרונות של המלך, אשר חשב לבנות על הר המוריה מקדש ולא זכה אלא להעמיד שם את המזבח. בימי בנו-יורשו, שלמה הוקמה קרית השלטון המלכותית -המלך, קרם חלומו של דוד עור וגידים בעפל, וצפונה לה ומעליה נבנו המקדש והר-הבית על חצרותיהם ועל מוסדותיהם. החל מאותו הזמן, ובשל הארועים שקרו בצילו של הר-הבית, והסבה ירושלים מעיר כאחת הערים לעיר הנצח, עיר הקודש. צמיחת הנצרות ואחר כך האסלאם, שבעקיפין נטלו רבות מרוח-ישראל, רק הוסיפה נדבכים בתולדותיה שלירושלים ושיפרה את מעמדה המיוחד בתרבותה עולם המערבי כולו. עתה, דהיינו מאז בניית-המקדש, כשירושלים עטתה גלימה של קודש וחבשה עטרת הוד מיוחדת, הפכה היא למוקד של יצירה ושל עשייה, בראש אבל גם אצל -וראשונה אצל היהודים, שלגביהם היא הייתה בלעדית הנוצרים, שכן בעיר הזו פעל רבות ישו ובה אף סיים את חייו. צליבתו הפכה חלק בלתי-נפרד מן האמונה הנוצרית, ומקומה וקברו הפכו למוקד נערץ על-ידי מיליוני בני-אדם. האסלאם לא יכול היה לעמוד מנגד. כדי להתמודד עם האימפריה הנוצרית שממערב לו, עם הביזאנטים שאותם הדיח מן המזרח ואת מעמדם ואת עמדותיהם כבש לעצמו, היה עליו להכות שורשים דתיים באזורים אלו, ובירושלים במיוחד. סיפור עלייתו של מוחמד השמיימה הועתק איפוא לירושלים, ומסגד מן הנכבדים בעולם האסלאם, לצד מבנה יפהפה להנצחת ארוע העלייה, הוקמו בהר-הבית החרב והשמם, לאחר ששיקמוהו המוסלמים.
מעמדה הרוחני המיוחד של ירושלים הביא את בעלי האמונות השונות שדבקו בה לטפח פיזית ומעשית אתה עיר. נבנו בה ארמונות ושווקים, מבני-קודש וביצורים ועוד כהנה וכהנה. הארועים שפקדו אותה שימשו כותבים וסופרים, ואין למצוא עיר בעולם, שתולדותיה תוארו בפרטים כה רבים.
ובכל זאת רוצים הכל לדעת הרבה יותר מארועי עברה של העיר, שכן לא הכל רב הסתום על הניגלה. לעניין זה נרתם מדע -תואר, ולמרות התיאורים הארכיאולוגיה; למעשה, הוא נוצר לשם כך, לחפש במעבה האדמה שרידים גם חפצים כתובים. -אדריכליים וחפצים מחיי היום-יום, ואם יעלה המזל בכוחם של אלו לדובב את ההיסטוריה ולהחיות את נופה האנושי למעננו. מאז הוחל בחפירות ארכיאולוגיות ובמחקרים בארץ-ישראל, לא ירדה ירושלים מעל סדר-היום הארכיאולוגי. הידיעות שזרמו היו רבות, ותולדות העיר לדורותיה הוארו איפוא במידע נוסף.
אבל כל מה שקרה במאה שנות ארכיאולוגיה, מאז 1867, התגמד לעומתה ארועים שלאחר מלחמת ששת-הימים. שמונה-עשרה שנים מאז תום המלחמה ועד הלום לא פסקה הלמות מקוש החופרים בירושלים העתיקה ובסביבותיה, וכמות המידע שזרם לציבור באמצעות החוקרים הוא בהיקף, שכמותו לא ידעה הארכיאולוגיה בכל שנות קיומה ובכל אתר ואתר על-פני האדמה.
הריחוק-מאונס של המחקר הישראלי מירושלים בזמן השלטון הירדני בעיר, מחד גיסא, והפיתוח המואץ של שכונות העיר העתיקה, ובמיוחד של איזור הר- הבית ושל הרובע היהודי, מאידך גיסא, הביאו לעשייה קדחתנית, לכמעט מגיפה ארכיאולוגית. שמונה-עשרה שנים של ארכיאולוגיה בירושלים הניבו תוצאות, שמאה שנות הארכיאולוגיה שקדמו להן לא עשו זאת.
