Inside_Title_07

הכרזת המרד, פברואר 1944

פרק מתוך הספר "התנועה הלאומית היהודית והקמת מדינת ישראל"

 

הכרזת המרד, פברואר 1944

(פורסם בכרוז מפקדת האצ"ל, 1.2.1944)

 

 

אל העם העברי בציון!

אנו עומדים בשלב הסופי של מלחמת עולם זו. כיום עושה כל עם ועם את חשבונו הלאומי.

מה הם נצחונותיו ומה הן אבידותיו? באיזו דרך עליו ללכת, כדי להשיג את מטרתו ולמלא את יעודו? מי הם ידידיו ומי אויביו? מי הוא בעל ברית אמיתי ומי הוא הבוגד? ומי ההולכים לקראת הקרב המכריע?

עם ישראל חייב גם הוא לבחון את דרכו, לסקור את העבר ולהסיק מסקנות לעתיד, כי הרי השנים שחלפו הן האיומות בקורותינו; והשנים הבאות – המכריעות בדברי ימינו.

 

וזו לשון העובדות:

  1. בשנת 1939 הכריזו כל התנועות בישראל, כי עמנו עומד בצדן של אנגליה, צרפת ופולין אשר קדשו מלחמה על גרמניה ההיטלראית המתקיפה.
  2. גרמניה הכריזה, כי מלחמת עולם זו היא "מלחמה יהודית" וכי עם ישראל הוא אויבה מספר א'. אף על פי כן, דחתה ממשלת בריטניה, בעקשנות מתמדת, כל הצעה להקמת כוח צבאי עברי, שיצא לקרב ישיר נגד צבאות גרמניה.
  3. בארץ ישראל הוכרזה שביתת נשק בין היהודים והממשלה. הישוב העברי הציע את עזרתו המלאה לאומות הברית במלחמתן נגד העריצות ההיטלריסטית.
  4. למעלה מ- 25 אלף מצעירי ישראל התגייסו לצבא הבריטי מתוך תקוה, כי אנגליה תקים את הצבא העברי הלאומי.
  5. לאור הטבח האיום בארצות אירופה הצהירו מדינות הברית הצהרה מילולית גרידא, שאין ערכה עולה על ערך הנייר עליו נכתבה.
  6. ממשלת בריטניה הכריזה, כי אין אפשרות לפעולות הצלה, באשר הן "תפרענה להשגת הנצחון". היא לא הסתפקה בהשקפה שטנית וזדונית זו; במו ידיה כתבה את פרקי הדמים כתולדות ההעפלה העברית: פטריה, מאוריציוס, סטרומה.
  7. ממשלת הספר הלבן התקיפה את הישוב העברי. שליחיה רצחו בעיר ובכפר ללא דין; שופטיה העלילו עלילות כזב ויצאו להשפיל כבוד ישראל בעולם.

 

 

בני ישראל, נוער עברי!

אנו עומדים בשלב האחרון של המלחמה. אנו עומדים בפני ההכרעה ההיסטורית של גורלנו לדורות.

שביתת הנשק, אשר הוכרזה בראשית המלחמה, הופרה ע"י השלטון הבריטי.

שליטי הארץ לא התחשבו לא בלויאליות, לא בוויתורים ולא בקרבנות; הם הגשימו ומגשימים את מגמתם. חיסול הציונות הממלכתית.

חלפו ארבע שנים וכל התקוות, אשר פעמו בלבותיכם בשנת 1939, נתבדו ללא זכר. מעמד בינלאומי לא ניתן לנו; צבא עברי לא הוקם 1. שערי ארץ-ישראל לא נפתחו. השלטון הבריטי השלים את בגידתו המחפירה באומה העברית, ואין כל יסוד מוסרי לקיומו בארץ-ישראל.

 

נסיק את המסקנות ללא חת. אין עוד שביתת נשק בין העם והנוער העברי לבין האדמיניסטרציה הבריטית בארץ-ישראל, המסגירה את אחינו בידי היטלר. מלחמה לעם בשלטון הזה, מלחמה עד הסוף.

 

מלחמה זו תדרוש קרבנות רבים וקשים. אך נלך לקראתם מתוך הכרה, כי נאמנים הננו לאחינו אשר נשחטו ונשחטים, כי למענם הרינו נלחמים ולצוואתם במותם שמרנו אמונים. וזו דרישתנו:

השלטון על ארץ ישראל יימסר מיד בידי ממשלה עברית זמנית.

