במהרה התברר, כי קשה יהיה לגייס אנשים לפלמ"ח עד כדי מילוי התקן של 9 פלוגות (כ- 1080 איש). למעשה הוקמו שש פלוגות. שתיים מהן בגליל, אחת בשרון, הרביעית גויסה ביישובי הדרום (מראשון-לציון עד רביבים), ושתי האחרונות הוקמו בתל-אביב ובירושלים. עד סוף מרס 1942 התגייסו לשש פלוגות הפלמ"ח כ- 600 איש.
ביולי 1941 רוכזו פלוגות א' וב' לחודש אימונים בגינוסר ובית-אורן. יתר הפלוגות לא זכו אלא למחנה אימונים בן עשרה ימים, לאחר שהפיקוד העליון הודיע, כי אין בידיו אמצעים להוסיף ולקיים את "פלוגות המחץ" כיחידות מגויסות גיוס מלא.
אנשי המפקדה הארצית ומטה הפלמ"ח חיפשו דרך להמשך קיומה של החטיבה המגויסת. הוחלט כי מפקדי הפלוגות ימשיכו בתפקידיהם וישמשו גרעין לפעולה, ושאר החברים יחזרו לבתיהם ולעבודתם. תורכבנה מחלקות לפי מחוזות ה"הגנה" והן תתאמנה כשאר חטיבות ה"הגנה" בהתנדבות בשיעורי הערב ובשבתות, ותתכנסנה מפעם לפעם לימי אימונים מרוכזים ולמסעות, ובשעת חירום ייקראו המתנדבים שוב לגיוס מלא.
על מנת להמשיך באימונם של החברים בתנאים החדשים נקרא לעזרתו של יצחק שדה גיורא שינאן ("ז'ורה") מאפיקים, כעוזר מפקד הפלמ"ח וכמדריך ראשי. בחודשים דצמבר 1941 – ינואר 1942 ארגן מטה הפלמ"ח בחורשת משמר-העמק קורס ארצי ראשון למחנאות ולקפא"פ (קרב פנים אל פנים).
התקיימו גם שלושה קורסים למפקדי כיתות באלונים, בגבעת-עדה ובמשמר-העמק. קורסים אלה נמשכו 45 ימים וכללו, חוץ מחומר האימונים הרגיל, גם תרגילי מסע ארוכים. המפקדה השתדלה גם להרבות בארגון מחנות וקורסים מסוגים שונים לטוראים, לטוראים מתקדמים, למדריכים במקלעים, לסיירים ולטעת בקרב הבחורים את הרגשת השתייכותם לגוף צבאי של ממש. למטרה זו שימשו גם שני כינוסים גליליים: בחנוכה 1941 התכנסו 240 איש, מפלוגות א', ב' ו-ג' במשמר-העמק בנוכחות הרמ"א, וכ- 140 איש מפלוגות ד', ה', ו' התאספו בקברות המכבים במודיעין. בעלון פלוגה ה' נכתב על "מעמד נהדר והתרשמות חזקה מהדברים הקצרים והנמרצים של חברנו יצחק" (שדה).
חוליית הגרילה
במחשבתו הצבאית של הפלמ"ח שררה בימיו הראשונים הדעה כי "פעולות הגרילה הן המתאימות ביותר לארץ-ישראל הן בגלל מצבה המדיני והן מפאת מבנה הטופוגרפי" (עלון הפלמ"ח). מדריכי הפלמ"ח למדו את ניסיונותיהן של יחידות גרילה בתקופות שונות ובמדינות שונות ושל יחידות קומנדו ופרטיזנים בשנות מלחמת העולם השנייה. מקום נכבד הוקדש לבדיקת ניסיונותיהם של פלוגות-השדה (הפו"ש) וראשוני הפלמ"ח בימי המאורעות ובשנות המלחמה. גם פעולות הכנופיות הערביות נחקרו ונלמדו.
מכאן בא טיפוחה של היחידה הצבאית הקטנה ביותר – החוליה. "החוליה היא נפש הפלמ"ח. מספר אנשים קטן – אנו נהיה תמיד מעטים בין רבים – שכוח אש גדול להם. – כתב אחד המדריכים – כל אחד צריך לפעול במקומות רבים. – מאומנים כהלכה, בוטחים אחד בשני – צריכים לשמש לנו יסוד לפיתוח צורות טאקטיות חדשות של הקרב". "מפקד חוליה שלנו חייב, אם כן, לראות עצמו מצביא, וכל איש בפני עצמו – צבא, יחידה צבאית. הוא צריך לתכן את מעשיו ולבנות על מינימום של אנשים ועל גרימת מקסימום של נזק לשונא".
"יש להתרגל לצאת לכל הלילה ובתנאי קרב, פעמים גם בלי מזון ובלי מים". "התמצאות האיש בשדה בכל שעות הלילה מבטאה את הסתגלותו המלאה לתנאי הלילה והופכת אותו ל'חיית לילה', כנדרש מאיש הפלמ"ח" (יוסף טבנקין).
מתוך: קיצור תולדות ההגנה, הוצ"ל משהב"ט, פרק כ"ב
