כינוסי הפלמ"ח הארציים

16 ביוני 1946.

תכונה מורגשת במחנה. התרוצצות אנשים בלתי מוכרים. ישיבות על גבי ישיבות באוהל המטה. מספר חברים "נעלמו" מהאופק ומטה הפלוגה אף הוא כמרקחה.

היתה לנו הרגשה כי משהו מרחף באויר. אנו כבר למדנו את סימני ההיכר של ערב פעולה. לא קשה היה לנו להבין כי משהו עתיד להתרחש בשעות הקרובות.

אותו יום בלענו בחפזון את ארוחת-הערב, קרצנו לבולגריות כדי לעורר את סקרנותם, ומהרנו לשוב למחנה.

המ.מ. העלה חיוך קל כשהקפנוהו ובקשנו לשמוע מפיו איזו "מילה טובה". "הערב אנו יוצאים לפעולה. עשו מיד את כל ההכנות.

בשעה 20:00 עליכם להמצא במועדון התרבות. לשמע מלים אלו תקפתנו שמחה שלא תתואר במלים. אמנם לא ידע נו את מהות הפעולה, האובייקט, ופרטים אחרים. אך די היה לנו לשמוע שאנו יוצאים לג'וב. כל השאר היה כבר טפל לעומת המלה: יוצאים.

הרי לזאת אנו מצפים. הרי זו היא משאת-נפשנו להוכיח יכולתנו בצורה מעשית. הרי לשם כך אנו מרבים באימונים ועמלים בלמוד התורה. סוף סוף ניתנת לנו האפשרות להפיק את כל כמות הזעם שנצטברה בלבנו כנגד שלטון "הספר-הלבן".

אושר רב נפל בחלקנו בלילה זה. ההתלהבות לא ידעה מעצורים.

בכל האוהלים החלו מתלחשים. כל אחד ניסה לנחש מהו האובייקט אליו נגלוש הלילה. באיזו מטרה בחרה הפעם תנועת-המרי? בשעה 20:00 בדיוק נתכנסנו במועדון התרבות כשבלבנו מכרסמת הסקרנות. מפקד הפלוגה, עודד מסר, פתח את דבריו ואמר: "אנו יוצאים הלילה לפוצץ את גשר בנות-יעקב שליד משמר-הירדן.

באותו זמן תבוצענה פעולות נרחבות בכל רחבי הארץ. עלינו, ממשיך הוא בקולו הצלול. לבצע את המשימה בכל התנאים ובכל מחיר".

הוא מסר פרטים על תכנית הפעולה, סדר היציאה, תכנית הנסיגה והקריא את שמות האנשים לחוליותיהם.

מחלקתנו פוצלה לשש חוליות בנות חמשה אנשים החוליה. חולית המיקוש – שתפקידה היה למקש דרכי גישה משם עלולה להופיע תגבורת בריטית. חולית ההגנה – שהופקדה לשוטט באיזור הפעולה כדי לאבטיח מפני אפתעות. חולית עזרה ראשונה – שקבעה תחנה במרכז האיזור. חולית הפורצים – שעליה הוטל להתקרב אל הגשר בהסתר ולהוריד זקיף את שומריו. חולית החבלנים – שצריכה היתה "להדביק" את החומר על הגשר וכן חולית המקלע.

למחלקתנו הצטרפה אותו לילה מחלקת "סבלים" מההכשרה המגויסת שחנתה בחולתה. על מחלקה זו הוטל לשאת את חומר-הנפץ אל האובייקט. הם סחבו על גבם 360 קילו ז'ילניט ורק לאחר הפעולה נתברר כי לא היה צורך בכמות כה גדולה של חומר.

לאחר שעודד מסר סיים דבריו ניתנה לנו ארכה נוספת כדי לסיים את ההכנות האחרונות לקראת התזוזה.

עתה כבר ידענו לאן פנינו מועדות. שוב החלו הלחישות על התפתחויות בלתי צפויות העלולות לעמוד בדרכנו. כל אחד מאתנו ניסה להסביר לחברו כיצד הוא רואה את ביצוע הפעולה.

כעשר דקות לפני מועד היציאה נזדמנו מספר חברים למפקדת הפלוגה ונתכבדנו בפינג'אן קפה. שעון מעורר ניצב היה על הארון כשאנו עוקבים במתיחות אחר תנועת מחוגיו. עוד חמש דקות… עוד ארבע דקות… עוד שלוש דקות… המתיחות גוברת.

יוסף ורפי מתנשקים ומתחבקים כאילו היו אחים. דוד ודב לוחצים ידים ונפרדים בהתרגשות. יהודה וראובן נופלים איש על צוואר רעהו ומאחלים הצלחה זה לזה. מי יודע מה תהיינה תוצאות הפעולה? מי מאתנו יזכה לשוב ומי ירוה בדמו את עפר האדמה? מי יחזור בריא ושלם ומי פצוע ובעל צום? מי יתפס ע"י השלטון הבריטי ויכלא בבית הסוהר ומי יהא חופשי? אלה הנשארים כאן בבית תקעו בנו מבט מלווה דאגה. הם הבינו לנפשנו ולא פסקו מלאחל לנו הצלחה. אל דאגה, חבריא, הכריז מאן דהוא. סמכו עלינו. אנו לא נכזיב. יצאנו את הפתח. הם בעקבותינו. שלום חבריה. להתראות! להתראות…

נערכנו במסדר היציאה ליד הפרד וקבלנו הוראות אחרונות. הכל בסדר? בסדר. קדימה! תחילה עשינו דרכנו בעגלות אולם בקירבת משמר-הירדן המשכנו לנוע ברגל והעגלות פנו לאחור וחזרו למשק.