הממשלה העברית של ארץ-ישראל, הנציג החוקי היחיד של העם העברי, תיגש, מיד לאחר הקמתה, לביצוע עיקרים אלה:

  1. תקים צבא עברי לאומי;
  2. תבוא ותתן עם כל הגורמים המוסמכים בדבר ארגון האבקואציה )פינוי( ההמונית של יהדות אירופה לארץ-ישראל.
  3. תשא ותתן עם ממשלת רוסיה בשאלת האבקואציה של פליטי יהדות פולין וארצות אחרות.
  4. תיצור תנאים לקליטתם של בנים שבים למולדתם.
  5. תכרות ברית עם אומות הברית להגברת מאמץ המלחמה נגד גרמניה.
  6. תציע בשם ארץ-ישראל הריבונית, על בסיס הצ'רטר האטלנטי ומתוך הכרה של אינטרסים משותפים, ברית של עזרה הדדית עם בריטניה הגדולה, ארצות הברית של אמריקה, צרפת המחודשת ועם כל אומה חופשית אחרת, שתכיר ברבונותה וזכויותיה הבין-לאומיות של המדינה העברית. שלום של כבוד ושכנות טובה יוצעו לכל שכניה של ארץ-ישראל העצמאית.
  7. תשריש את קדשי התורה בחיי האומה המשוחררת במולדת.
  8. תבטיח לכלל אזרחי המדינה עבודה וצדק סוציאלי.
  9. תכריז על אכסטריטוריאליות של המקומות הקדושים לדת הנוצרית והמוסלמית;
  10. תעניק שווי זכויות מלא לאוכלוסיה הערבית.

 

עברים!

הקמת הממשלה העברית והגשמת תכניתה – זוהי הדרך היחידה להצלת עמנו, להצלת קיומנו וכבודנו. בדרך זו נלך, כי אחרת אין.

נלחם. כל יהודי במולדת ילחם.

אלהי ישראל, אל צבאות, יהיה בעזרנו. אין נסיגה. חרות או מוות.

חומת ברזל תיצרו סביב הנוער הלוחם שלכם. לא תעזבוהו לנפשו, כי ארור יהא הבוגד ובוז לפחדן.

 

עברים!

הנוער הלוחם לא יירתע מפני קרבנות ויסורים, דם וסבל. הוא לא יכנע, לא ינוח, על עוד לא יחדש את ימינו כקדם, כל עוד לא יבטיח לעמנו מולדת, חרות, כבוד, לחם, צדק ומשפט.

ואם עזור תעזרו לו, הרי תחזינה עיניכם בקרוב בימינו בשיבת ציון ותקומת ישראל.

כה יתן וכה יוסיף לנו האלהים!

 

הארגון הצבאי הלאומי בארץ-ישראל.

 

 

 

1 . החי"ל הוקם רק בסוף 1944.

 

"ועד ההצלה"

הוקם בראשית 1942 על ידי הנהלת הסוכנות היהודית והועד הלאומי, והיה מורכב מנציגי תנועות שונות ומפלגות. עיקר פעולתו היתה במציאת קשר למנהיגים יהודים וסיוע בהברחת יהודים מארצות כבושות על-ידי הגרמנים לארצות בהן לא נשקפת להם סכנת השמדה.

המוסד לעליה ב'

בשנת 1938 הוקם "המוסד לעליה ב'", הגוף שביצע פעולות הצלה מאורגנות, ובראשו שאול אביגור, חבר המפקדה הארצית של ההגנה. חלק ממנהיגי התנועה הציונית חששו, כי עקיפת חוקי העלייה עלולה להזיק גם לעלייה הליגאלית ולהחריף את היחסים עם הבריטים. ביטוי לחששות אלה ניתן בוויכוח בשאלת העלייה בקונגרס הציוני הכ"א. רבים הצדיקו את הבאת העולים בכל דרך אפשרית גם בניגוד לחוקי "הספר הלבן". ברל כצנלסון , בנאומו בקונגרס בעניין זה, אמר: …"איזו הגירה מעולם היא כשרה וחוקית, אם עלייה זו אינה חוקית?

ואיזה חוקים בעולם הם חוקיים, אם זכות חיים ליהודי היא בלתי חוקית? העליה הבלתי חוקית יש לה תפקיד מיוחד במלחמתנו…וכשאני שואל את עצמי: מיהו בימינו אלה הנושא הטבעי – בגזרות גורלו – של מלחמת ישראל על קיומו? הריני משיב לעצמי: על פני הימים נטושים נושאי הדגל של צרת היהודים. הללו לא יתנו לשערי הארץ שייסגרו… הפליט היהודי יוצר בראש המערכה, וכולנו חייבים לצאת בצבאותיו"… לפי תפיסה זו הפכו ההעפלה ותנופת ההתיישבות המוגברת למטרת המערכה הציונית ואמצעי עיקרי למאבקה!

דין וחשבון של הנהלת הסוכנות לקונגרס הכ"ב על ההעפלה בשנות המלחמה, תש"ז 1946

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.

גילוי דעת הסוכנות היהודית על גירוש מעפילי "אטלנטיק", דצמבר 1940

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.

העפלה יבשתית

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.

