בראשית חורף 1941 נקראו שלושים אנשים, רובם מחברי הפו"ם לשעבר, לקורס מיוחד שהתקיים בשטח התערוכה בתל-אביב, על חוף הירקון. האנשים אומנו בפעולות נחיתה וחבלה.
במאי 1941 נקראו הבחורים לפעולת החבלה הגדולה הראשונה שלהם – הריסת בתי-הזיקוק בטריפולי שבסוריה, שהיו עלולים לספק דלק לאווירונים גרמניים. למפקד הפעולה מונה צבי ספקטור, מראשוני בחוריו של יצחק שדה, ועמו יצאו עשרים ושניים חברים, מאנשי ההעפלה, מפלגות הליל, מאסירי עכו ומאנשי הפו"ם.
אליהם צורף כמשקיף קצין בריטי, מאחר שהפעולה נעשתה בשיתוף עם "מחלקה מיוחדת" בצבא הבריטי. הבחורים יצאו לעבר טריפולי בסירת מנוע. לפי התכנית היה עליהם להתחלק לשלוש חוליות: אחת לשמירה על הסירה; שנייה – להבטחה לאורך הדרך מן החוף לבתי-הזיקוק ושלישית – להתגנבות אל בתי-הזיקוק עם חומר הנפץ על מנת לחבל בהם. הפקודה הייתה להוציא לפועל את הפעולה בכל תנאי.
עברו ימים מספר וכל ידיעה לא באה מן הסירה. חקירה מדוקדקת שנעשתה מיד ובחודשים שלאחר מכן, לאחר שסוריה נכבשה על-ידי הצבא הבריטי, הביאה לכלל מסקנות כי כ"ג אנשי הסירה הגיעו לחוף טריפולי, נתקלו במשמרות צבא צרפתיים ובקרב שהתחולל בלילה נפלו כולם וסירתם הושמדה.
ימים אחדים לפני צאת הכ"ג לשליחותם, החליטה המפקדה הארצית של ה"הגנה" על הקמת פלוגות המחץ (פלמ"ח) לשם "כניסה מידית למערכה" ו"פעולות נגד אויב סדיר, בסיוע כוחות ידידותיים (כוחות הצבא הבריטי) או בלעדיהם". צבי ספקטור נועד להיות מדריך ראשי של פלוגות המחץ, וחברים אחרים מאלה שנספו בסירה נועדו להיות בין מדריכיה, מפקדיה ובוניה של החטיבה החדשה.
"היחידה שאבדה לנו אז – כתב יצחק שדה ביום השנה החמישי למבצע הכ"ג – היתה מורכבת מטובי אנשינו, והם חסרים לנו עד היום. אך על ברכי ה'עשרים ושלושה' נתחנכו מאות בחטיבה, ומהם, למעשה, היא מתחילה את 'סיפור תולדותיה'".
