הרקע ההיסטורי והגאוגרפי

 

 

 

סיפורי שמשון בשופטים י"ג – ט"ו מכילים את התאור הראשון במקרא למאבק בין ישראל לפלשתים. על כן, חשוב לקבוע את הרקע ההיסטורי של הסיפורים האלה ולהכיר את האיזור בו מתרחשים הסיפורים.

 

על פי המסופר בפרק י"ג, שמשון, שמשפחתו התייחסה על שבט דן, נולד והתגורר בעיר הישראלית צרעה, המזוהה כחירבת צרעה ברכס מול בית שמש.

 

 

 

בתחילת תקופת ההתנחלות, ישב שבט דן באיזור הזה, אך הם נדחקו מכאן על-ידי הכנענים, ורוב השבט עבר לגור בגבול הצפוני של הארץ.

שבט יהודה הגדול התיישב באזור, יחד עם משפחות דניות שנשארו במקום.

 

 

מאבקו של שמשון החל בעיר הפלשתית הסמוכה, תמנה, הנמצאת לרגלי רכס צרעה, בנחל שורק. כיום, מזוהה תל בטש כתמנה המקראית. העיר הקטנה הזאת הייתה מ"בנותיה" של העיר הפלשתית החשובה עקרון, הנמצאת רק כ – 7 ק"מ מערבה מתמנה.

 

 

 

לאחר סדרה של תקריות בין שמשון לבין הפלשתים שבתמנה, יצא כוח פלשתי:

"ויעלו פלשתים ויחנו ביהודה …

ויאמרו איש יהודה: 'למה עליתם עלינו?'

ויאמרו: 'לאסור את שמשון עלינו. לעשות לו כאשר עשה לנו'.

וירדו 3000 איש מיהודה…

ויאמרו לשמשון: 'הלא ידעת כי משלים בנו פלשתים, ומה זאת עשית לנו?'

ויאמר להם: 'כאשר עשו לי כן עשיתי להם'.

ויאמרו לו: 'לאסרך ירדנו, לתתך ביד פלשתים'."

שופטים ט"ו, 9 – 12

 

פסוקים אלה מבהירים כי בתקופת שמשון, אמנם ישבו הפלשתים בעיקר בעמקים ובחוף, אך הם כבר שלטו באזורים ישראליים מסויימים בגבעות. אין כל סימן להתנגדות ישראלית לפלשתים; להיפך, בני יהודה מוסרים את שמשון לידי אדוניהם הפלשתים.

ע"פ הנתונים הגאוגרפיים והמדיניים האלה, נראה כי משתקף בסיפורי שמשון שלב ביניים בתולדות ההתיישבות הפלשתית. בשלב קדום יותר, התיישבו )או ייושבו( הפלשתים בעריהם הראשיות: אשקלון, אשדוד ועזה, עקרון וגת. לאחר נסיגת המצרים מן הארץ בסביבות 1135 לפנה"ס, חדרו הפלשתים אל השפלה והקימו ערים באתרים שהיו כנעניים קודם לכן, כמו תמנה וגזר. כוחם הצבאי איפשר לפלשתים להטיל את מרותם גם על אזורים ישראלים מסויימים, במיוחד בתחום שבט יהודה. לפיכך, משתקפים בסיפורי שמשון העשורים האחרונים של המאה ה- 12 או הראשונים של המאה ה- 11 לפנה"ס.