תיכנון ההתישבות היהודית מבחינת שיקולי הבטחון, אוגוסט 1943

פרק מתוך הספר "התנועה הלאומית היהודית והקמת מדינת ישראל" 

1 /אח/02 10.8.1943 -1544-

 

ר.מ.א (ראש המטה הארצי)

 

ההנהלה 

 

תיכון-ההתישבות מבחינת ההגנה

 

לפני זמן מה נעשתה במוסדנו עבודת-מחקר על הנושא: "הגורם ההגנתי בתיכון ההתיישבות העברית". לסיכומים של המחקר, המועברים אליכם ר"ב, הנני לצרף להלן אי-אלה הערות ובאורים.

 

  1. ההכרה, כי תפקיד-ההתיישבות ותפקיד-ההגנה בתהליך הכיבוש הציוני של הארץ משולבים זה אל זה ולא במעט אף תלויים זה בזה, נשתרשה אצלנו בחזרת מושכל ראשון – ואף-על-פי-כן אין עדיין קיימת שיטת-שיתוף קבועה, תקינה ומקיפה בשטח התיכון והבצוע בין שני מכשירי-הגשמה אלה. והקשר ביניהם הנו עד היום הזה רופף וארעי. אולם אם מצב זה יכל להסבל עד כה, אין בשום פנים להשלים עם המשכתו בתקופת-ההכרעה הממשמשת ובאה, כאשר תתרחב ותתגבר ללא ספק השפעת-הגומלין בין ההתיישבות וההגנה.

מחד-גיסא יהא זה מחובתו של ארגון-ה"הגנה" להבטיח כל עליה חדשה על הקרקע, להגן על ישובים מרוחקים, מבודדים ונחשלים, ואחרון אחרון – לפלס את הדרך להתיישבות רבתי, לשבור התנגדות שתתגלה בדרך זו, לתחום אדמות-בור ולמסור אותן לידי מתיישבים; מן הצורך הוא, איפוא, שתהיינה נהירות למוסדות-הביטחון כל תכניות הרכישה וההתיישבות למען תאם אתן את התכניות ההגנתיות ולמען הכן יחידות לקראת פעולות הצפויות בשטח זה. ומאידך – אסור לה, למדיניות הקרקעית וההתיישבותית שלנו, להתעלם מהגורם ההגנתי בקביעת תכניותיה ובביצוען; ההתיישבות הציונית אינה מטרה בפני עצמה בלבד, היא גם אמצעי לכיבוש מדיני של הארץ, ולכן היא חייבת לחתור בעת ובעונה אחת להקמת ישובים עבריים הן בתוך המרכזים הפוליטיים והכלכליים של הארץ, בקרבתם או מסביבם, והן באותן הנקודות העלולות לשמש משלטים טופוגרפיים ועמדות-מפתח מבחינת השליטה הצבאית על הארץ והיכולת של הגנה יעילה עליה, ולו גם חשיבותן הכלכלית היתה פחותה, שכן הכיבוש הציוני של הארץ לא יהיה שלם ויציב, אלא אם כן תפעם את מדיניותנו ההתישבותית בד בבד עם השאיפה קליטת-עליה ולהרחבת הישוב העברי בכפר ובעיר, גם הדאגה, להבטיח להגנתנו את המרכזים האסטרטגיים-טקטיים של הארץ. וזה בעצם הכוונה של המחקר הנמסר לידיכם: להצביע על כווני-ההרחבה של ההתיישבות מנקודת-ראות ההגנה והשליטה על הארץ במובן הצבאי. מחקר זה מתעלם, כמובן, לחלוטין מחוק-הקרקע )1940(. וכן מהבעלות הנוכחית על האדמה, באשר כל תיכון ציוני משתת על ההנחה של בטול ההגבלות הללו, ובאשר תעודתו היחידה של מחקר זה היא רק לכוון את התיכון ההתיישבותי ולהקנות לו מגמה הגנתית, ולא להוות את התכנית גופא הקובעת הלכה למעשה.

 

  1. הנני חוזר ומדגיש, כי המחקר המועבר לידיכם אינו תוכנית על התיישבות, אלא ניתוח של גורם אחד בלבד – הגורם ההגנתי – בתיכון ההתיישבותי. כוונתנו היא, שתובטח לגורם זה השפעה מתאימה על מדיניותנו הקרקעית וההתיישבותית בצדם של שאר הגורמים הנוגעים בדבר. בטוחני, כי ההנהלה תמצא ותקבע לשם כך את המסגרת הארגונית הנאותה.

  

מאמץ המלחמה הסודי של היישוב, דו"ח הסוכנות היהודית, אוגוסט 1945

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.

יצחק שדה, תכנית הצפון, 1940

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.

דוד הכהן, הנחת היסוד לשיתוף פעולה

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.

מכתב וייצמן אל גריג, 28 במרס 1944

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.

הישוב על משמרת משולשת

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.