עד כה נכתבו כמה ספרים מאות מאמרים בנושאי ירושלים, פרי המחקרים של וזהו רק ראשיתו של תהליך. רק בעוד שנים רבות יוכלו -אותן ח"י שנים להעריך נכונה את המהפך שחל בחקר ירושלים לרבדיה השונים. מאליו מובן, כי ברשימה זו אין אפשרות להביא אלא מעט-מזעיר מאשר התגלה. בחרתי אפוא להביא חומר, המייצג תקופות אחדות ועניינים שונים בעברה של בירת ישראל, שהיא גם בירת תרבות-הרוח של העולם המערבי.
ביצורי ירושלים בעת העתיקה: קטעי חומה מימי האבות ומימי בית ראשון
תגליות ראשונות במעלה. שנמצאו באזורים שונים של העיר העתיקה והתל של עיר-דוד, מאפשרות עתה לחוקר לשרטט נכונה ובייתר בהירות את מערכות- הביצור של ירושלים בימי בית ראשון )מאות 10-6 לפנה"ס( ואף מעט-מזעיר מתקופת-האבות )מאות 18-17 לפנה"ס(. שנים אחדות לפני מלחמת ששת- הימים חשפה משלחת החפירות הבריטית במדרון המזרחי של עיר-דוד קטעי חומה, שזוהו על ידם כבני תקופת האבות. החפירות המשלימות באתר זה על- ידי משלחת החפירות לעיר-דוד הוסיפו נדבכים להצעה זו וחיזקוה. עד אותן שנים סברו החוקרים, כי החומות הקדומות התנשאו בראש התל של עיר-דוד.
בעטיה של תגלית זו יש להורידן למחצית גובה המדרון, בין ערוץ הקדרון לבין שיא התל. אין אלו רק דקדוקים של מה בכך, המתבטאים בהסטת קו-הביצור למטה, אלא בעקבות כך יש להכפיל כמעט את שטחה עיר. כאשר סברו, שהחומות התנשאו ברום התל, עמד שטחה של ירושלים המקראית על כ- 30 דונם. שטח זה הוא קטן כדי מחצית משטחן של ערים אחרות במעמדה של ירושלים בתקופת-האבות בארץ-ישראל. עם חשיפת קו-הביצורים הזה הוכפל שטחה עיר, והיא שווה בשטחה לאחיותיה, בנות מעמדה, ברחבי המזרח.
קטעם יותר מהותיים ויותר חשובים, המשמשים כתמרורים בהבנת ירושלים של ימי הבית הראשון, נחשפו במעלה הגבעה המערבית, ברובע היהודי.
למרות שנערכו בין בתי–החפירות בשטחים שבין הרובע היהודי לבין השוק חשפו מספר קטעי חומה -מגורים, בתוך השווקים ובתנאים קשים במיוחד מוגדלים, שזמנם משלהי המאה ה- 8 לפנה"ס ועד לחורבן (שנת 586 לפנה"ס).
מגדלים אלו שייכים לקו החומה הצפונית של ירושלים, שראשיתו בהר-הבית וקצהו המערבי מגיע כמעט עד לשער יפו. משם הוא פנה דרומה, הקיף את הרובע הארמני ואת הר-ציון של ימינו וירד לכיוון בריכת-השילוח. השרידים שנמצאו מרשימים ביותר: לעתים מתנשא גובה השרידים ל- 8-6 מטרים, ופעמים נחשפו ראשי-חיצים ממתכת, האופייניים לתקופה הבבלית ולצבא -הבבלי, שנורו אל-נכון במערכת החורבן של נבוכדנאצר מלך בבל בירושלים עדות דוממת ומרגשת למערכה קשה שניהלו הבבלים בירושלים ובמגיניה בראשית המאה ה- 6 לפנה"ס. עיקר חשיבותה של התגלית הזו נעוץ בהכרעתו של ויכוח רב-שנים בין חוקריה של ירושלים. במשך כמאה שנים סברו מרבית החוקרים, כי ירושלים בימי הבית הראשון הייתה עיר קטנה, ששכנה על הגבעה התחתונה, דהיינו על תלה של עיר-דוד בלבד. מעטים מבין החוקרים יצאו חוצץ נגד דעה זו. טענתם הייתה, שלא ייתכן, כי בירתה של ממלכה גדולה תהיה עיר קטנה במתכונת ערי-המדינה כנעניות, אשר קדמו להתנחלות שבטי ישראל ולהקמת הממלכה המאוחדת על-ידי דוד המלך. ואומנם, הייתה הפתעה גדולה כשהסתבר בעקבות בתגליות הארכיאולוגיות החדשות, שהעיר אכן השתרעה בהיקף נכבד ביותר כבר בימי הבית הראשון. אומנם, היה זה לקראת מחציתה השנייה של תקופת ממלכת יהודה, אולי מימי עוזיהו המלך ואילך, אך בכל זאת יש להתרגל למחשבה על ירושלים כאחת הערים הגדולות עיר נכבדה בתקופת-האבות -במזרח במאות 8-6 לפנה"ס. לשם השוואה בארץ-ישראל התפשטה על שטח של 80-60 דונם, וכזו הייתה ירושלים, עירם של היבוסים, העיר שכבש דוד. ואילו העיר שאנו מכירים עתה, כבר בימי בית ראשון, שטחה משתרע על כ- 800 דונם. בעיר כזו יכלו להתגורר כמה רבבות בני-אדם. קרית השלטון, דהיינו בית-המלך ובתי-המימשל האחרים, היו בעפל השטח שבין המקדש לבין העיר התחתונה, היא היבוסים. בחפירות הגדולות – שנערכו בעפל, למרגלות הר-הבית, מצאנו, כי השטח הזה נפגע קשות עקב פעולות הפיתוח וההרחבה שביצע הורדוס במיתחם הר-הבית ובאזורו הקרוב.
