קווי האופי של המסגד
מימדי המסגד
סגנון בנייתו
זיהויו ככנסיה
מקומו בהר הבית
ביחס לכיפת הסלע
מקומו באיסלם
ממדי המסגד הבלתי שיגרתים
גיאוגרף בן המאה ה- 12 כותב: "אל-אקצא הינו המסגד הגדול ביותר בעולם..
מלבד אולי המסגד הגדול של קורדובה". ואמנם המבנה מצטיין בממדים ניכרים: הוא משתרע על שטח של 4,100 ממ"ר, והינו גדול כפליים מכנסית הקבר, ובשליש מכנסית המולד בבית-לחם, ושווה בגודלו לגדולות שבכנסיות אירופה (כגון כנסית מרקוס בוונציה או כנסית הווטיב בוינה). המסגד מסוגל להכיל כ- 5000 מתפללים בבת אחת, בכ-2000 יותר מאשר כיפת הסלע. אורך המבנה מגיע לכדי 80 מ' ורוחבו ל- 55 מ' (בלי לכלול את הבנינים הנספחים).
זאת ועוד: המסגד כיום, חרף מימדיו המרשימים, קטן בהרבה מהמסגד בסוף המאה ה- 8 שהיה בעל 15 סיטראות! בנוסף לימדי המבנה הבלתי שיגרתיים קיימת בו תחושת ריקנות ומרחב העולים בהרבה על מה שניתן היה לצפות ממבנה מקודש ורב חשיבות מעין זה. הרגשה זו נוצרת עקב ההעדר כל ריהוט, מחיצות, מקומות ישיבה, או אלמנטים עיטוריים מיוחדים, וכן כתוצאה מאשליית העומק, שכן בעוד האולם המרכזי מואר ע"י חלונות הגג המוגבה במרכז, ע"י החלונות הצפוניים והדלת הפתוחה של אולם התווך, יחשכו בהדרגה האולמות הצדדיים ככל שנתרחק מהמרכז (דבר זה תוקן במידת מה בשחזור ב- 1938, כאשר נקבעו חלונות גדולים למדי בקיר המזרחי, אך נותר ללא שינוי באגף המערבי).
סגנון בנייתו המורכב וחסר האחידות של המסגד
-אופיינים למסגד אל-אקצא הבניה הבלתי אחידה, וחוסר הגיבוש הסגנוני עובדה מפתיעה לכאורה, במבנה מונומנטאלי מעין זה, שהוא מהאתרים המוסלמים החשובים ביותר בא"י. אופי הבניה המגובב באל-אקצא בולט במיוחד בהשואה לכיפת הסלע והבדל זה הודגש לא אחת ע"י החוקרים ועולי הרגל: "בעברך מכיפת הסלע למסגד אל-אקצא", כותב וילסון, "מזדקרת מיד לעין הבניה הגרועה וכמוה עירוב הסגנונות, והשימוש בחומרי בניה לא אחידים".
שיק מציין אף הוא כי המבנה הוא חסר אחידות, וכי ניתן להבחין ללא קושי בשינוים ובתוספות שהמבנה עבר במשך השנים. מהמבנה המקורי לא נותר כמעט דבר במקומו או שנעשה שימוש חוזר בחמרי הבניה. גם טובלר מציין את הקושי בהבנת המבנה בשל השינויים שעברו על המסגד לתקופותיו והעירוב בפרטים הארכיטקטונים, ואלו פירטי מכו "גבב של מבנים".
