עברים!
מאסרם של ראשי הציבור העברי הנו שלב במערכת החיסול, המתנהל בעקביות ובאכזריות, ע"י שלטון הדמים הבריטי נגד עמנו.
— יד הצר הצורר, רבו של היטלר ומגשים תכניתו, הורמה על ישראל; קיום האומה הוטל על כף המאזניים. במצב זה אין דרך אלא להילחם. במצב זה עוון הוא ההיסוס, חטא ההשהיה, פשע הנסיגה. במצב זה חייב לקום העם כולו, בציון ובתפוצות הגולה, כאיש אחד, ולהכות במשעבד האכזרי, בכל האמצעים ובכל הדרכים, עד רדתו.
מול פני התוקפנות הבריטית המתעטפת באצטלה של "חוק וסדר" – יוקמו המוסדות העצמאיים הממלכתיים, החוקיים של האומה העברית, שהיא היחידה בעלת הארץ הזאת:
1 – תוקם הממשלה העברית הזמנית – ממשלת הארץ החוקית שתילחם להפלתה של ממשלת הכיבוש הבריטית.
2 – תוקם המועצה הלאומית העליונה – הפרלמנט של עם ישראל וארץ ישראל, שיחוקק חוקים, יטיל חובות וייתן צווים.
3 – תפורסם הצהרת החרות והעצמאות העברית – יסוד הקונסטיטוציה של מדינתנו, שעקרונותיה: חופש, שוויון וצדק סוציאלי לכל אזרחי הארץ ותושביה.
4 – יוקמו בתי דין עבריים ויוחרמו בתי הדין הבריטים.
5 – יוקם אוצר האומה העברית: יזרמו לאוצר זה כל תשלומינו: וייאסר כל תשלום מסים לכובש המנצל.
6 – יוקם צבא השחרור העברי המאוחד שיישבע אמונים לא להניח את נשקו .
בדרך זו – ורק בדרך זו – נהיה לאומה, הלוחמת במשעבדיה שפלשו לארצה; ונחדל להיות "עדה", הנרדפת ע"י שליטיה "שומרי החוק". בדרך זה יקום ישראל ויחיה וינפץ את כבלי העבדות.
הקץ אפוא לחצאי-אמצעים! יורם דגל ההתקוממות; תהא ידנו תקיפה, שאיפתנו ברורה, אמונתנו איתנה. כי המשעבד האכזר והתוקפן הבוגדני הוא שמעמיד בפנינו את הברירה:
מלחמת-שחרור, או כיליון: חרות או מוות.
הארגון הצבאי הלאומי
ח' תמו תש"ו (7.7.1946) בארץ-ישראל