למרות ההרס הרב הצלחנו למצוא שרידים של מבנה ענק מימי בית ראשון בשוליה עפל. מימדיו עדיין אינם סופיים, ומדובר במבנה שאורכו למעלה מ- 70 לגובה של כ- 7 מ', – משומר -מ' ורוחבו מעל 30 מ'. לעתים מתנשא הוא ובאחד מחדריו נמצאו שבריהם של למעלה מ- 300 כלי-חרס. בחדר אחר נחשפו שרידים מפוייחים של עץ, שממנו בנו כונניות לאחזקת הכלים. בדיקות מעבדתיות הראו, כי העץ השרוף הינו עץ ארז. נראה, כי מלכי יהודה יכלו להרשות לעצמם במחסניהם כונניות מעולות העשויות ארז.
הביצורים מימי החשמונאים והורדוס ומצודת העיר
מתחת לחומת העיר העתיקה במערב, בין שער יפו לבין הר-ציון, הוקם גן לאומי נאה במסגרת הגנים הארכיאולוגיים שסביב חומת-ירושלים. כמקובל, גם כאן נערכו לפני כל הפעולות חפירות ארכיאולוגיות, והן חשפו מתחת לחומה העות'מנית קטעים מביצורי ימי-הביניים. מתחת לביצורי ימי-הביניים נחשפו קטעיה המערביים של חומת-העיר מימי שיבת-ציון, מימי החשמונאים ומימיו של הורדוס. קטעי חומה ושרידי מגדלים, שנשתמרו לאורך ניכר ולגובה של כמה מטרים, מספרים מעט ממערכת-הביצור של ירושלים באותם ימים )מאות 4-1 לפנה"ס(. יותר מכל מרשימים קטעי המצודה שליד שער יפו.
החפירות באתר זה העלו, כי מצודת העיר נבנתה, כנראה, על-ידי מלכי בית חשמונאי, והורדוס, שהעביר את ארמון מלכותו לחסות בצל המצודה, רק הוסיף על פארה, שיקם אותה ובנה בה מגלדים מפוארים, שאותם תאר היסטוריון התקופה, יוסף בן מתתיהו.
כאמור, לימדו החפירות הארכיאולוגיות, כי אחרוני מלכי בית-חשמונאי קדמו להורדוס בתכנון מצודת העיר באיזור זה בבנייתה. גם במקרה זה קרמו שרידי ירושלים באותם הזמנים עור וגידים, ומה שעד כה היה בגדר של לימוד הפך להיות גלוי וחשוף לעיני כל ומדהים בפשטותו וביכולת -תיאורטי האדריכלות הצבאית שליהודי ירושלים בשלהי ימיה בית השני.
אחת התגליות המרשימות מתחום הביצור בשלהי ימי הבית השני מצוייה בשער שכם. כבר בראשית צעדי הארכיאולוגיה בירושלים למדו החוקרים, כי מתחת לשער שכם, אשר תוכנן ונבנה על-ידי אדריכליו של השולטן סליימן, -מסתתרים שרידיו של שער קדום, שניבנה בתבנית שער נצחון רומי, לאמר שער בלע קשת גבוהה במרכז, כשלשני צדדיה שני שערים קטנים יותר, שמשקופם קשתי אף הוא.
