היה לנו חבר ושמו נתן אלתרמן. לא כולנו ידענו אז שאותו אורח שהיה מזדמן לאוהלנו עם יצחק שדה רשם כמה פרקי שירה מן היפים ביותר בתולדות האומה. לא פעם הופיע בינינו בחליפה כהה, כמבדיל בזהירות בינינו לבינו. עם זאת, היה משלנו וליווה אותנו לכל אורך הדרך, הן כמשקיף והן כחבר לנשק. לא כוסית אחת הרים אתנו ולא כוסית אחת נתגלגלה משולחן המשתה אל מחברת השורות הצרות גם שלו וגם שלנו. המחברים מודים כעת שהרבה שורות שלהם הן בבחינת בעלות-חוב לשירתו ולטורו השביעי. טור שביעי זה, למרות שלא הושר, היה שגור בפינו כזמר, ולעתים כפקודת-יום, וליווה אותנו בדרכי הבריחה, בנמלי ניכר, בנתיבי הים ובלילות הסיכון והפרך…
עננים על ראשינו. הרוח איתן.
המלאכה נעשתה, חי שמים!
נרים כוס, קפיטן, של ברכה, קפיטן.
עוד נשוב נפגש על המים.
אלמונית, קפיטן, היא הדרך הזאת,
ובלוידים אינה מפורסמת.
אך אם אין היא כיום רשומה במפות,
בהסטוריה אולי היא נרשמת.
על הצי הלזה, האפור, הקטן,
יסופר עוד בשיר ורומנים.
יתכן כי בך, קפיטן, קפיטן,
יקנאו עוד הרבה קפיטנים.
את עמל בחורינו סוד-ליל יעטוף,
אך עליו נברך כעל לחם.
הן ראית כיצד מספינות אל החוף
הם נושאים את עמם עלי שכם.
לחיי זה הלילה הקר ואיתן!
לחיי הסכון והפרך!
לחיי הספינות הקטנות, קפיטן!
לחיי הספינות שבדרך!
ולחיי בחורים שקבלו הפקוד
ובאופל כוונו את השיט,
למועד הנכון, למקום היעוד,
בלי מצפן ומפה, בליל ציד.
גם בהם יסופר עוד ספור מסויים
כי רואים גלי-ים ורקיע
איך עומדים הם בקרב-טרפלגר של העם
על ספינה בודדה – שתבקיע!
עננים על ראשינו. הרוח איתן.
המלאכה נעשית, חי שמים!
נרים כוס, קפיטן, של ברכה, קפיטן.
עוד נשוב נפגש על המים.
יום יבוא – ואתה בזוית של פונדק
תשב, סב, על בקבוק של קיאנטי,
ותחייך ותירק חתיכה של טבק
ותאמר – כן, חבריה, זקנתי.
כן, ראיתי רבות בעולם העגול,
אך אזכור עוד, חי סנטה מריה,
איך נרטבתי בחשך כמו תרנגול,
אותו לילה על חוף נהריה.
ונספר לך אז כי פתוחים השערים.
כבר מזמן נפתחו, חי שמים!
ופתחה אותם זו חבורת הנערים
שעמדה אותו לילה במים.
אז תצחק: לא עזרו אניות המשחית,
לא השפיע הרדאר אפילו!
ותסיים את פסוקך בקללה איטלקית…
וחוצות הנמל יאפילו.
כך יהיה! ולכן, אל מול רוח איתן –
לחיי הסיכון והפרך!
לחיי הספינות הקטנות, קפיטן!
לחיי הספינות שבדרך!
מתוך: משפחת הפלמ”ח, ילקוט עלילות וזמר, חיים וחפר וחיים גורי, עמ’ 118