מועדון התרבות היה מלא עד אפס מקום כשהגענו אותו יום למחנה. הכל הקשיבו קשב רב לחדשות הרדיו. הצטרפנו אף אנו למאזינים והנה קולטות אוזנינו את דברי הקריין באמרו: "חיפושים מקיפים נערכים עתה ע"י הצבא הבריטי בכל רחבי הארץ. נשק רב נמצא עד שעות הצהרים. ראשי הסוכנות נאסרו והובלו למחנה מעצר בלטרון". נדהמנו לשמוע חדשות אלו. הס הושלך במועדון ודומה כי הפסקנו לנשום רגע קט. אנו הבינונו כי זו תגובה לפיצוץ הגשרים אולם לא פיללנו שהדבר יבוא עלינו בחטף כזה ובהיקף כזה. מתיחות רבה החלה שוררת בכל אהלי המחנה והיא גברה מדי יום עם הודעות העיתונות על מעשי ברבריות מצד הצבא הבריטי.
המשק הועמד מיד ב"מצב-הכן". השמירה הוגברה, הילדים ניצבו ליד מכשיר האיתות ושמרו על קשר מתמיד עם יישובי הגליל.
נקודות תצפית קדמיות הוצבו מחוץ למשק והוטל עליהן להתריע על כל תנועת צבא בכוון זה. טרקטורים וקומביינים הועמדו ליד השער לעכב חדירת צבא.
אסיפת חברים דחופה נערכה אותו לילה בחדר האוכל. מפקד החבל, מיכאל שכטר, סקר את המצב ונתן הוראות למצבי התפתחות שונים. המתיחות במשק גברה עתה משעה לשעה. "כשיתקרב הצבא הבריטי שומה עליכם לנטוש מיד את המשק ולנוע להרים"! זה היה תוכן ההודעה שהגיעתנו אותו לילה. לא חששנו מפני המאסר אולם מצווים היינו לשמור על כוחנו על מנת שנוכל להפעילו בהתאם להוראות המוסדות.
החטיבה מחכה עם בוא האות על התקרבות הצבא הבריטי הרמנו את רגלינו והתחמקנו בחשכת הליל מגבולות המשק. מיכאל שכטר ליווה אותנו בבריחתנו והעדיף להימצא במחיצתנו מאשר במחיצתם של ,האזרחים". אור קלוש של פנס כיס היווה את הקשר שלנו עם מגדל האיתות של המשק. מספר מצומצם של חברים נשארו במקום והללו הפכו ל"טבחים" "גננים" או כחברי ההכשרה הבולגרית שנמצאה אז במשק.
חיילים בריטיים מצויידים במכשירי מגנט החלו בולשים אחר נשק המגן הטמון אי שם. בחדר האוכל, במחסנים, בחדרי מגורים ובבית התינוקות, מתחת למרצפות ומעל לגגות, על שום מקום לא פסחו הללו בחיפושיהם. אך הפעם נתאכזבו. כאן לא נמצא כל נשק. כנראה ש"אין". והם נאלצו לחזור בידים ריקות כלעומת שבאו. מדי לילה בלילה יצאנו באותה תקופה את המשק למען לא ימצאונו הדולגים אחרינו. למען לא יתפסונו השלטונות הבריטיים שחיפשו אחרינו בכל המשקים.
צביקה זמיר, שהגיע אלינו לא מכבר כמ.מ. חדש, נאמר זמן מה קודם לכן, בעת שעסק בהברחת עולים. הוא הושלך עם חבריו לבית הכלא בצפת אולם לאחר שנעשה מצדנו נסיון לשחררו בכח, הועבר עם חבריו למחנה המעצר בלטרון.
משהופיעה בלטרון ה"תגבורת", דהיינו: משה שרתוק, דוד רמז, דב יוסף ואחרים, הפך המ.כ. שלנו, צדוק כהן, )שנאסר יחד עם צביקה( לטבח הראשי של ה"תגבורת". הוא הצטיין במיוחד בבישול קפה ולא בכדי זכה לשבח ותהילה מפיהם של משה שרתוק וחבריו לצרה. להערכה מיוחדת זכה צביקה זמיר שנשא בתפקיד מרכזי במחנה המעצר. הוא התחבב עד מהרה על יושבי המחנה לרבות ראשי הסוכנות.
יוסף צדוק, "התימני של המחלקה", נקלע אף הוא באורח מקרי לזרועות הבריטים וצורף ל"כוחותינו" שנמצאו בלטרון.
התקופה היתה אז סוערת למדי. משקים הלכו ונהרסו. רכוש פרטי נגזל ונשדד. שדות משק פוריים נרמסו בטנקים ובכלי רכב.
"אנגליה הפסידה את המערכה" אמרתי אותו בוקר כשקראתי בעיתונות על ההרס והחורבן במשק יגור!!!
פרקי זכרונותיו של לוחם, עדות אישית של מרדכי יעקובוביץ', ארכיון ההגנה
