"הספר הלבן" של צ'רצ'יל, יוני 1922

 – – המתיחות, ששררה מזמן לזמן בא"י, נובעת בעיקרה מתוך חששות בקרב חלקים מהאוכלוסיה הערבית ובקרב חלקים מהאוכלוסיה היהודית. חששות הערבים, מבוססים מקצתם על פירושים מוגזמים, שיוחסו להצהרה, המביטה בעין יפה על יסוד בית לאומי יהודי בא"י, הצהרה שניתנה בשם ממשלת הוד מלכותו )מ.ה.מ.( ביום 2.11.1917. פורסמו הודעות בלתי מוסמכות, לפיהן תכלית ההצהרה נועדה ליצור א"י יהודית לגמרי. נערך שימוש בביטויים המציינים כי א"י עתידה להיות "יהודית כמו שאנגליה היא אנגלית". מ.ה.מ. מביטה על כל מטרה מעין זו כבלתי-ניתנת להגשמה, ולנגד עיניה אין כל מטרה כזאת. כמו כן לא עלה מעולם על דעת מ.ה.מ., כפי שנראה, כנראה, למשלחת הערבית, שההצהרה תביא לידי אובדנה או שעבודה של האוכלוסיה הערבית, השפה הערבית או התרבות הערבית בא"י. מ.ה.מ. רוצה להפנות תשומת-לב לעובדה, שנוסח-ההצהרה הנ"ל אינו מתכוון לומר, שא"י בכללה תהפוך לבית לאומי יהודי, אלא שבית כזה יוקם בא"י. בהקשר לכך, ראוי לציין בהערכה כי באספת הקונגרס הציוני, המוסד המנהל העליון של ההסתדרות הציונית, שהתקיים בספטמבר 1921 בקארלסבאד, נתקבלה החלטה, גילוי-דעת רשמי של מטרות הציונים, שבה הוצג "רצונו האמיתי של העם היהודי לחיות עם העם הערבי בתנאים של אחדות וכבוד הדדי, ויחד עם הערבים להפוך את הבית המשותף לקהיליה פורחת, שהקמתה תבטיח לכל עם מעמי הארץ התפתחות לאומית באין מפריע".

 – -ככל שהדבר נוגע לאוכלוסית היהודים בא"י נראה, שאחדים מהם חוששים פן תסור מ.ה.מ.

מהמדיניות הכלולה בהצהרת שנת 1917. לפיכך, נחוץ, לאשר בשנית, כי לחששות אלה אין בסיס, וכי ההצהרה ההיא, שאושרה מחדש בועידת מעצמות ההסכמה הראשיות בסאן-רימו, והיא שוחזרה וקוימה על ידם בחוזה סיבר, אינה ניתנת לשינוי.

 במהלך שנים או שלושה הדורות האחרונים יצרו יהודים מחדש ישוב בא"י, המונה עכשיו 80.000 נפש, שרבע מתוכם הם איכרים או עובדי-אדמה. לישוב זה גופים מדיניים משלו: אספת הנבחרים להנהלת עניניו הפנימיים, ועדי-עיר נבחרים, ומוסד המפקח על בתיה"ס שלו; יש לו רבנות ראשית נבחרת ומועצת-רבנים להנהלת עניניו הדתיים. עניניו מתנהלים בעברית כלשון דיבורו, ועתונות עברית משמשת את צרכיו. יש לו חיים אינטלקטואליים מיוחדים והוא מעיד על פעילות כלכלית עצומה. לישוב זה, על אוכלוסיתו בעיר ובכפר, על מוסדותיו המדיניים, הדתיים והחברתיים, על שפתו המיוחדת לו, על מנהגיו, ועל חייו העצמאיים, ישנן סגולות "לאומיות". ואם ישאלו, למה כוונתנו באמרנו פיתוח בית לאומי יהודי בא"י, תשובתנו, שאין זה אומר, כפיית לאומיות יהודית על כל תושבי א"י כולם, אלא, להוסיף ולפתח את הישוב היהודי הקיים, בעזרת יהודים משאר חלקי העולם, למען יהיה הישוב למרכז, שהעם היהודי בכללותו יתפאר בו ויתענין בו, ויהיה מבוסס על יסודות דתיים לאומיים. אבל על מנת שלישוב זה יהיה הסיכוי הטוב ביותר להתפתחות חפשית ושיתן לעם היהודי הזדמנות מלאה להבליט את כשרונותיו, חשוב שהוא ידע כי הוא נמצא בא"י בזכות ולא בחסד. משום כך נחוץ לתת ערובה בינלאומית לקיומו של בית לאומי יהודי בא"י.