החפירות לאחר מלחמת ששת-הימים תרמו אף הן להבנת יתר של מבנה השער מדובר בשער מתוכנן בקפידה רבה, אשר שובץ במערכת-ההגנה שלה -הזה עיר, ולשני צדדיו נבנו מגדלי-שמירה, ובהם חדרי-מדרגות משוכללים. יש הסבורים, כי שער זה הינו ממפעלו של הקיסר הרומי הדריאנוס בירושלים )מאה 2 לספה"נ(, ואילו כותב שורות אלו סבור, כי השער תוכנן וניבנה עדיין בתקופת הביתה שני, לאמר שבנהו הורדוס או מישהו מיורשיו-ממשיכיו, ובהם המלך אגריפס הראשון )מאה ראשונה לספה"נ(. יש לציין, ש"איליה לא הייתה עיר מבוצרת כלל ועיקר.- ירושלים של הדריאנוס -קפיטולינה"
ביצורי ימי הביניים
במסגרת הכנת הגן הלאומי מסביב לחומת ירושלים נערכו חפירות ארכיאולוגיות. הוחל בהן בשטח שליד שער האשפות וממערב לו, והן נמשכו לאורך החומה המערבית, מהר-ציון באכה שער יפו. חפירות בדיקה במימדים קטנים יותר נערכו באיזור שער שכם, ממערב לו ומזרח לו ועד לשער הורדוס.
מכל החפירות הללו הובהר, שקו-ביצור הרוס מצוי מתחת לחומת סוליימן ומשמש לה במקרים רבים כיסוד. השרידים מייצגים קטעי חומות ומגדלים, פשפש הבורסקאים -ומרשימים באופן מיוחד הם השערים שנחשפו בדרום ושער ציון. הבנייה, בדרך כלל, מעולה, ומצב ההשתמרות של השרידים מתנשא לעתים לרום של כמה מטרים. במגדלים אשנבי-ירייה מעוצבים היטב, והחמר המלכד אתה אבנים הוא טיט מעולה בעל גוון אפור, המכיל הרבה סיד ואפר. עיקר הבנייה היה, כנראה, מן המאה ה- 11 לספה"נ, לאמר שנים והמשכן בתקופת הצלבנים )מאה 12(, -ספורות לפני פלישת הצלבנים לארץ בימי השלטון האיובי, הצלבנים במאה ה- 13 וכן תחת שלטון הממלוכים, שהקימו ביצורים בירושלים בעת שלטונם.
הר הבית בשלהי ימי בית שני
בין החשובות והמרתקות בתגליות הארכיאולוגיה של ירושלים שלאחר מלחמת ששת-הימים יש למנות את אלו שנחשפו למרגלות הר-הבית. שלטונות ההקש המוסלמי, שהיו בעלי הקרקע באותם שטחים, לא איפשרו לחוקרים נוצרים, לא כל שכן ליהודים, לחפור סמוך להר הבית ובעפל. רק חפירה אחת על-ידי משלחת של קצינים בריטים. משלחת -נערכה במקום מ- 1867 עד 1870 זו עשתה עבודה חשובה ביותר באמצעים הדלים שעמדו לרשותה, הן בכוח- אדם והן במשאבים, ולפי שלא נערכו חפירות אחרות באיזור, היו תגליותיה בסיס למחקר וללימוד איזור הר-הבית.
המהפך, שחל עקב מלחמת ששת-הימים, והאפשרות לנהל חפירות ארכיאולוגיות למרגלות הר-הבית הפכו מחלום למציאות. כמעט 18 שנים שלפעילות רצופה איזור הר-הבית הביאו למהפך בהבנת מערכת הר-הבית מבחוץ. שכן לא הרי חפירות בדיקה באיזור כחפירות בקנה-מידה מלא, שבהן -נחשפים אזורים שלמים עד תומם. החפירות לימדו על תכנון ברמה מעולה מצד ביצוע לא-שגרתי של אחד מגדולי המפעלים שהוקמו בידי אדם בעולם העתיק. רחובות רחבי-ידיים, שנסללו למרגלות הר-הבית. ומתחתם נחצבו וניבנו מערכות כפולות של ניקוז מי-גשמים, שלא היו מביישות ערים מודרניות בזמננו. ברחובות היו מיסעפים וגרמי-מדרגות, ולצדי הרחוב שנתחם באבן שפה הוקמו טורי-חנויות כדי לשרת את תנועת עולי-הרגל הרבה לירושלים.
פלאי ארכיטקטורה של ממש אפשר לרות במחלפים שניבנו במיתחם הר-הבית.
