עות ספורות אחרי שפשטו המחבלים על אופקים, ממש עם שוך הקרבות בעיר, שהפכה בבוקר השביעי באוקטובר לזירת לחימה קשה, כבר היה ברור שהעיר הדרומית השקטה עומדת בפני תקופת שיקום ארוכה וזקוקה לסיוע מידי. רשת עמל, שמרבית ילדי העיר לומדים במוסדותיה, הייתה הראשונה שנרתמה למטרה החשובה והפכה לזרוע בלתי נפרדת שסייעה לעיר בשעתה הקשה לאורך החודשים האחרונים. "עמל היו הראשונים שהתקשרו לשאול מה שלומנו ומה אנחנו צריכים", אומרת רחל אוחנה, מנהלת אגף החינוך בעיר אופקים, ומציינת את הקשר המיוחד הקיים בין רשת עמל לעיר אופקים – קשר שהורגש במיוחד במלחמה.

דפנה נעים, אימא לשלושה ילדים, שנולדה וגדלה באופקים ומנהלת מזה כשנתיים את בית הספר רב תחומי עמל 'אמירים' אופקים, מדגישה ממרום ניסיונה את הקשר החזק בין עמל לעיר אופקים: "ממש הורגש שהרשת בחרה ב"אופקים תחילה" והחליטה להשקיע את כל הידע והמשאבים בהחלטה זו. לפני ניהול בית הספר הזה, ניהלתי את חטיבת הביניים בה למדתי בעצמי במשך 15 שנים. אני מכירה את 'עמל' מעל 23 שנים, אבל בשנתיים האחרונות ממש הבנתי את הכוח והעוצמה של הרשת".

"איתרנו את הצרכים השונים, בין היתר, דרך שאלון שהופץ לצוות החינוכי, הורים וילדים, וסייענו ככל הניתן. הצרכים הראשונים שעלו היו צרכים חומריים; משחקים לילדים, חומרי ניקוי ומטרנה כשרה, כי הסופרים היו סגורים"

אימוץ העיר אופקים על ידי הרשת היא צעד טבעי ומתבקש, שכן כלל בתי הספר העל יסודיים בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי בעיר – מח"ט עמל 'פסגות', הרב תחומי עמל שבילי אית"ם, ובית ספרה של נעים, רב תחומי עמל 'אמירים', הם חלק מרשת עמל. מהלך האימוץ נעשה בכמה מישורים, כפי שמספרת שירי אשד, מנהלת מרחב אופקים של עמל: "הקמנו מרכז סיוע שנוהל על יד צוות המטה של הרשת", היא אומרת. "איתרנו את הצרכים השונים, בין היתר, דרך שאלון שהופץ לצוות החינוכי, הורים וילדים, וסייענו ככל הניתן. הצרכים הראשונים שעלו היו צרכים חומריים; משחקים לילדים, חומרי ניקוי ומטרנה כשרה, כי הסופרים היו סגורים".

כבר בימים הראשונים הצליח מרכז הסיוע לגייס שתי משאיות מהמטה ומבתי הספר, שנסעו לאופקים. מלבד איתור הצרכים, שנעשו מורכבים יותר, נדרש מרכז הסיוע לתאם בין גורמים השונים. "נניח והגיע אלינו פנייה של מישהי שרוצה להעביר שיעור יוגה לתלמידים", מתארת אשד את המורכבות הרבה. "אז גם צריך לראות האם יש מסגרת חינוכית שמעוניינת בכך, ובמקביל לראות שאין כפילות בינינו לבין חמ"לים אזרחיים שפעלו באותו זמן".

צוות עמל בישיבה עם רחל אוחנה מנהלת אגף החינוך באופקים (צילום: עמל)

נעים מעידה כי המעטפת שהעניקה הרשת הורגשה כבר ב־7 באוקטובר, באותו בוקר נורא שלא תשכח לעולם. "בתשע בערב כל מנהלי בתי הספר ברשת נכנסו לשיחת זום עם מנכ"לית הרשת קארן טל. וכבר מההתחלה היה ברור לכולם שזה אופקים תחילה", היא מדגישה ומשחזרת את תחילתו של היום. "בכל שבת בבוקר היית יוצאת עם הכלבים הגדולים שלנו לאזור פתוח בסביבות המועצה האזורית אשכול ומסיימת את הטיול של הבוקר שם בארומה. באותה השבת התעכבתי והחלטתי לוותר – כך בעצם ניצלתי. ב־6:30 שמענו אזעקות, נכנסתי לממ"ד ומשם התחיל כל הטירוף. 200 מהתלמידים שלי מתגוררים בשכונת 'מישור הגפן', שהותקפה על ידי מחבלים. תוך שעתיים הבנו שאיבדנו שישה מבוגרי בית הספר".

מתוך הזעזוע העמוק היא התעשתה והחלה לפעול מיד. "כבר בצאת השבת כינסתי את צוות החירום שלנו כדי שיתפעלו את כלל מערכת ועל מנת להבין מי חי, מי מת ומי חטוף. חשוב לציין שמדובר ב־1,100 תלמידים", היא אומרת ומוסיפה. "התגובות בהתחלה היו של בהלה – באיזו זכות אנחנו עושים את זה. לצוות אמרתי שזה התפקיד שלנו בתוך הקהילה, ולעצמי אמרתי מתוך הבנה שלמה שיש לתמוך בצוות החינוכי כדי שהם יצליחו".