משום כך צריך שיוכר באופן רשמי, שהישוב הזה מושתת על הקשרים ההיסטוריים העתיקים.

 זהו, אפוא, הפירוש שמ.ה.מ. נותנת להצהרת 1917. על יסוד פירוש זה סבור מזכיר הממלכה, שאין היא כוללת ואין מסתבר מתוכה שום דבר, שיש בו כדי לעורר פחד בין האוכלוסיה הערבית בא"י או לגרום למפח-נפש ליהודים.

 בכדי להגשים מדיניות זו, נחוץ, שהישוב היהודי בא"י יוכל להרבות את מספרו על ידי עליה. העליה אינה יכולה להיות במימדים העלולים לעבור את גבול יכולתה הכלכלית של הארץ ובאותה שעה לקלוט עולים חדשים. חשוב להבטיח, שהעולים לא יפלו למעמסה על תושבי א"י בכללם, ושלא ישללו משום חלק באוכלוסיה המקומית את מחיתם. עד כה מילאה העליה אחרי התנאים האלה.

"הספר הלבן" של פאספילד, 24 לאוקטובר 1930

2. בארץ כארץ-ישראל, שבה האינטרסים והמטרות של שני חלקי הציבור שונים עתה אלו

מאלו, וככל הידוע גם סותרים אלה את אלה, קשה לקוות, שכל גלוי דעת על הפוליטיקה

יספק את שאיפותיו של צד מהצדדים. אך ממשלת הוד מלכותו (מ.ה.מ.) הרשתה לעצמה לקוות, שעקירת אי-ההבנות הקיימות עתה והגדרה מדויקת יותר של כוונותיה – יש בהן כדי להשקיט בהרבה את חוסר השקט ולחדש את האמון בקרב שני הצדדים. מ.ה.מ. תשתדל, לשכנע את הערבים והיהודים לא רק בגלוי דעת זה בלבד, אלא גם בפעולות אדמיניסטרטיביות שתצמחנה מתוכן, וכוונתה הנחושה של הממשלה היא לטפח ככל יכולתה את האינטרסים החיוניים של שני העמים ולפעול בעקביות לשם יצירת ציבור מאושר בא"י, החי בשלום תחת חסותה של ממשלה מתקדמת ובלתי משוחדת. – –

3. נראה, שהרבה מאי-ההבנה שהתעוררה, לדאבון הלב, בקרב שני הצדדים, נובעת

מאי-הערכת מהותו של התפקיד, שהוטל על מ.ה.מ. על-פי המנדט; – – קיימת כאן התחייבות

כפולה, מצד אחד התחייבות כלפי העם היהודי ומצד שני התחייבות כלפי האוכלוסייה הלא

יהודית שבא"י.

6. מ.ה.מ. רוצה להמשיך ולקיים את הפוליטיקה, שראשי פרקיה צוינו בגילוי הדעת משנת

1922 וביחוד – – בשלוש הנקודות החשובות הללו (הבית הלאומי היהודי, העלייה ומעמד

הסוכנות היהודית). היא סבורה, שכל ניסיון להוסיף ולעבד את המושגים הללו יוכל להביא

רק לידי ויכוח סרק. יחד עם זאת, לאור ניסיון העבר, היא יודעת כי יש לעשות הרבה,

כדי ליישם את העיקרים, עליהם הוכרז.

