יחסי ישראל והפלשתים

 

שמשון פעל, אם כן, בתקופה של שלטון פלשתי שאיתו השלימו רוב בני ישראל. כללית משתקפים חיי יומיום ורגיעה. אך יש גם מרכיב של מתח, התגרות ונקמה.

 

לאורך סיפורי שמשון, הגיבור הישראלי נמשך לנשים פלשתיות. אמנם קיימת בסיפורים הסתייגות ברורה ממגעי התערובת האלה, ובין השאר מפי הוריו של שמשון: “ויאמר לו אביו ואמו: ‘האין בבנות אחיך ובכל עמי אשה כי אתה הולך לקחת אשה מפלשתים הערלים’?” (שופטים י”ד,3) אך נראה כי המעשה היה לפחות נסבל אם לא מקובל.

 

על פי סיפורנו, הכלולות לוו במשתה, כנראה מנהג פלשתי. הדבר מעיד על קשרים תרבותיים תקינים בין ישראלים ופלשתים בתקופה זו. אך דווקא משתה זה הופך למוקד יריבות ראשונה בין שמשון לבין הפלשתים, כאשר חידתו של שמשון משמשת עילה למעשי אלימות ונקמה.

 

בתאור ביקורי שמשון בתמנה, מוזכרים שדות חיטה, כרמים וזתים – כלומר, הווי חקלאי רגיל וסימנים מובהקים של רגיעה ושיגרה. פגיעתו של שמשון דווקא ביבול הפלשתי מהווה מעשה חבלה חמור ומזעזע, העומד בניגוד למוסכמות התקופה.

 

מעשי הנקם של שמשון גרמו מבוכה אצל בני עמו משבט יהודה. כאשר הופיע כוח פלשתי במטרה לאסור את שמשון, הגיבו בני יהודה בהכנעה כלפי הפלשתים ובהסתייגות ברורה כלפי שמשון. מרצונם או שלא מרצונם, הם הם המוסרים את שמשון לידי הפלשתים. אין כל סימן לאהדה כלפיו כגיבור לאומי, אלא ההיפך.

 

 

תמנה

החפירות שנערכו בתמנה מעידות על עיר קטנה  תמנה (כ- 25 דונם), בנויה בצפיפות. עד עתה, לא נתגלו שרידי חומות העיר מן התקופה הפלישתית ויתכן שקירותיהם החיצוניים של בתי המגורים שבעיר שימשו גם קו מגן.

תופעה זו מעידה על תנאים בטוחים למדי.

 

 

נוסף לצרעה ותמנה, מוזכרות בסיפורי שמשון הערים הפלשתיות החשובות אשקלון ועזה.

היעדר איזכור העיר הפלשתית הסמוכה עקרון, עורר בעבר תמיהה מסויימת, אך היום מקובלת ההצעה לראות בהזכרת עזה ואשקלון הרחוקות דווקא, סימן לגבורתו יוצאת הדופן של שמשון.

לראשונה במקרא, מוזכר בסיפורי שמשון האל הפלשתי הראשי דגון, שבמקדשו מצא שמשון את מותו בעת חגיגות פולחניות. עיצוב הסיפור מעמיד את דגון מול אלהי ישראל ביריבות.

 

סיפורי שמשון מכילים התייחסויות רבות לשמש ולאש. לדוגמה, שם הגיבור עצמו, עליית המלאך המבשר באש (פרק י”ג) ושריפת שדות הפלשתים (פרק י”ד). גם אצל מספר גיבורים יווניים מיתולוגיים ישנו קשר כזה עם השמש. על כן, הציעו חוקרים מסויימים כי דמות שמשון אומצה דווקא מן הפלשתים, שמוצאם כנראה באזור האיגאי.

 

 

מכמש

עיר בנחלת שבט בנימין; היה בו מחנה (“מצב”) פלשתי חשוב בימי השלטון הפלשתי בהר המרכזי; מזהים את מכמש עם תל אל-ח’רה אל-פוקה, צפונית לכפר הערבי מוח’מאס, כ- 7 ק”מ דרומית-מזרחית מרמאללה.

גבע

עיר בנחלת שבט בנימין; מזוהה כעיירה הערבית ג’בע, הנמצאת כ- 10 ק”מ צפונית מירושלים, מזרחית לדרך הראשית.

בית שמש

עיר בנחלת שבט דן בנחל שורק; מזוהה כתל רומילה ליד ח’רבת עין שמס, סמוכה לבית שמש המודרנית.

עקרון

לאחר שנים של דיון בקשר למיקומה, זוהתה עקרון לאחרונה בוודאות כתל מקנה בצפון שפלת יהודה, ליד קיבוץ רבדים; כמזרחית ביותר בין ערי פלשת, עקרון היתה זירה חשובה במאבק בין הפלשתים לבין עם ישראל, החל מתקופת השופטים.

גת

העיר הפלשתית הראשית היחידה שלא זוהתה עד כה בוודאות; לדעת רוב החוקרים, היא נמצאת בתל צפית בדרום שפלת יהודה; כנראה היתה העיר הפלשתית המובילה בימי הממלכה המאוחדת, אך ירדה ממעמד זה מן המאה התשיעית לפנה”ס.

אשדוד

הצפונית בין ערי הנמל הפלשתיות, היה בה מקדש חשוב לאל דגון; בחפירות שנערכו בתל אשדוד, הנמצא כ- 5 ק”מ דרומית לעיר המודרנית, נתגלה סוג קדום של כלי חרס פלשתיים.

אפק

שם של כמה ערים המוזכרות במקרא, ליד מקורות מים; העיר החשובה בין אלה נמצאת ליד מקורות נהר הירקון, בתל אנטיפטריס; שימשה מרכז שלטוני של המצרים לפני שסופחה על ידי הפלשתים במאה האחת-עשרה לפנה”ס.