העיר ירושלים חרוטה בזיכרון הקולקטיבי של העם היהודי לאורך כל מהלך ההיסטוריה, מהרגע בו קנה דוד את גורן היבוסי בהר הבית ועד ימינו אלה. עוד מימים ימימה, נפוצה האמונה העממית כי “ארץ ישראל יושבת באמצעיתו של עולם, וירושלים באמצעיתה של ארץ ישראל ובית המקדש באמצע ירושלים, וההיכל באמצע בית המקדש, והארון באמצע ההיכל, ואבן השתייה לפני ההיכל שממנה הושתת העולם”. “יצירת העולם דומה ליצירת הוולד בתוך רחם אמו: מה ראשיתו של הוולד מהטבור שבבטנה, כך בריאת העולם ראשיתו מטבור שהוא ירושלים” (קהלת רבה א:א).

האמונה כי אבן השתייה היא טבור העולם נקלטה גם במסורת המוסלמית אשר קידשה את אבן השתייה החל מתקופות קדומות ביותר, קיבלה מסורות יהודיות רבות הקשורות אליה, התאימה אותן לרוחה ותפיסת עולמה והוסיפה עליהן רבדים משלה. החשובות שבהן הן עליית מוחמד למרומים והדגשת הקשר לגן העדן ויום הדין. כן מודגשת מרכזיותו של הסלע.

איבן אשקיר מבטא זאת כך: “המקדש המרכזי עלי אדמות הנה סוריה, המקדש של סוריה הנה ארץ ישראל, המקדש של ארץ ישראל הנה ירושלים, מקדשה של ירושלים הנו הר המוריה, ושל הר המוריה הנה (כיפת) הסלע.”

לנושא הר הבית אפשר לגשת בשפות שונות, וממגוון זוויות. בחירת הזווית, מובילה בהכרח למכלול שונה של הדגשים. במהלך איסוף החומר, נתקלנו כמובן בהרבה מאוד היבטים: היבטים רגשיים, דתיים, פוליטיים, חברתיים ואחרים, קצרה היריעה מלהכיל את כולם. בפעילות זו ניסינו להתמקד בארבעה מהם, הבולטים בחשיבותם כיום: ארכיאולוגיה, היסטוריה, יהדות ואיסלם