הייתה זו פעם ראשונה בתולדות הבנייה בעולם, שהוקמו מחלפים, ולחצי הזמן והסביבה הם שהביאו את האדריכלים להמציא פתרון זה. ציבור רחב התגורר למרגלות הר-הבית ובא בשעריו, ורבים אחרים נזקקו להיכנס לתחומי החולין לדוגמה, הסטיו המלכותי, שבו בוצעו החלפות -ולמוסדות שאינם דתיים כספים ודיונים משפטיים. כדי שלא ייווצרו פקקי-תנועה בלתי-נסבלים, ניבנו המחלפים, שסייעו לפצל את התנועה בין הנכנסים להר-הבית וההולכים בשווקים לבין אלו שנכנסו לצורכי עסקים ועניינים פרטיים במוסדות שהיו ברחבה שסביב המקדש ולא בתחומו ההלכתי. לצד המחלפים נמצאים בחללים שמתחת לרחבת הר-הבית המוסלמית מבואות שערי הכניסה להר-הבית, שערי חולדה בדרום ושער-קיפינוס במערב.
התגליות המוסלמיות, שנחשפו בחפירות ליד הר-הבית ואשר פורסמו ברבים, סייעו לפזר את חששות שלטונות ההקדש המוסלמי, הוואקף, מהחפירות הארכיאולוגיות למרגלות הר-הבית ומהמשלחת החופרת במקום. לצד יחסי שכנות טובים קבלו אפשרות לבחון ולחקור כמעט כל מבנה על-פני השטח או מבנה תת-קרקעי בהר-הבית. במסגרת זו נלמדו מחדש שערי-חולדה על שלל עיטורי כיפותיהם. מרכיב האדריכלות ומרכיב הגילוף והתבליט נלמדו מחדש והעשירו את ידיעותינו בעשרות פרטים מרהיבים על אמנות הגילוף בירושלים של שלהי הבית השני. בנוסף העלו החפירות תגליות במעבה הסלעים שמתחת לשערי הר-הבית. הובהר, כי מצויות שם מנהרות חצובות בסלע, שצורתן, תכנונן ודרך תפעולן מקרבים אותנו להבנת קטעים סתומים במשנה. במקרה זה נראה, כי קברניטי הדור וקובעי ההלכה בהר-הבית היו מוטרדים מבעייתם של כהנים שניטמאו והיו חייבים לצאת מתחומי המקדש ולהיטהר במקווה.
מקוואות היו רק מחוץ למיתחם ההר. על מנת שלא יטמא כהן שנטמא את כל אלו שייתקל בהם, חצבו לנוחיותם מנהרות תת-קרקעיות, המוליכות ממוקדים מסוימים בהר-הבית ישירות למקווה-טהרה ציבורי, שנמצא מחוץ להר-הבית ובטווח קרוב.
חשיפתם של כותלי הר-הבית, הדרומי והמערבי, תרמה לגילוי אבני-הענק, שמהן נבנו הכתלים, ובהן אבן אחת שמשקלה כ- 260 טון. מן הראוי לציין, כי אבן זו יוצאת-דופן במשקלה. דומות לה במעט הן אבני הפינות במיתחם הר- הבית, שמשקלן בין 30 לבין 55 טון לאבן. אבל המשקל הרגיל והממוצע של כל אחת מעשרות אלפי האבנים בכותלי הר-הבית הנו 8 טון לאבן. במקרה זה אין מדוע בנו באבנים כה -להסתפק בקביעת משקל האבן, והשאלות המתעוררות עולות ביתר-שאת. התשובה לכך קורעת אשנב לעולם של אותם -גדולות ימים: הצורך לסיים במהירות את בניין המיתחם מתוך חשש, שרומא לא תאשר ולא תרשה בניית מיתחם כזה, מחד גיסא, והחסכון הגדול באנרגיה, שהושג כתוצאה מבנייה באבני-ענק, מאידך גיסא. רק בבניית אבן גדולה אפשר לבנות מבנה יציב ונעדר טיט כחומר מלכד. בנייתו של המיתחם באבן קטנה ובמילוי של טיט ושל אבן-גוויל בלב הקירות מצריכה שימוש באלפי מטרים מעוקבים של סיד לצורכי יצירת טיט מעולה. הפקת כמויות גדולות של סיד הייתה מחייבת כריתת עצים לרוב לשם הפעלת כבשני הסיד, ואלו לא היו בנמצא. הבעיות הטכניות הקשורות בנייה באבן גדולה אינן מסובכות, שכן ספרו של וירוביוס, -מצוי בידינו ספר לימוד מאותם הימים "הארכיטקטורה". אדריכל רומאי זה כתב ספר, כנראה, ספר-לימוד לסטודנט לאדריכלות, ובו פרטים לרוב על הבנייה, על אופיה, על מהותה ועל הפרטים הטכניים בהנדסת-בניין. המפגש עם אבני-הענק מוליך את החוקרים שוב לספרו של וירוביוס ומסייע להבין פרשיות חשובות בתולדות הבנייה בירושלים. התגליות מוסיפות איפוא לא רק מידע ישיר על התקופה ועל תרבותה החומרית אלא גם מצריכות גיוס משאבי-מחשבה חדשים כיד לענות על שאלות, שלא היו נשאלות, אם הארכיאולוגיה לא הייתה חושפת מימצאים המגרים את המחשבה ומעלים אותן שאלות.
