המורדים באושוויץ היו האסירים בזונדרקומנדו. בתקופות, שבהן הגיעו טראנספורטים רבים, נזקקו הנאצים לזונדרקומנדו גדול, ואילו בזמנים של רגיעה יחסית, היו מדללים את הקומנדו המיוחד.
המרד של האסירים בקרמטוריום מס’ 3 בבירקנאו פרץ ב- 6 באוקטובר 1944. היה זה בסיום מסע ההשמדה ההמוני של יהודי הונגריה, ועובדי הזונדרקומנדו, רובם יהודים, ידעו כי ימיהם ספורים. לאנשי הזונדרקומנדו היה קשר עם המחתרת הבינלאומית במחנה אושוויץ. הם האיצו במחתרת הכללית ותבעו לפתוח במרד כולל, שבהכנתו עסקו במחנה במשך זמן רב. אולם למחתרת הכללית, שבראשה עמדו אסירים פוליטיים בני-אומות שונות, היו שיקולים כוללים שונים, ואנשיה לא היו מוכנים להיענות לקריאות הדחופות של הזונדרקומנדו ולפתוח במרד.
במשך הזמן הצליחו עובדי הזונדרקומנדו להשיג סוג אחד של נשק – חומר-נפץ, שמקורו היה בבית-החרושת הגדול לתחמושת ‘יוניון’. בית-החרושת היה בשטח מחנה אושוויץ, ועבדו בו מאות אסירים ביום ובלילה. באולם, שבו טיפלו בחומר-נפץ, הופרדה קבוצת נערות יהודיות מבירקנאו. המחתרת הבינלאומית פנתה לחברה פעילה במחנה הנשים בבירקנאו – רוז’ה רובוטה, צעירה מהעיר צ’כנוב בפולין – וביקשה לנסות להשיג חומר-נפץ לצורכי המחתרת באמצעות העובדות ב’יוניון’. הנערות הסכימו להוציא כמויות קטנות של חומר-נפץ, וכך הגיע חומר הן לידי המחתרת הכללית במחנה המרכזי של אושוויץ הן לזונדרקומנדו בבירקנאו. בזונדרקומנדו היה מומחה, שהתקין מהחומר מוקש מוכן להפעלה.
אנשי הזונדרקומנדו, בני-אדם אומללים, יוצאי ארצות שונות ושכבות שונות (יוון, פולין, הונגריה). יצרו קשרים אמיצים ביניהם. קבוצה גדולה של אנשים היוותה גרעין של אנשי סוד, שהכינו את ההתקוממות. אנו יודעים על הימים שקדמו להתקוממות מיומנים, שנרשמו על- ידי אנשי הזונדקומנדו לבנטל וגרדובסקי, הוטמנו באדמה בשטח המשרפות ונמצאו אחרי המלחמה.
הזונדרקומנדו החליטו לא לחכות יותר וגם לא לציית להוראות של המחתרת הכללית, שתבעה להמתין ולא להתקומם. ביום 6 באוקטובר פוצצו המתקוממים את הקרמטוריום מס’ 3, הרסו את המיתקנים והרגו את הקאפו ואנשי הס”ס שבמקום. אנשי הזונדרקומנדו ציפו, שבעקבות המרידה שהוכרזה על-ידם יצטרפו המוני האסירים בבירקנאו להתקוממות; אולם הם נשארו מבודדים וניסו להימלט בכוחות עצמם. הם פרצו את הגדרות והתפזרו בשטח, בניסיון לעבור את טבעת השמירה מסביב למחנה ולהגיע לאיזור מרוחק, שיוכל לשמש מסתור. באושוויץ היו מאות אנשי ס”ס בצוות המחנה, ומיד עם התחלת ההתקוממות נערך גיוס של כוחות הס”ס והחל מרדף עקשני. ככל שידיעתנו מגעת, נתפסו כל הבורחים והומתו.
אך בכך לא נסתיימה הפרשה. הנאצים הפעילו חוקרים מיוחדים כדי להתחקות אחרי המרידה. עד מהרה נתגלה, שחומר-הנפץ, שבו השתמשו בפיצוץ הקרמטוריום, מקורו בבית-החרושת ‘יוניון’. הנערות, שעבדו באולם חומר-הנפץ, נאסרו, ואחת מהן מסרה את שמה של רוז’ה רובוטה. אולם רובוטה עמדה בעינויים קשים במחלקה הפוליטית של אושוויץ, שהתמחתה בשבירת אנשי מחתרת מובהקים ומנוסים, ולא הסגירה איש. יחד עם עוד שלוש בנות מעובדות ‘יוניון’ הוצאה רוז’הרובוטה להורג בתליה בכיכר המיפקדים בשטח המחנה.