8. – – – יש להבטיח כי – – ההתחייבות הכלולה בסעיף 6 – – להקל על העלייה היהודית

ולהקים יישוב צפוף של יהודים על הקרקע, תהא מותנית בדרישה להבטיח שזכויותיהם

ומצבם של שאר חלקי האוכלוסייה לא ייפגעו. – – לשם חיזוק התביעות הציוניות, הועלו

טיעונים כי הקו המנחה של המנדט הם אותם הקטעים הנוגעים לבית הלאומי היהודי, והם

נועדו לשמור על זכויותיו של הציבור הלא יהודי אינם אלא נימוקים ממדרגה שניה. – –

זוהי השגה, שמ.ה.מ. הביטה עליה תמיד כעל השגה מוטעית בהחלט. – – ההתחייבויות שנקבעו במנדט כלפי שני חלקי האוכלוסים -שוות במשקלן – – –

10. חובתה הראשונה של הממשלה הוא להבטיח שלום, סדר ושלטון תקין. – – שום לחץ או

איומים לא יסיטו אותה מתפקידה. – – –

12. של שלטון עצמי, שיהיה מותאם לתנאי המנדט לתושבי א"י. לפיכך יש בדעתה של מ.ה.מ.

להקים מועצה מחוקקת. – – מ.ה.מ. מקווה, שהפעם תקבל את הסיוע של כל חוגי האוכלוסייה

בא"י.

13. המועצה המחוקקת החדשה – – תהיה מורכבת מהנציב העליון ו-22 חברים. שעשרה מהם יהיו פקידי הממשלה ו-12 יהיו נבחרי הציבור. בדרך כלל, ייבחרו נבחרי הציבור שבמועצה זו בבחירות – -. יחד עם זאת, מ.ה.מ. סבורה, כי חשוב למנוע את הישנות הכישלון של שנת 1923. לפיכך, הממשלה תאחז בצעדים להבטיח את מינויים של נבחרי ציבור שישבו במועצה

במספר הדרוש – – –

15. – – ניתן עתה לומר בהחלטיות, כי בזמן העדכני, ובשיטות הנוכחיות של עיבוד האדמה

ע"י הערבים, לא נשאר כל עודף של קרקעות, שיוכל לעמוד לרשותם של עולים חדשים לצרכי

התיישבות חקלאית, מלבד אותם הקרקעות המצויים בידי סוכנויות יהודיות שונות בתור

קרקעות שמורות )רזרבה( ושטרם הכשירון לעיבוד.

18. – – אין זה צודק לקבל את הטענה, – – שההתיישבות היהודית גרמה נזק לאוכלוסייה

הערבית ולאינטרסים של הערבים. – – ואולם – – ראוי להבחין בין ההתיישבות של מוסדות

העבר כמו פיק"א , שאין ספק כי הערבי נהנה הנאה מרובה מהקמתן של המושבות שנוסדו על ידי פיק"א – – – – בטרם נוצרה ההתיישבות הנתמכת ע"י קרן-היסוד, שהוא המכשיר הכספי של הסוכנות היהודית. – – –

19-20. ההתיישבות היהודית פגעה רבות באוכלוסייה הקיימת בגלל התנאים שבהם מחזיקים המוסדות היהודיים השונים את קרקעותיהם, משתמשים בהן ומחכירים אותן.

הסוכנות היהודית המורחבת – – אומרת, שהקרקע הנרכשת תהיה "קניין עולם לעם ישראל"

וש"בכל המפעלים והעבודות שהסוכנות מוציאה לפועל או מטפחת, יש להחזיק בעיקרון של

העסקת פועלים יהודים". – – – – עד כמה שטענות אלו תהיינה הגיוניות מנקודת ראותה של

תנועה לאומית גרידא, – – אין הן מביאות בחשבון את הוראות סעיף 6 של המנדט, הדורש בפירוש, שהממשלה חייבת להבטיח, ש"זכויותיהם ומעמדם של שאר חלקי האוכלוסים לא ייפגעו", בבואה להקל על העלייה היהודית ועל התיישבות צפופה של היהודים על הקרקע.

23. – – הפיקוח על כל העברות של קרקעות חייב להיות מסור בידי הרשות הממונה על

הפיתוח. הוא יאשר העברות קרקע רק במידה, שאין הן מפריעות לתכניותיה של הרשות הזאת, בהתחשב עם אחריותה של ממשלת המנדט. ברור שהרשות המדוברת היא ממשלת א"י.

