אתה משתולל, קין. ברחובות ירושלים, בחוצות תל-אביב, בעיר, במושבה ובכפר משוטטים מאות ואלפי שליחיך. הם הובאו לא לשמירה, אלא להלשנה; לא לעבודה אלא לריגול; לא למלחמת חופש, אלא למלחמת אחים.
הפעלת את כוחך, קין. אך לא הפעלתו, עת הושמדו מיליונים אחים שנשאו עיניהם ציונה והיא סגורה ומשועבדת לממשלת זדון; לא גילית, עת הוגלו ניצולי חרב לארץ גזירה; לא הוצאו למען פרוץ את השערים, הסגורים בברית הספר הלבן, למען פלס דרך בפני שארית הפליטה, הגוועת בפולין ובבולגריה, ברומניה וביוגוסלביה ובכל ארץ נאצית ובכל ארץ “משוחררת”.
— בחרת לך בן-ברית, קין. שלטון הדיכוי במולדת והבולשת הנאצו-בריטית הם בני בריתך.
אותם אתה משרת יומם ולילה, לידיהם אתה מסגיר אחים – לידיהם המגואלות בדם המיליונים שנהדפו מחופי המולדת והושלכו לכבשני מיידנק.
— אתה חוטף, קין. באישון הלילה הנך מתפרץ לבתים עברים. עשרה נגד אחד. אתה מכה עד זוב דם. מה לך ילדים פעוטים כי יעניינוך; מה לך כבוד האדם כי תשמור עליו? פעם ברמאות ובערמה: “בשם המשטרה”, ותמיד בכוח ברוטאלי, הנך מוציא “חשודים”. מובילם ל”כיוון בלתי ידוע”. מענה אותם עינויי-גסטאפו בצל הפרדסים ומסגירם לבסוף בידי בת-בריתך, הבולשת הנאצו-בריטית – לעינויים נוספים, לגולה באריטריאה.
— אתה מסית, קין, מלשין, בוגד, חוטף ומסגיר. אך אין אלה פשעיך הראשונים, חטאיך היחידים. רבים מספור וכבדים מנשוא המה. אתה הרדמת באופטימיות כוזבת את העם בגולה ובציון; אתה וויתרת על עבר הירדן מזרחה ועל שני שלישיו של עבר הירדן מערבה, ועל עליה חופשית, על מדינה עברית, על מולדת עצמאית: אתה השלמת ומוסיף להשלים עם כיליון האומה בניכר ועם השעבוד והגטו בארץ העברים.
ובאה הסערה; התחולל האסון. וכשייקראו לדין לאשמים בהשמדת עמנו ובשברו, יובאו לפניו: הגרמני הרוצח, האנגלי הבוגד ואתה – קין.
אך זכור, קין! עוד יבוא יום הדין. ואין הוא רחוק. יקום העם, יפרוץ הזעם. ועל בגידתך ופשעיך, על הלשנותיך ותעלוליך, בשם האומה הדוויה, ובשם המולדת המשועבדת, בשם קרבנותיו הקדושים ובשם אחינו המוסגרים, בשם אימהותינו השכולות ובשם ילדינו העזובים, בשם מלחמתנו הקדושה ובשם דמנו השפוך – עוד שלם נשלם לך, קין.