הירח האיר את היקום וכוכבי מרום בצבצו לרב. מרחוק הבחנו באורות משמר-הירדן שתושביה עתידים היו בשעה הקרובה להתעורר מתרדמתם.

בהגיענו לאיזור הפעולה תפסה כל חוליה את מקומה והמתינה ל"שעת-האפס" שטרם הגיעה.

בכדי להשיג מכסימום של הצלחה דרושה היתה פעולת-הסחה שתטעה את הצבא הבריטי והערבי ותזעיקם לכיוון ההפוך. למטרה זו בחרנו איפוא, במפקדת "חיל-הספר" שחנתה על הכנען. חוליה בת שלושה-ארבעה אנשים הגיחה דקות מספר לפני "שעת-האפס" מאגף המפקדה והחלה לביים התקפה. נזרק רימון, נורה צרור, שוטפת ובודדת, אש איטית ואש מהירה ונוצר הרושם כאילו נערכת התקפה רבתי על מפקדת חיל-הספר. החיילים במחנה קמו בבהלה ממטותיהם והחלו להשיב בכל כלי הנשק שנמצאו ברשותם.

רקטות עזרה הועפו באוויר ותגבורת בריטית ממחנה ראש-פינה החלה זורמת להר. עתה השיגה פעולת ההסחה את מטרתה ואנו ניגשנו לעניין.

חוליית הפורצים בלשה מדים בריטיים ועישנה מקטרות וסיגריות.

הסטן היה תלוי מאחור ובעת הצורך מספיקה מכה קלה והרי הוא מוכן לפעולה.

מתפקידה של חולית הפורצים היה להתקרב אל שומרי הגשר.

להורידם זקיף. לפרוק מעליהם את נשקם. ולאפשר לחבלנים למרוח את החומר.

בהגיע החוליה סמוך לגשר נשמעה קריאה בערבית: "מן הדא"? התשובה היתה באנגלית: "חברים". נשמע שקשוק בריחים…

אנשי החוליה דמו מאד לאנגלים ועל כן עלה בידיהם להגיע עד הגשר תוך כדי החלפת מלים עם השומרים. בזניקה זריזה הורדו השומרים-זקיף. נשקם הושלך לירדן, ולמען לא יקימו רעש דחפנו לפיהם גרבים מזוהמות שהובאו למטרה זו.

הם נכבלו בידיהם וברגליהם והונחו בקירבת הגשר למען יוכלו "לעקוב מקרוב" אחר מהלך ההתפוצצות.

במרחק מה מהגשר בגבולה של סוריה, מזדקרת לה משטרת-גבול שלא הבחינה בכל המתרחש. כמקלען הוטל עלי לפתוח באש על המשטרה במקרה שזו תנסה להפריע לנו בביצוע המשימה. שכבתי צמוד לקרקע. המקלע לפות היטב ביד. העינים מביטות נכוחה.

אילו ידעו בבית כי כאן שוכב…

שעת-האפס מגיעה. פעל! נתנה הפקודה והחבלנים לוחצים על הכפתור.

התפוצצות אדירה הבקיעה לפתע את שלוות-הליל. להבות אש ותמרות עשן פילחו את האויר. סלעים ואבנים הועפו בגובה רב והגשר הגדול עליו עברו בנות-יעקב נחרב כליל עד היסוד.

השמים האדימו מעוצם ההתפוצצות, ולרגע נדמה כי הנה הרי סוריה מתמוטטים עליך. היתה זו התפוצצות שכמותה לא שמענו.

לסגת. פקד עודד מסר, ואז החילונו בנסיגה נאה ומהירה אל עבר ים-החולה. משוריינים בריטים הגיעו בחיפזון אך נאלצו לחזור על עקבותיהם עקב שלטי אזהרה שנזרעו בשטח ואשר עליהם נכתבו בשלוש השפות הרשמיות, שתי המלים: "זהירות-מוקשים!".

לרגל החשש כי הבריטים יקיפו מיד את משקי הסביבה לא חזרנו אותו לילה לבסיס וחצינו בסירות את ים-החולה אל עבר ביצותיו. שם עשינו יומיים עד ששככה הסערה.

ארוחת-ערב חגיגית קיבלה את פנינו בשובנו לבסיס. מספר חברי משק מהפעילים בשטח הביטחון, ערכו לנו קבלת פנים חמה ביותר. הארוחה הדשנה הזכירה לנו את הארוחות לאחר מבצע "ליל-וינגייט" באותו משק. הרגשנו ברגעים אלה כי אנו שליחי העם.

ממחרת בבקר קראנו בעיתונות על פעולות נרחבות שבוצעו אותו לילה בכל רחבי הארץ, והיה זה ליל הגשרים הגדול של הפלמ"ח, וליל בלהות ופחד לממשלת "הספר-הלבן".

 פרקי זכרונותיו של לוחם, עדות אישית של מרדכי יעקובוביץ', ארכיון ההגנה