26. כל שיטת הפיקוח של הממשלה על העלייה נבחנה לא מכבר בכובד ראש, ובחודש מאי

מצאה מ.ה.מ. לנחוץ, להפסיק את מתן הסרטיפיקטים הנוספים להכנסת עולים – – עד

לתוצאותיה של החקירה (בעניין העלייה) וקביעת המדיניות לעתיד. בהשאירה ללא הפרעה את העלייה היהודית לסוגיה האחרים.

27. – – הוצגו הוכחות מספיקות, – – שקיים עתה חוסר-עבודה משמעותי בין הערבים וכן

קיים גם חוסר-עבודה בין היהודים. – – הוכח ברור, שהכנת רשימת העולים (שידיול) צריכה

להיות תלויה בבירור המספר הכולל של כל מחוסרי העבודה בא"י. – – –

28. סעיף 6 של המנדט מורה, שזכויותיהם ומצבם של שאר חלקי האוכלוסייה לא יפגעו ע"י העלייה היהודית. ברור, שאם עליתם של היהודים עלולה למנוע מהתושבים הערבים להשיג עבודה הנחוצה למחיתם, או, אם חוסר העבודה בין היהודים פוגע לרעה במצב העבודה הכללי, חובתה של הממשלה הממונה להפחית עליה כזאת, או, אם יש צורך בכך, להפסיקה עד אשר אותו החלק של מחוסרי העבודה שבין "שאר חלקי האוכלוסייה" ישיג עבודה. – – כל החלטה נמהרת בנוגע לעוד עליה יהודית ללא הגבלות, צריכה להידחות בכל תוקף, לא רק מבחינת האינטרסים של תושבי א"י בכללותם, אלא גם מנקודת מצבו המיוחד של הציבור היהודי. כל זמן שרווחים חשדות מרובים בקרב הציבור הערבי – וחשדות כאלה אכן רווחים – כי המשבר הכלכלי, שהתושבים הערבים סובלים ממנו, נגרם בעיקרו מעליה מוגזמת של יהודים . – – ישנה תקוה מצומצמת לשיפור יחסי הגומלין בין שני העמים. אך שלומה וטובתה של א"י בעתיד צריכים להיכון בעיקר רק על שיפור כזה.

29. – – חשוב ששני העמים ייאותו לחיות יחדיו, יכבדו איש את צרכיו ותביעותיו של השני. מ.ה.מ. פונה לערבים להכיר בנתוני המצב ולערוך מאמץ כביר וממושך לשם שיתוף פעולה, כדי להביא את הארץ כולה לידי אושר שיהיה לברכה לכל: מאת המנהיגים היהודים דורשת מ.ה.מ. להכיר בצורך לערוך ויתורים אחדים מבחינתם, הנוגעים למשאות הנפש, לעצמאות והתבדלות, שהתפתחו בחוגים אחדים בקשר לבית הלאומי היהודי. לקבל בגישתם המדינית את העובדה, שהתפתחותה הכללית של הארץ תתנהל באופן שהאינטרסים של הערבים והיהודים יקבלו תשומת-לב מספקת, כדי להביא את הארץ כולה לידי אושר ולא יאפשרו מקום להאשמות חד-צדדיות מצד זה או אחר. אלא ירשו לציבור הערבי והיהודי להתפתח ומתוך התאמה

הדדית ושלוה.

