מיד עם ההחלטה על הקמתן, החלו יצחק שדה ועוזריו להתוות את תכנית תשע הפלוגות.
שתי קבוצות ראשונות, כל אחת בת 30-20 איש, גויסו בצפון בארץ. יחידה אחת חנתה בכפר גלעדי, בפיקודו של יגאל פייקוביץ (אלון), ויחידה שנייה בחניתה, בפיקודו של משה דיין.
תוך כדי גיוס האנשים ואימוניהם הראשונים, נתבעו על-ידי המטה הכללי לסייע לשתי הבריגדות האוסטרליות שעמדו לפלוש לשטחי הלבנון בראשית יוני. תפקידן היה לשמש מורי-דרך ליחידות החלוץ האוסטרליות ולחבל בגשרים, בחוטי טלפון ובמבנים בעלי חשיבות צבאית בערפו של האויב. הזמן היה קצר ביותר והאנשים לא הספיקו עדיין להתאמן כראוי, לא היו ביניהם גם אנשים שהכירו את סוריה, והיה הכרח להיעזר בערבים מתושבי הסביבה.
במוצאי שבת 7 ביוני 1941 החלה הפלישה. יחידה של חיילים אוסטרליים ועמהם חמישה בחורים יהודים ומורה דרך ערבי יצאו לתפוס את הגשרים אשר מצפון לראש הנקרה, כדי שלא יפוצצום הצרפתים ולא יחסמו את הדרך לבירות. חוליות אחרות ניתקו את קווי הטלפון מראש הנקרה לבירות. סמוך לגשר נכנסה הקבוצה בקרב עם חיילים צרפתים, וכבשה מידיהם את בניין המשטרה ושמרה על הגשר מפיצוץ. בקרב נהרג אחד האוסטרלים ומשה דיין נפצע קשה ואיבד את עינו. בצהרי היום הגיע למקום הצבא האוסטרלי המתקדם. בגזרת כפר גלעדי השתתפו בחורים יהודים בהשתלטות על גשר על נהר הליטני. חוליות אחרות ניתקו קווי טלפון במקומות שונים באזור הגבול ושיבשו על-ידי כך את מערכת הקשר בין יחידות הצבא הצרפתי.
השתתפותם של בחורי ה"הגנה" בפלישה לסוריה הייתה השתתפות ישירה בפעולת מלחמה בחזית. בה הוברר, שאין למלא תפקידים אחראיים בהגנת הארץ בלי קיום גוף קבוע של אנשי צבא מגויסים ומאומנים, שיכירו את השטחים אשר בהם הם עשויים לפעול.