מתקני מים
הספקת-המים בירושלים, עיר על שפת-המדבר, הייתה חשובה ביותר.
למרגלות העיר פכה מעיין הגיחון, שסיפק כמויות נכבדות שלמים, אך כמובן שלא היה באפשרותו לענות על כל הדרישות. משחר ההיסטוריה למדו תושבי ירושלים לחצוב בורות, לאטמם ולאגור בהם מי-גשמים לשימוש עונת-היובש הארוכה בירושלים. בתקופת בית שני, עם התפתחותם הרבה של כלי-המתכת, מצד אחד, ולימוד עשיית טיח מעולה לאטימת הסלעים בבורות המים החצובים, מצד שני, אנו מוצאים בירושלים עשרות בורות גדולים וקטנים בבתים הפרטיים ובמוסדות-הציבור, שנחצבו במעבה הסלעים ושימשו למאגר מי-גשמים. הבורות נמצאים בבתים ההרוסים ומאפשרים לבדוק את כמויות המים, שצרכה משפחה ירושלמית באותם ימים. הארכיאולוגיה הביאה איפוא, לאחר מלחמת ששת-הימים, לגילויים של עשרות בורות כאלו ולהמחשת בעיית המים בייתר-שאת. סמוך לבורות נחשפו לראשונה בירושלים מתקני-מים, שהיה צפוי למצוא שכמותם בשכבות של ימי הבית השני. מדובר בעשרות רבות של מקוואות-טהרה, אשר ניזונו ממי-הבורות. הכניסה להר-הבית חייבה היטהרות במקווה עוד לפני הכניסה, שכן במאה הראשונה לפנה"ס ובזו שלאחריה הקפידו עד מאד בקרב היהודים בדיני טומאה וטהרה, וכמובן בטבילה במקווה.
חשיפת המקוואות מאפשרת ללמוד בייתר דיוק פרשיות סתומות ועלומות פרשיות המצויות בכתב במשנה ובגמרא, ושללא -מדרך תיפקודי המקוואות -הארה מן השטח לא היו מובנות לנו. לצד אגירת מי-הגשמים הובאו העירה מים באמה מלב הר-חברון ומאיזור בריכות-שלמה שמדרום -במיוחד למקדש לבית-לחם. אמות-המים החצובות והבנויות נכנסו לירושלים על מדרונו של הר-ציון, ולאחר שהקיפוהו בקו-גובה הן מצויות בתוך העיר של אותם הזמנים להר-הבית. חשיפת קטעי האמות הללו -עד כניסתם לבסוף לתחנתן הסופית מוסיפה רבות להבהרת פעולת מפעלי-המים ודרך עשייתם ולהבנתם.
לתגליות מסוג מתקני-המים אפשר לצרף את חשיפתו מחדש של מפעל-המים לעת מצור לירושלים. מתקן, שגילתה לראשונה המשלחת הבריטית של 1867, כונה מאז בשמו של ראש-המשלחת, ווארן. מפעל זה, שעיקרו חציבת מנהרה ופיר אנכי בסלע מתוך העיר אל מקור-המים שלה, אל מעיין הגיחון, הוא מעשה אדריכלי מלאכת-מחשבת. מספר מפעלים כאלו מוכרים בארץ-ישראל, וזהו, אולי, המתוחכם והנאה שבהם. חשיפתו מחדש הביאה להגדרת זמנ יהושפט או אחד מיורשיו. יש במתן תאריך -במדויק מימי אחד ממלכי-יהודה זה למפעל-המים משום חידוש רב, שכן לפני כן היה נהוג לחשוב, שהמפעל הזה הוא מימי היבוסים והוא-הוא הצינור המפורסם, שחשיפתו איפשרה ליואב לכבוש את העיר. והנה עתה התהפכה הקערה על פיה, ואומנם נותרנו עם שאלות בפרשת כיבוש-ירושלים, אך נמצאנו למדים על המחשבה ועל המשאבים הרבים, שהשקיעו מלכי יהודה בתכנון בירתם ירושלים ובהכנתה לקראת מלחמות מצור, מלחמות שעמדה בהן, בדרך כלל, בכבוד. שכלולו של מפעל-מים זה היה בחציבתה של מנהרת חזקיהו ובהולכת מי-הגיחון אל תוך העיר, לבריכת-השילוח, במנהרה חצובה.