את הסיבה לבניה המגובבת יש לראות בחליפות והתמורות הרבות שעברו על המבנה, שהרס ושוקם פעמים רבות, שכן המסגד בנוי על מלויים וקשתות מלאכותיות, שאינן מסייעות ליציבותו. אפשר שתרמו לכך גם מימדי המבנה העצומים והרב גווניים, שחשפוהו ביתר שאת לפעולות הרס והתמוטטויות (כתוצאה מרעידות אדמה ופגעי הזמן), והקשו מאידך, על מלאכת השיקום והבניה. חלקי המבנה השונים שניזוקו שוקמו ב"סגנון התקופה" מבלי להתייחס לחלקי המבנה האחרים. ע"י כך נתקבל ברבות הימים מבנה בעל אופי הקלקטי מאין כמוהו, כשפגעי כל תקופה ותיקוניה השאירו את רישומם על המבנה. גם העובדה שלפנינו מבנה בעל אופי פונקציונאלי מעיקרו, שנועד לשמש לתפילה, ולא מבנה שהוא מוקד הערצה, כמו כיפת הסלע, השפיעו ודאי על המשאבים והמאמצים שהוקדשו לאחזקתו. מאותה סיבה גם תאורי עולי הרגל וההיסטוריונים המוסלמים מתמקדים בכיפת הסלע, והידיעות על אל אקצא ותולדותיה, לוקות לעתים בחסר.
חלקי המסגד שונים זה מזה לא רק בוצרתם אלא גם במהותם, תקופת בניינם וסגנונם, החל מהתקופה האומאית (הקיר הדרומי ואזור המיחרב), המשך בתקופה הפאטימית (הכיפה וחלקים אחרים), התקופה הצלבנית (חלק מקפלת זכריה והמבנים הנספחים), האיובית (שיקום המיחרב והפורטיקו), התקופה התורכית (מסגד עומר), והזמן החדש (אולם התווך והסיטראות המזרחיות), השיפוצים האחרונים (דרום ודרום מזרח המסגד).
אופיו המורכב וחסר האחידות של המסגד בולטים ביתר שאת כיום, עוד יותר מאשר בעבר. שכן מבנה עתיק יומין זה, שהוא מהקדומים ביותר בתולדות האיסלאם, עושה במבט ראשון רושם של מבנה חדש, זאת בעקבות השיפוצים – ובמתכונת אחידה -היסודיים שנעשו ב- 1938 ואשר במהלכם ניבנו מחדש אולם התווך והסטראות המזרחיות. אלו משמשים בערבוביה עם שאר חלקי המסגד שהם פחות או יותר קדומים.
זיהוי המסגד ככנסיה
בדורות קודמים היה מקובל לראות במסגד אל-אקצא כנסיה שהפכה למסגד.
זיהוי מוטעה זה מקורו בעדויות עולי הרגל מהמאה ה- 6 ואילך, המספרים על כנסיה שהיתה כביכול במקום ושהוקדשה למרים אם ישו.
כיום לאחר גילוי כנסית הניאה ברובע היהודי אנו יודעים בברור, כי ההתייחסות היתה לאותה כנסיה. לא כך סברו החוקרים ועולי הרגל מאות בשנים, ועד לשלהי הזמן החדש, שראו במסגד אל-אקצא כנסיה שהפכה למסגד. כחיזוק לטענותיהם שמשו לא רק עדויות עולי הרגל אלא גם הקווים הארכיטקטונים של המסגד שיש בהם כדי להזכיר מבנה בסילקאלי. כן נסתייעו בפרטים שונים כגון עמודי המסגד, שמקורם כנראה בכנסיות שונות, בשרידים בעלי שמות נוצרים באל-אקצא, כגון מיחרב ישו וקפלת זכריה ואף "עריסת ישו" וקפלת מרים במבנים הסמוכים (אורוות שלמה). דעה זו פנתה את מקומה כבר בשנותה שלושים, לאחר מחקרו של קרסוול שהראה, כי המסגד הנו בניה מוסלמית לכל דבר, הגם שבבניתו הועסקו בנאים נוצרים, כמקובל בימים ההם לגבי מבנים מסוג זה, ואלו השאירו את רשומם על המבנה. יתר על כן בניה מסוג זה (קרי בנין מאורך רב מידות הנחלק לאולם בני התקופה, -תווך וסיטראות אחדות) ידוע בבנינים מוסלמים אחרים שהבולט שבהם הוא המסגד הגדול בקורדובה.
