מכון ויצמן:
עצים או לוחות סולאריים – איזו אסטרטגיה מנצחת בהתמודדות עם משבר האקלים?

יער ירוק הוא אחד הסמלים המובהקים ביותר לכוחו של הטבע – החל משפע הצמחים ובעלי-החיים שמוצאים מחסה בסבך הגזעים והענפים ועד להשפעתו על אקלים כדור-הארץ, בין היתר בשל תהליך הפוטוסינתזה המקבע מהאוויר פחמן דו-חמצני ובכך ממתן את תהליכי ההתחממות הגלובלית. כריתתם של יערות-עד טרופיים היא גורם משמעותי בהחרפת משבר האקלים, ויוזמות סביבתיות רבות משקיעות בשיקום יערות שנהרסו או בנטיעת עצים חדשים. ואולם, גם אם נכסה ביערות את כל שטח כדור-הארץ – כוח הפוטוסינתזה העוצמתי שניצור עדיין לא יספיק כדי לאגור את כל הכמויות העודפות האדירות של פחמן דו-חמצני – גז החממה העיקרי בעולמנו – הנפלטות לאטמוספירה כתוצאה מהפעילות האנושית ב-150 השנים האחרונות.

לעומת היער הטבעי והירוק, אמצעי אחר להתמודדות עם משבר האקלים הוא דווקא בעל אופי מלאכותי וגוון שחור –  הקמת שדות של לוחות סולאריים. ליצרני החשמל מכוח השמש יש כמובן השפעה מיטיבה על האיזון האקלימי, שכן הם מחליפים תחנות כוח המבוססות על דלקי מאובנים, כמו פחם או גז, ובכך מצמצמים את הפליטות המזיקות של גזי חממה הנאספים בריכוזים עולים באטמוספירה.
אך הן ליער הירוק הטבעי והן ל"יער הסולארי" השחור והמלאכותי ישנן השפעות נוספות, ולעיתים בעייתיות מנקודת מבט אקלימית. לשניהם יש גוון כהה יחסית, שבולט במיוחד ביחס לאדמת המדבר הבהירה, אשר מחזירה חלק ניכר מקרינת השמש אל החלל, ולכן לא מוסיפה לחום שמצטבר באטמוספירה (בעגה המקצועית, היא מכונה אדמה עם "אלבדו גבוה"). לעומתה, שני סוגי היערות הכהים סופגים חלק גדול יותר מקרינת השמש (כלומר, הם בעלי "אלבדו נמוך") – וכתוצאה מכך הם מתחממים. חלק מהאנרגיה הזו משמש לפוטוסינתזה ביערות טבעיים או לייצור חשמל ביערות סולאריים, אבל חלק הארי חוזר לאטמוספירה כשטפי אנרגיה – ומחמם אותה.

"המחקר שלנו מראה באופן חד-משמעי כי בסביבה צחיחה, הקמתם של שדות סולאריים יעילה הרבה יותר בהתמודות עם משבר האקלים מאשר נטיעת יערות"

למאמר המלא: הידען