הוסף על התגליות והלימוד מחדש בתחום המים את בריכות-המים הפתוחות, ונקבל -את בריכתה שלמצודת-חקרא, שבנה אנטיוכוס בעת המרד החשמונאי משונה-עשרה שנות הארכיאולוגיה האחרונות בירושלים מידע רב, המאפשר לשחזר את חיי-העבר של העיר.
כתובות
ארץ-ישראל אינה משופעת בכתובות רבות הנחשפות בחפירות הארכיאולוגיות, וירושלים הייתה דלה בכך במיוחד. החפירות מזה שמונה-עשרה שנים הביאו גם לכיסוי מעט של גרעון זה. שברי כתובות מימי הבית הראשון ומימי הבית השני בעברית רומזות לנושא הכתיבה באותם הימים, שהיה רווח בישראל ובבירתה ירושלים. הן מלמדות על השפה, על רמת-הכתיבה ועל הכנת כתובת- הראווה בבירה, ובמיוחד באיזור-המקדש. כתובות-ראווה וכתובות-הכוונה היו מעין שילוט, ולצדן היו כתובות של תורמים. כתובות עבריות אחרות הן מימי-הביניים, ובמיוחד מן המאות 13-11 לספה"נ, ובהן, בין שאר, נראה, כי יהודים נהגו לעלות לירושלים כתשלום נדרים על הבראה ממחלות קשות. יש מבין העולים שחרתו את שמותיהם בלווי ברכות על כתלי הר-הבית. מאלו אפשר ללמוד על השמות הנוהגים בקהילות היהודיות באותם הזמנים וכן על רמת הכתב והכתיבה בעברית ועל המנהגים עצמם. מתוך תולדותיה של ואכן כך -ירושלים ניתן היה לצפות, שתחשפנה גם כתובות בלשונות אחרות קרה. נמצאו כתובות ביוונית, בלטינית ובערבית, שפותיהם של שליטי ירושלים בתקופות שונות. מבין אלו ראוי להזכיר כתובת הנושאת את שמו של טיטוס ואחרת המזכירה את שמו של הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס. בן המאה ה- 6 לספנה"נ.
מוסדות ציבור, מוסדות תרבות וספורט
המקורות הכתובים יודעים לספר על מציאותם של מוסדות-ציבור שונים בית-מועצתה עיר, הארכיון העירוני ודומיהם. -בירושלים של ימי הבית השני מבנים אלו היו במערבו של הר-הבית ומחוצה לו, לאמר בין בתי-העיר.
החפירות הארכיאולוגיות הגיעו אך מעט לאותם אתרים ומקומות. קטע ממבנה מפואר הולך ונחשף עתה בחפירות שממערב לקשת-וילסון מרמז על תפארתם של בתי-ציבור בירושלים של שלהי ימי הבית השני. מבני-ציבור אחרים, שעיקרם, אולי, אכסניות או מרכזים קהילתיים, הולכים ונחשפים בצידו הדרומי של הר-הבית, בעפל. בכוחם של אלו להפיח מעט רוח-חיים וללמד ולשפר את רמת ידיעותינו על הלוגיסטיקה הקשורה בעלייה לרגל, שהייתה אחת הגדולות בתנועת-הצליינות שידע העולם עד אותם הימים.
ניבנו מוסדות-ספורט – ימי הורדוס ועד החורבן -בירושלים של אותם ימים ותרבות, כתיאטרון, היפודרום )מגרש מרוצי-סוסים( וזירה להתגוששות.
הורדוס טיפח בארץ תחרויות-ספורט חשובות, ולאלו היה צורך במתקנים שלפי הידיעות אף ניבנו. בעבר פיזרו אותם חוקרים שונים -משוכללים ברחבי-העיר ירושלים ובתוכה, ואפשר למצוא אותם במפות העיר שהוכנו על- ידי חוקרים שונים ובדגם בית שני שבמלון הולילנד. אלא שבחפירות הרבות באתרים ובאזורים הם לא נמצאו. יתר-על-כן, נחשפו שם בתי-מגורים מן התקופה האמורה, ולפיכך בוודאי שלא היו שם. ניתוח של הכתוב במדוייק מרמז, כי המוסדות הללו היו בירושלים מחוץ לעיר. הן הצפיפות והן ייחודה ומעמדה של ירושלים בקרב היהדות לא איפשרו מיקומם של אלו בלב העיר וסמוך לאיזור המקדש, ומכאן עולה, שחפירות ארכיאולוגיות יכולות לסייע גם במה שאינן מוצאות, ועל-ידי כך לסייע לשחזר את התוכנית ואת המירקם העירוני באותם ימים.
