לכבוד
ד. בן-גוריון
יו"ר הנהלת ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית
כעת בפאריס
ח.מ.נ.,
הנני מגיש בזה לידיך את התפטרותי מהנהלת ההסתדרות הציונית העולמית והסוכנות היהודית לארץ-ישראל.
אינני יכול להמנע מלסקור לפניך את השתלשלות הענינים, שהניעתני אחרי שיקולים רבים לעשות צעד זה.
אשתקד בועידה הציונית בלונדון, קבלתי ברצון את הבחירה להנהלה, האמנתי, כי מאחר שלא חל שינוי לטובה במדיניות כלפינו – על-אף נצחונה של אנגליה במלחמה ועל-אף נצחונה של מפלגת-העבודה באנגליה גופה – תעלה התנועה הציונית על דרך של האבקות מדינית תקיפה, ובראש המערכה יתיצב הישוב, מלוכד מסביב למחנה חלוציו ומגיניו. האמנתי, כי חברותי בהנהלה תהא לתועלת המאבק. ואמנם מיד עם שובי ארצה מלונדון נגשתי לפעולה – באשורך ובתמיכתך מרחוק. אולם מראשית המאבק נתגלעו בקרב ההנהלה נגודים פנימיים קשים, שגרמו לפשרות תפלות ורבות-נזק. למען האחדות, כלפי חוץ וכלפי פנים, השלמתי עם כל האפשרויות, הסטיות והעכובים, שחבלו חבלות חמורות בעצם המאבק, ברוח העמידה של הישוב והתנועה, ובעיקר בתוצאות הפוליטיות החיצוניות של מאבקנו. השלמתי עד היום הזה, אבל – כפי שהודעתי בישיבתנו האחרונה בעל-פה – הגעתי לקצה גבול הותורים, לקצה גבול האפשרות לישב את חברותי בההנהלה עם נאמנותי לשליחות הצבורית, המוטלת עלי מטעם חברי לדעה.
— כאמור, הגעתי לקצה גבול היכולת לישב אחר חברותי בהנהלה זו עם נאמנותי לשליחות המוטלת עלי מטעם חברי לדעה. עודני מאמין, כי רבים הם הציונים החושבים וחשים כמוני, בכל המפלגות ובכל הארצות.
הנני מבקשך לאשר לי בהקדם את שחרורי מחברות ומכל תפקיד בהנהלה.
שלך
בכבוד ובחיבה
מ. סנה
פריס, מוצ"ש, כ"ה באלול תש"ו, 21.9.1946