ניסן העצוב מת להשיג עבודה בקרן הקיימת כדי שהוא יוכל ללמוד פילוסופיה מבלי להתעייף יותר מדי. אף אחד לא היה מפריע לו אם הוא היה פונה בצינורות הרגילים, אבל הוא דווקא רצה לדבר עם ווייץ בעצמו – לא פחות ולא יותר.
יום אחד הופיע ווייץ במסיבה אחת בבית הכרם, שבה היו גם כמה מהחברה. ניסן העצוב לא זז ממנו כל הערב וחיכה להזדמנות לשוחח אותו. כבר כמעט הצליח כשפתאום, ברגע של שקט, פנה אליו עופר ואמר:
"דבר אחד אני לא מבין ניסן. למה אתה אוהב להשחית עצים קטנים?"
ווייץ החוויר בסך-הכל, אבל בעד זה ניסן לא עובד בקרן הקיימת.
מתוך "ילקוט הכזבים", הוצאת הקיבוץ המאוחד