מקומו המיוחד של המסגד בהר הבית
מסגד אל-אקצא, בנוי באזור הר הבית הנקרא אף הוא ע"י המוסלמים ,מסגד אל-אקצא". מן הדין לזכור, כי כאשר היסטוריונים מוסלמים מדברים על "מסגד אל-אקצא", כוונתם בד"כ לכל אזור הר הבית, ולאו דוקא למסגד הנוכחי. יש על כן, שיכנו את המסגד במובנו המצומצם כ"ג'אמי אל-אקצא", להבדיל ממסגד שהוא מונח כללי בערבית המכוון למקום בעל אופי דתי ומקודש, שראוי לסגוד בו. מכאן יובן מדוע במסע הלילה של מוחמד להר הבית (סורה 17, 1), מדובר על "מסגד אל-אקצא", כמינוח כללי להר הבית המקודש (לדעת רב המפרשים). זאת, עוד בטרם שהוקם המסגד בדרום הר הבית. מינוח זה חוזר ע"י כל הסופרים המוסלמים כמעט, המכנים את הר הבית "מסגד אל אקצא". כך מוג'יר א-דין אומר מפורשות "אל-אקצא הנה כל המתחם המוקף " בהמשך הוא מכנה את המסגד עצמו ג'אמי אל-אקצא. כך גם …חומה היסטוריון ערבי מהמאה ה- 13 בתארו את הר הבית: "זהו מסגד גדול בתוך במרכז המסגד גבעה קטנה, אשר בפסגתה הסלע המפורסם.."…העיר ההבחנה הנ"ל אינה סמנטית בלבד, אלא היא בעלת משמעות רבה לגבי האופי של המסגד. כמה מהתפקידים, המבנים והמוסדות שהינו מצפים בד"כ למצוא במסגד, נמצאים בשטח הר הבית (במסגד אל-אקצא במובנו המקורי) ואינם מהווים חלק אינטגראלי ממסגד (ג'אמי) אל-אקצא כמקובל במסגדים אחרים.
כך המסגד נעדר צריח משלו, אין בו חצר עמודים סגורה, עצים, בורות מים ומדרשות, וקברים המצוים כולם בהר הבית עצמו.
יצוין, מכל מקום, כי כיום המונח מסגד אל-אקצא מכוון אמנם למבנה בדרום הר הבית.
מסגד אל-אקצא וכיפת הסלע
מסגד אל-אקצא וכיפת הסלע הם שני המבנים המונומנטאלים השולטים בהר -הבית, אשר מבחינת חשיבותם הדתית, ההיסטורית והארכיטקטונית חורגים מחשיבות מקומית ושמור להם מקום של כבוד בעולם המוסלמי ואף מחוצה לו. כפי שנראה להלן, קיימת זיקת גומלין בין מבנים אלו, חרף ההבדלים ביניהם.
כיפת הסלע איננה מסגד. היא נבנתה כמבנה מקודש הסוכך על הסלע, ועיקר הדגש הוא על פארה ושלמותה ולא על גודלה. יופייה, קדושתה ומיקומה המרכזי הפכוה לשמש מעין גולת הכותרת ו"כתר" להר הבית וירושלים בכללה.
לא כן אל-אקצא, שהנו המסגד המרכזי בהר הבית (ובירושלים בכללה), שנועד בראש וראשונה לשמש להתכנסות ולתפילה בציבור, על כל המתקנים והשירותים המתבקשים מכך. משום כך הדגש הוא על גודל הבניין ומרחביו, בעוד לפאר ולעיטורים חשיבות משנית בלבד.
למיקומו של מסגד אל-אקצא ע"ג קשתות מלאכותיות בפאתי הר הבית היתה משמעות הרת גורל לגביו, שכן הוא סבל מהרס והתמוטטויות אין ספור, וזאת בניגוד לכיפת הסלע הבנויה על תשתית הסלע (תרתי משמע!) שסייעה ליציבותו. מבחינה ארכיטקטונית ואמנותית, על כן, נשתמרה כיפת הסלע, כדוגמא הקדומה ביותר לארכיטקטורה מוסלמית. כן הדין לגבי העיטורים האמנותיים המהווים את אחת הדוגמאות הנדירות לאמנות המוסלמית הקדומה. פני הדברים שונים חלוטין באל-אקצא, במקום שהישן והחדש משמשים בערבוביה וכשזה האחרון משתלט בהדרגה על מראה המסגד, לנוכח השחזורים והשיפוצים התכופים.