"הספר הלבן" השלישי – פורסם ע"י מקדונאלד, 1939

מיסמך פרלמנטרי 6019

בגילוי-הדעת על ארץ-ישראל, שנתפרסם ביום 9 בנובמבר 1938 הודיעה ממשלת הוד מלכותו על כוונתה להזמין נציגים של ערביי ארץ-ישראל, של ארצות סמוכות מסויימות ושל הסוכנות היהודית לדון עמה בלונדון בנוגע למדיניות בעתיד. היתה זו תקוותה הכנה, שכתוצאה מדיון מלא, חפשי וגלוי-לב, אפשר יהיה להגיע לכלל איזו הבנה. לא מכבר התקיימו ועידות עם משלחות ערבית ויהודית, שנמשכו תקופה של שבועות מספר ושימשו לתכלית של חילופי-דעות מלאים בין מיניסטרים בריטיים ונציגים ערביים ויהודיים. לאור הדיונים והמצב בארץ-ישראל וכן לאור הדינים-והחשבונות של הוועדה המלכותית ושל ועדת-החלוקה נוסחו הצעות מסויימות על-ידי ממשלת הוד מלכותו והוגשו בפני המשלחות הערבית והיהודית כבסיס להסדר מוסכם. הן המשלחת הערבית והן המשלחת היהודית לא ראו אפשרות לקבל את ההצעות האלה, והוועידות לא הביאו איפוא לכלל הסכם. לפיכך ממשלת הוד מלכותו היא בת-חורין לנסח את מדיניותה היא, ולאחר שיקול זהיר היא החליטה לסמוך בדרך כלל את ידה על ההצעות שהוגשו בסופו של דבר למשלחות הערבית והיהודית ושנידונו עמהן.

3. הוועדה המלכותית וועדות-חקירה שקדמו לה הסבו תשומת-לב לדו-משמעותם של ביטויים מסויימים במנדט, כגון הביטוי "בית לאומי לעם היהודי", וראו במשמעות מעורפלת זו ובאי-הוודאות הנובעת ממנה לגבי מטרות המדיניות גורם יסודי לאי-שקט ולאיבה בין הערבים לבין היהודים. ממשלת הוד מלכותו משוכנעת, שלמען השלום והרווחה של כל תושבי ארץ-ישראל יש הכרח בהגדרה ברורה של המדיניות והמטרות. הצעת החלוקה שהוועדה המלכותית המליצה עליה, יכולה היתה להביא בהירות כזאת, אלא שנתברר כי הקמת מדינות ערבית ויהודית עצמאיות ועומדות ברשות עצמן בתוך ארץ-ישראל אינה ניתנת לביצוע. משום כך ראתה ממשלת הוד מלכותו צורך לעצב מדיניות אחרת אשר, תוך התאמה להתחייבויותיה כלפי הערבים והיהודים, תספק את צרכי המצב בארץ-ישראל. השקפותיה והצעותיה מפורטות להלן בשלושה פרקים: (א) החוקה; (ב) עליה; (ג) קרקע.

 א. החוקה

(1) שאיפת ממשלת הוד מלכותו היא הקמת מדינה פלשתינאית עצמאית תוך עשר שנים, שתעמוד בקשרי אמנה כאלה עם הממלכה המאוחדת שיהא בהם כדי לספק באופן המניח את הדעת את הצרכים המסחריים והאסטראטגיים של שתי הארצות בעתיד. הצעה זו להקמת המדינה העצמאית תצריך התייעצות עם מועצת חבר-הלאומים בתכלית להביא את המנדט לידי סיום.

(2) המדינה העצמאית חייבת להיות מדינה שבה ישתתפו הערבים והיהודים בשלטון באופן כזה אשר יבטיח שהעניינים החיוניים של כל עדה יישמרו.

(3) לקמת המדינה העצמאית תקדם תקופת-מעבר אשר בה תוסיף ממשלת הוד מלכותו להחזיק בידה את האחריות לשלטון הארץ. במשך תקופת-המעבר יוענק לאוכלוסי ארץ-ישראל חלק גדל והולך בממשלת ארצם. לשני חלקי האוכלוסיה תהא אפשרות להשתתף במנגנון השלטון, והתהליך יוגשם בין ששניהם ישתמשו בה או לא.

(6) כתום חמש שנים לאחר החזרת השלום והסדר על כנם יוקם גוף מתאים שייצג את אוכלוסי ארץ-ישראל ואת ממשלת הוד מלכותו, כדי לסקור את פעולת הסידורים החוקתיים במשך תקופת-המעבר ולדון ולהמליץ המלצות בשאלת החוקה של המדינה הפלשתינאית העצמאית המוצעת.

(8) משלת הוד מלכותו תעשה את כל אשר לאל ידה כדי ליצור תנאים, אשר יאפשרו שהמדינה הפלשתינאית העצמאית תקום תוך עשר שנים.

