בתקופת המנדט הקים הישוב היהודי בארץ ישראל מוסדות נבחרים, אשר היו תשתית לשלטון-עצמי, אף על פי שכמה קבוצות אוכלוסייה יהודיות נמנעו מהשתתפות בהם. המוסדות העיקריים היו אספת-הנבחרים, הוועד הלאומי והרבנות הראשית. גופים אלה עסקו בנושאי חינוך, תרבות, סעד, בריאות ושירותי דת של הישוב היהודי. במקביל פעלו גופי ההסתדרות הציונית העולמית ומשנת 1929 גם הסוכנות היהודית. תקנות כנסת ישראל אושרו על-ידי הנציב העליון פלומר ב- 30 בדצמבר 1927 ופורסמו בעיתון הרשמי ב- 1 בינואר 1928.

מועצת הרבנות הראשית

1. מועצת הרבנות הראשית שתתכונן באופן המפורש בזה תמלא תפקיד של פקוח כללי על לשכות הרבנות ועל רבני הקהילות.
2. במועצת הרבנות הראשית יהיו שני רבנים ראשיים: האחד ספרדי והאחד אשכנזי, וששה חברים – שלשה ספרדים ושלשה אשכנזים.
3. הרכבה של המועצה יוכל להשתנות עפ”י אספה מיוחדת שתקרא בהתאם לתקנה 9 (2): בתנאי שלא יביאו כל שינוי ביחס המספרי של הרבנים הראשיים ושל חברי מועצת הרבנות שבין ספרדים והאשכנזים.
4. (1) באותן הקהילות שתחליט עליהן מועצת הרבנות הראשית תוקם לשכת רבנות או ימונה רב.

(2) מספר החברים בכל לשכת רבנות ייקבע ע”י ועד הקהילה בתנאי שבכל מקום שבו קיימת עדה ספרדית תהיה לעדה הנ”ל ביאת כוח בלשכת הרבנות, ביחס למספר חברי העדה.

5. (1) כל לשכת רבנות תשמש בית דין רבני ממדרגה ראשונה באותם המקומות שיקבעו ע”י מועצת הרבנות הראשית, ותהיה לה אותה הסמכות המסורה לבתי הדין של כנסת ישראל בפלשתינה (א”י) עפ”י כל פקודה או עפ”י כל חוק אחר של ממשלת פלשתינה (א”י). ורק לה לבד תהיה הסמכות לרשום הקדשות נכסים לצורכי צדקה שנעשו ע”י חברי כנסת-ישראל עפ”י דיני ישראל.

(2) כל בית דין כזה יהיה כוחו יפה, בהימלכו בדעת ועד הקהילה, ובהסכמת כל הצדדים הנוגעים בדבר באופן חוקי, למנות אפוטרופוסים על נכסי יתומים קטנים ונכסי אנשים נעדרים מן הארץ שהם חברים לקהילה.

6. מועצת הרבנות הראשית תשמש בית דין לערעורים בעניינים המסורים לסמכותם של בתי הדין הרבניים. בית דין זה יתקין פעם בפעם תקנות בית דין בנידון ערעורים.
7. מועצת הרבנות הראשית תהא הנציגות הדתית המוכרת של כנסת ישראל כלפי ממשלת פלשתינה (א”י); ורב הקהילה או לשכת הרבנות המקומית ייחשבו לנציגות הדתית המוכרת של הקהילה כלפי השלטון המחוזי.
8. לאחר שתקנות אלו תקבלנה תוקף, על מועצת הרבנות הראשית והועד הלאומי שישמשו באותה שעה להתקין תקנות הקובעות את שיטת הבחירות או המינויים של מועצת הרבנות הראשית, לשכות הרבנות ורבני הקהילות.
9. מועצת הרבנות הראשית ולשכות הרבנות רשאיות: – (א) לסדר צוואות על פי דיני ישראל.

(ב) לפקח על הקדשות צדקה של יהודים; (ג) למנות אותם הפקידים שיהיו נחוצים לשם מילוים הנכון של תפקידי מועצת הרבנות הראשית ולשכותיה; (ד) ליישב עפ”י הוראות פקודת הבוררות הנוהגת מזמן לזמן כל הסכסוכים בין יהודים במקום שנכתב שטר בוררות על ידי שני הצדדים.

10. (1) תקציבה של מועצת הרבנות הראשית יקבע ע”י הועד הלאומי ומועצת הרבנות יחדיו.

מתוך קובץ מסמכים בתולדות המדינה 1897-1979, ירושלים תשמ”א, ערכה נורית גבזה ברוורמן, הוצ, משרד הבטחון, ע”מ 30-35.