חשיבותו וקדושתו של מסגד אל-אקצא בהשוואה לכיפת הסלע
על אף קדושתה הרבה של כיפת הסלע, רבה חשיבותו של מסגד אל-אקצא מכיפת הסלע בדת המוסלמית הרשמית, ומרבית חוקרי האיסלאם, תמימי דעים בנקודה זו: "במהלך הטבעי של המאורעות ייחסו לאל-אקצא קדושה יתירה אף מזו של כיפתה סלע, ומסיבה זו משמשת כיפת הסלע עד היום כמקום תפילה ביחידות, בעוד תפילות בציבור נערכות במסגד אל-אקצא".
"הגם שעבד אל מלך בנה בצורה מפוארת יותר את כיפתה סלע מאשר את אל אקצא, זו האחרונה ממלאת תפקיד חשוב יותר בדתה איסלאם הרשמית.
כדי להביע את כמיהתו להחזרת העיר לידי המוסלמים, ואת רגש השייכות כלפיה (ע"י ג'יהד), בנה נור א-דין מינבר בחלב שנועד עבור מסגד אל-אקצא".
לה סטרנג' מדגיש כי המבנה המרכזי בהר הבית הוא אל אקצה בעוד כיפת הסלע אינו אלא "נספח לו", אך זכה לתאורים מקיפים יותר בשל פארו.
יתר על כן, מאורעות בעלי אופי רגשי לאומי כלל ערבי, התמקדו בד"כ במסגד אל-אקצא. כך התפרסמה הדרשה שנישאה במסגד אל-אקצא לאחר כיבוש העיר מידי הצלבנים: "הכעבה שמחה בגאולת אחיה אל-אקצא; השכינה שגלתה ממקום הקודש שבה לביתה. כובשי העיר הם בחירי האלהים, שאם לא כן לא היה משאיר להם אתה זכות לקיים מצוה זו, שאין לה אח ורע בין המצוות".
הסטוריונים מוסלמים מעלים על נס את מקומו וחשיבותו של מסגד אל-אקצא, אלא שלא תמיד מכוונים הדברים למסגד עצמו אלא להר הבית.
"אין לך מטרה נעלה יותר מביקור בשלושה מסגדים: המסגד של מכה, המסגד שלי (מדינה) והמסגד בירושלים (אל-אקצא)".
מענין לציין, כי בכיפת הסלע ומסגד אל-אקצא קיימות מספר מסורות דומות: בכיפת הסלע הצביעו על אבן (במסוך ל"שער גן העדן"), שהוליכה לגן העדן.
מקום דומה בשם "באר העלה" שאף הוא "הוליך לגן העדן" היה קיים במסגד אל-אקצא. "מיחרב דוד" באל-אקצא (כיום בחומה הדרומית בסמוך), מזכיר אתה שער המזרחי של כיפת הסלע הנקרא אף הוא שער דוד. זכריה קשור הן לאל-אקצא והן לכיפת הסלע. בזה הראשון קיים מיחרב וקפלה ע"ש זכריה, ובכיפת הסלע נהגו להראות את קבר זכריה.
מרבית המסורות והאגדות מסתופפות אמנם סביב הסלע בירושלים וזאת בשל עלית מוחמד למרומים מ"הסלע". מאידך, מאחר וחכמי הדת והסופרים המוסלמים מכנים את הר הבית (וירושלים בכללה) בשם "אל-אקצא", הרי שרבות מהסגולות המיוחדות להר הבית וקדושתו מיוחסות למסגד אל-אקצא.
מתוך: מסגד אל-אקצא / אלי שילר, הוצאת אריאל, עמ' 9-13