כשחלפו ימי הסכנה הבלתי אמצעית והאנשים עברו למחנות העבודה והאימונים, התעורר צורך להרחיב את המסגרות. מגמה זו נתקלה בראשיתה במורת רוח בקרב הוותיקים. היו מהם שטענו, כי "מורידים את הרמה". אבל לאחר פעולת הסברה נעקרה מגמת ההסתגרות. "איננו בוחרים בתפקיד של יחידים-נבחרים – כתב איש פלמ"ח בסוף 1944. שאיפתנו להקיף את כל הדור הצעיר הגדל בארץ והעולה לארץ. — כל נער עברי, נוער עובד ותלמיד, המתעתד להתיישבות והמתאחז בעיר, כולם כאחד חייבים לעבור את כור החינוך וההכשרה של ה'הגנה' המגויסת".
צו הגיוס הכללי, שיצא מטעם המוסדות הלאומיים בסוף שנת 1942, חייב את בני ה- 17 לצאת למחנות עבודה והכשרה. לבני 19-18 ניתנה הברירה בין הליכה לצבא הבריטי לבין שירות ב"מחנות עבודה ואימונים" (קרי – מחנות הפלמ"ח).
מטה הפלמ"ח שלח כמניין מחבריו לגייס מתנדבים לשורותיו בקרב הנוער. בראשית פעולתם פנו המגייסים אל הנוער העובד. כ- 150 נערים עובדים הגיעו בחורף 1944 לפלוגות הפלמ"ח. רובם לא היו חברים בארגון ה"הגנה" או בגדנ"ע. מהם שבאו מפרברי הערים ו"לא זכו לקבל בילדותם ובנעוריהם השכלה מספיקה, ולא היו להם גם מושגים אלמנטריים על התנועה הציונית, שליחותה ודרכה" (עלון פלמ"ח).
הליצנים שבוותיקים הצמידו למגויסים החדשים את כינויים "צנחנים". "אנשי המחנה התרעמו לעתים על הכנסת אנשים כאלה לשורותינו – סיפר אחד המטפלים בקליטתם – ולעומת זאת היתה הרגשתם של הבאים הרגשת נחיתות". ואמנם התברר, ש"ממחלקות שלמות של טירונים לא נותרה לפעמים אלא כיתה אחת, או אף פחות מזה".
ניסיון לפתרונה של בעיה זו נעשה עם הקמת מחנות הכנה ("קבוצות לקליטת טירונים" או בקצרה קל"ט), שבהם היו מגויסים אלה עוברים כמה שבועות של הכשרה מוקדמת לפני שיבוצם בפלוגות. כשנה ומחצה לאחר מכן סיכם אחד מראשי החטיבה ניסיון קליטה זה באמרו: "אנשים שהיו למטה מבינוניים בבואם אלינו נהפכו לבחורים מוכשרים ונאמנים ועל אף כל האבידות שסבלנו והסלקציה הבלתי פוסקת, הרי השיטה שהפכה את המסגרת של אנשים גיבורים נבחרים למסגרת פתוחה יותר, עממית, הקולטת גם 'צנחנים' הצילתנו מהצטמקות וניוון מספרי".
בקיץ 1944 החלו להגיע לפלמ"ח מתנדבים מבין בוגרי בתי-הספר התיכוניים. למרות היתרונות האישיים שהיו בגיוס לצבא הבריטי ולנוטרות (מדים, משכורת אישית, נשק לגאלי) הצטרפו עד תום מלחמת העולם השנייה כ- 480 איש מבוגרי בתי-הספר התיכוניים לפלמ"ח.
רובם הגיעו במסגרת קבוצות ההכשרה של תנועות-הנוער החלוציות. לקבוצות אלה נודעה חשיבות רבה. עם ראשית המלחמה נפסק זרם העלייה החלוצית מן הגולה, ששימש מקור ראשי להתיישבות. על תנועות הנוער החלוציות הארץ-ישראליות הוטל למלא במידת מה את חסרון העלייה החלוצית.
עם ראשית פעולת הגיוס לפלמ"ח בחורף 1943, הודיע מטה הפלמ"ח כי הוא מוכן להכיר בקבוצות ההכשרה כגופים מלוכדים ולהתחשב בצורכיהן החברתיים המיוחדים. החטיבה תקבל לשורותיה את כל הבנים היוצאים להכשרה. הבנות לא תיכנסנה במסגרת הפלמ"ח, אולם הוכרה זכותן לחיות את חייהן החברתיים עם חבריהן במסגרת של מחנה משותף. חברים שבאו מתנועות נוער דתיות רוכזו במחלקה מיוחדת, "המחלקה הדתית".
לאחר בבירור בין מטה החטיבה למרכזי תנועות הנוער נחתם הסכם, שבו נקבע "גיוסן המלא ושווה הערך של חברות ההכשרה", וכן נאמר בו, כי "התגייסות חברי הגרעין למסגרת (הפלמ"ח) אינה צריכה לפגוע בצרכים החברתיים של הגרעין". עוד סוכם כי את מקום חניתו של הגרעין יקבע מטה הפלמ"ח בהתייעצות עם מזכירות תנועת הנוער שאליה קשור הגרעין ובגבולות המשקים הרצויים לתנועה; הגרעין יקבל יום אחד בחודש ממכסת האימונים למטרת לימודים ועיון. כל הכללים הללו חלו על תקופת שלום. בתקופת חירום פוקע תקפן ומחלקות הגרעינים או חלקים מהן יפעלו בהתאם לצרכים. להסכם זה הצטרפו תנועת "הנוער העובד", "התנועה המאוחדת", "מחנות העולים", "השומר הצעיר", "המכבי הצעיר", "תנועת הצופים" ו"בני עקיבא". הוא היה גורם רב השפעה בעיצוב דמותה של החטיבה. בעקבות תנועות הנוער הלכו גם חברות הנוער העולה, שהתחנכו במשקים והמשיכו דרכן בפלמ"ח.
החומר האנושי החדש אילץ את הפיקוד בפלמ"ח להביא שינויים מסוימים בשיטות ההדרכה.
מספר החברות הרב ביחס, מספר ניכר של חברים שכושרם הפיסי היה בינוני ולעתים אף למטה מזה – חייבו התאמת האימונים לדרגת היכולת. לעומת זאת הוקלה עבודתם של המפקדים, מאחר שהבחורים באו מתוך הכרה חלוצית, לא ראו בעול העבודה הכרח עגום שיש להשלים עמו, אלא הזדמנות להשלים את הכשרתם לקראת ההתיישבות, שאליה חתרו בתום שנות שירותם. עתה הוקמה פלוגה מיוחדת (פלוגה ט'), שבה רוכזו בעיקר קבוצות ההכשרה.
מתוך: קיצור תולדות ההגנה, ההוצ"ל מש"הבט, פרק כ"ב