בתי המגורים
לצידם של המיבנים הציבוריים נחפרו בירושלים מאז תום מלחמת ששת-הימים מספר בתי-מגורים משלהי ימי הבית השני. מתוכניותיהם ומן החפצים שנמצאו בהם אפשר לעמוד על דרך-החיים ועל רמת-החיים של ירושלים ושל תושביה ערב החורבן. יש בין הבתים שהיו בתי-מידות, והם בנויים אבן ומטוייחים בטיח מעולה, עשיר בדוגמת קישוט. הבתים ניבנו, לעתים, במתכונת בית האמידים הרומי, ובו טרקלין, חדר-מגורים, מטבח וחדרי-שינה.
לבתים היו קומותיים ולעתים שלוש, ובקומת המרתף נמצאו מקוואות-טהרה ובורות-מים. חלק מן החדרים כובד ברצפות מוזאיקה עדינות, שבמרכזן מדליונים נאים עשויים באבן צבעונית, בדרך כלל שחור ואודם על רקע לבן.
בחלק מן הבתים נחשפו חפצי יום-יום, במיוחד כלי-חרס, ובהם סוגים ודגמים שלא הוכרו קודם לכן. לידם כלי-זכוכית, כלי-מתכת, ברונזה וברזל, כלים עשויים עצם, ובהם מסרקות, קוביות-משחק וכדומה. המעניינים במיוחד הם אבן גיר קרטונית רכה נבחרה כחומר-גלם לתעשיית-כלים ענפה, -כלי-האבן שנעשתה כולה על-ידי מחרטה. המשאבים הרבים שהושקעו בתעשיית כלי- האבן היו חשובים ליהודי-ירושלים באותם הזמנים בשל דיני טומאה וטהרה.
שכן כלי-האבן אינו מקבל טומאה. גם אבני-המשקל נעשו באותם ימים, בדרך כלל, מאבן. על אחדים מן המשקלות אפשר למצוא את סימני המפקחים בשווקים, אשר סימנו ובדקו את המשקלות, ואף את שמו של המלך אגריפס הראשון אפשר למצוא על אחדות מהן. אגריפס היה רגיש במיוחד לנושאי הכלכלה של מדינתו וכן הדגיש את נושאי העלייה לרגל ועודד תנועה זו.
במסגרת זו דאג להגנה טובה לעולי-הרגל ולשמירתם מפני ספסרים ומפני מפגיעי מחירים ומשקלות.
סיכום
נגענו כאן רק במעט מן הנושאים. שהעלה מקוש החופרים בשמונה-עשרה שנות חפירה בירושלים, ובעיקר בצד המימצא האדריכלי. אלא שגם בנושאים אלו חשפנו טפח, והתגליות הן כה רבות, עד כי לא ניתן לספר עליהן ועל משמעותן אלא במספר כרכים עבי-כרס של ספרי ארכיאולוגיה והיסטוריה. חשפנו כאן מעט מתגליות הקשורות במיוחד בימי הבית השני, אך התגליות רבות וחופפות את כל תולדותיה של ירושלים.
תגליות רבות, חשובות וראשונות במעלה, נחשפו מתקופת השלטון הביזנטי, מראשית צעדי האסלאם בירושלים וכמובן גם מימי-הביניים ומימי שלטון הצלבנים והממלוכים בארץ-ישראל ובירושלים. כל תגלית וסיפורה, כל תגלית והחידוש שבעקבותיה. מקץ שמונה-עשרה שנים של חפירות ארכיאולוגיות בירושלים מצטיירת בהחלט תמונה חדשנית ובהירה יותר של קורות-העיר לדורותיה. שמונה-עשרה שנים של פעילות אינטנסיווית בתחום-העשייה, החפירה והסקרים, ועתה עומדים אנו על סיפן של שמונה-עשרה שנים של ניצול החומר, של עיבודו ושל הוצאת התמונות החדשניות על מראה עברה של ירושלים היהודית., הנוצרית והמוסלמית.-ירושלים לדורותיה.
מתוך: סקירה חודשית, מס' 4 1985