 ב. עליה

מאז מתן הצהרת בלפור קיוו ממשלות בריטיות, שברבות הימים תשלים האוכלוסיה הערבית, מתוך שתכיר ביתרונות הנובעים מהתיישבות יהודית ומפיתוח יהודי בארץ-ישראל, עם המשך גידולו של הבית הלאומי. תקווה זו לא נתקיימה. הברירות העומדות עתה בפני ממשלת הוד מלכותו הן: או (א) להשתדל להרחיב את הבית הלאומי היהודי עד אין סוף על-ידי עליה, נגד רצונם של תושבי הארץ הערביים המובע בתקיפות; או (ב) להרשות הרחבה נוספת של הבית הלאומי היהודי על-ידי עליה, רק אם יהיו הערבים מוכנים להשלים עמה.

(1) במשך חמש השנים הבאות תהיה העליה היהודית, אם ירשה זאת כושר-הקליטה הכלכלי, בשיעור שיביא את האוכלוסיה היהודית עד כדי שליש בקירוב מהאוכלוסיה הכללית של הארץ. אם מביאים בחשבון את הריבוי הטבעי המשוער של האוכלוסיה הערבית והיהודית ואת מספר העולים היהודיים הבלתי-חוקיים הנמצאים עתה בארץ, יאפשר דבר זה הכנסת 75,000 עולים בערך במשך חמש השנים הבאות החל מתחילת אפריל של שנה זו.

(4) ממשלת הוד מלכותו גמרה אומר לעצור עליה בלתי-חוקית ואוחזים באמצעי-מניעה נוספים. המיספרים של כל אותם העולים היהודים הבלתי-חוקיים אשר, למרות אמצעים אלה, יצליחו להיכנס לארץ, ואי אפשר יהיה לגרשם, ינוכו מהמיכסות השנתיות.

(15) ממשלת הוד מלכותו משוכנעת כי, לאחר שהעליה אשר עתה מתכוונים לה תוגשם במשך חמש שנים, לא יהא צידוק בידה, וגם לא תהא עליה חובה, להקל על המשך התפתחותו של הבית הלאומי היהודי על-ידי עליה ללא התחשבות במישאלותיה של האוכלוסיה הערבית.

 ג. קרקע

ממשלת ארץ-ישראל נדרשת, לפי הסעיף 6 מהמנדט, "בהבטיחה שזכויותיהם ומצבם של חלקי אוכלוסיה אחרים לא ייפגעו לרעה", לעודד "התיישבות צפופה של יהודים על הקרקע", ועד עתה לא הוטלה כל הגבלה על העברת קרקע מערבים ליהודים. הדינים-והחשבונות של כמה ועדות מומחים ציינו, כי עקב הריבוי הטבעי של האוכלוסיה הערבית והמכירה הבלתי-פוסקת בשנים האחרונות של קרקע ערבית ליהודים, אין עתה באזורים מסויימים מקום להעברות נוספות של קרקע ערבית, ואילו באזורים אחרים יש הכרח להגביל העברות קרקע כאלה, כדי שעובדי-האדמה הערבים יוכלו לקיים בידיהם את רמת חייהם הקיימת וכדי שלא תיווצר במהרה אוכלוסיה ערבית גדולה של מחוסרי-קרקע. בנסיבות אלה, תינתנה לנציב העליון סמכויות כלליות לאסור ולהסדיר העברות קרקע. הסמכויות הללו תחולנה מתאריך פירסום גילוי-דעת זה על המדיניות, והן תישארנה בידי הנציב העליון במשך כל תקופת-המעבר.

(17) מדיניותה של הממשלה תהיה מכוונת לפיתוח הקרקע, ולשיפור שיטות העיבוד, מקום שיהא זה אפשרי. לאור פיתוח כזה יהיה הנציב העליון בן-חורין, באם יהיה משוכנע ש"זכויותיהם ומצבם" של האוכלוסיה הערבית יישמרו כראוי, לעיין מחדש ולשנות כל צו שניתן בנוגע לאיסור או להגבלה על העברת קרקעות.

 מתוך קובץ מסמכים בתולדות המדינה 1897-1979, ירושלים תשמ"א, ערכה נורית גבזה ברוורמן, הוצ, משרד הבטחון, ע"מ 41-44.