אשד מסכימה עם נעים: "מהסיבה הזאת הקמנו צוות שמעניק לשדרה הניהולית את התמיכה הרגשית, כך שכל מנהל יודע שישי לו עם מי לדבר. הליווי כמובן שונה ממנהל למנהל, ונקבע בהתאם לצרכים ולרצונות של המנהלים, שחלקם נלחמו במחבלים במו ידיהם וחלקם היו רחוקים יותר מהסיטואציה".

בנוסף לליווי השדרה הניהולית, הצוות העניק למנהלים כלים לליווי הצוות החינוכי. "לפני החזרה לשגרת לימודים פרונטלית, בנינו סדנה לצוות החינוכי והכנו אותם", מספרת אשד. "ראשית, כדי להתרגל להגעה הפיזית לבית הספר, ושנית, כדי ליצור מרחב מוגן שבו אנשי הצוות החינוכי יוכלו לדבר על הפחדים והחרדות שלהם לפני המפגש הממשי עם התלמידים".

כצפוי, בצל אילוצי המלחמה, חלק מהצוות החינוכי לא שב ללמד, משלל סיבות הנוגעות לקושי הכרוך בחזרה ללימודים, ובהם מורים מפונים, מילואים ועוד. "ברשת נתנו לי גיבוי כלכלי מלא לשכור את מי שאני רוצה", אומרת נעים. "זה הרגיע אותי מאוד". מלבד הליווי הרגשי, נעים מדגישה את המענים החומרים שניתנו למורים: "המענים כללו מענק של 180 שקלים לכלל המורים, משלוחים מתוקים למשפחות של מורים שמשרתים במילואים, קווי אינטרנט, ניידים ולוחות דיגיטליים, שנועדו לסייע למורים בשיעורים שהם מעבירים מהבית".

(צילום: עמל)

תפיסת האחריות של עמל כלפי העיר אופקים, מעבר לתיכונים שלה הממוקמים ברחבי העיר, ניכרת גם בהשתתפותה של אשד בפורמים עירוניים הנוגעים למערכת החינוך בעת מלחמה. "אנחנו מאמינים במודל ההוליסטי, לכן אנחנו חלק מהעיר הזאת", היא מדגישה.

למעשה, פעילותה של עמל באופקים לאורך תקופת המלחמה משקפת את היחסים בין רשת החינוך והעיר הדרומית בימי שגרה ואת התפיסה ההוליסטית שציינה אשד, התואמת את התפיסה החינוכית של אופקים. "בימי שגרה אני משתתפת בפורום של כלל מנהלי בתי הספר ומפקחת משרד החינוך, וכן בפורום שעוסק בהקמת קמפוסים לשכבות ה'-ו'. אני יכולה לומר 'אני אחראית על ז'-י"ב, וזהו', אבל אני צריכה להסתכל על רצף של לימודים ותעסוקה".

אשד עובדת בעמל מזה כ־18 שנים. "אני גרה בנשר ואחראית בעיקרון על בתי הספר מהצפון. את האחריות על אופקים קיבלתי רק בשנתיים האחרונות", היא אומרת. "נכנסתי למילוי תפקיד באופן זמני והתאהבתי. אני מעריכה את התפיסה העצמית של אופקים, שהיא עיר של גיבורים וגיבורות. כן, קרה לנו משהו, אבל אנחנו נעשה מהלימון הזה לימונדה".

״המענים כללו מענק של 180 שקלים לכלל המורים, משלוחים מתוקים למשפחות של מורים שמשרתים במילואים, קווי אינטרנט, ניידים ולוחות דיגיטליים, שנועדו לסייע למורים בשיעורים שהם מעבירים מהבית"

אוחנה, אימא לארבעה ילדים, היא אשת חינוך מזה כ־35 שנים. "צמחתי וגדלתי באופקים", היא אומרת. "הייתי מורה ומנהלת בעיר במשך 25 שנים ולאחר עשור כמפקחת של משרד החינוך בחוף אשקלון חזרתי לנהל את האגף". ממרום ניסיונה, מדגישה אוחנה את הזהות העירונית של אופקים: "מבחינתנו, המשמעות של רשת עירונית אחת, המאגדת בתוכה את כל זרמי החינוך – ממלכתי, ממלכתי דתי וטכנולוגי, היא זהות עירונית אחת. באותו אופן הוליסטי אנחנו רואים את הילד על כל צרכיו ואת הקשר בין בתי הספר השונים כמי שבונים את אופקים".

שלושתן, אוחנה, נעים ואשד, מציינות בסיפוק שלושה גורמים ששיתוף הפעולה בניהם מוביל למערכת חינוך טובה יותר – הרשת, הרשות המקומית ומשרד החינוך. "שיתוף הפעולה הזה", כך אומרת נעים. "הוא מה שהופך אותי למנהלת טובה יותר".

שבועיים אחרי המתקפה הרצחנית על אופקים והסביבה, הגיע המטה לביקור אצל ראש העיר. "הגענו בשביל להפגין סולידריות ושותפות. להראות שאנחנו איתם", אומרת אשד. "זה היה מאוד מרגש.

אוחנה מוסיפה כי לא הופתעה משיתוף הפעולה המוצלח הזה שהתקיים בזמן המלחמה ומסכמת: "זה שיקוף ישיר של הקשרים הקיימים בינינו במשך השנים. כל מיני גורמים טובים אחרים פנו אליי בבקשה לסייע לנו, אבל סירבתי בנימוס, כי ידעתי שנוכל לסמוך על עמל".