הרקע ההיסטורי

ע"פ הכתוב בשמואל א' ד' ואילך, נערך קרב רב-השפעה בימי שמואל בין כוחות ישראליים ופלשתיים במקום המכונה אבן-העזר. באותו התאור, כתוב שהפלשתים נערכו לקרב באפק, המזוהה כתל ראש העין, אתר ארכיאולוגי חשוב בשרון ליד מקורות נהר הירקון.

חשיבות העיר הזאת נובעת ממיקומה האסטרטגי במעבר חיוני של "דרך הים", הדרך הבינלאומית העיקרית של אזורנו. מיקומה מקנה לאפק גם שליטה בדרך המובילה מן החוף לפנים הארץ, בואכה שכם.

קשה לקבוע היום אם יוזמי הקרב היו הפלשתים או הישראלים. מצד אחד, נראה כי ההתיישבות הישראלית החלה להתפשט לכיוון מישור החוף, מן המעוז הישראלי בהרי המרכז. מצד שני, יתכן שהפלשתים שאפו להרחיב את תחום מרותם צפונה ומזרחה, כהמשך ישיר לתהליך התרחבותם הקודם.

קרב אבן-העזר הסתיים במפלה ישראלית חמורה שכללה, לפי הסיפור בשמואל א' ד', את שביית ארון הברית על ידי הפלשתים ואבדות כבדות בנפש. בסיפור מצויין גם שהמנהיג הלאומי, עלי הכהן, מת בעקבות קבלת הבשורות הקשות משדה הקרב. אמנם כתוב בשמואל א' ד' 1 כי הקרב נערך בימי שמואל, אך הנביא אינו מופיע כלל במהלך הסיפור. על כן, הסיקו רוב החוקרים שהמעשה קדם לעלייתו של שמואל למנהיגות.

מסיפור שביית הארון, ומסיפורים קודמים ביהושע, שופטים ושמואל, אנו למדים כי המרכז הלאומי והדתי באותה תקופה היה שילה, המזוהה כחרבת סילון, בהר המרכזי.

לאחר שמואל א' ד', אין עוד איזכור של פעילות בעיר זו. כבר בשנות ה-30 של המאה הזאת, בעקבות חפירות שנערכו בשילה, הציעו חוקרים כי הפלשתים ניצלו את נצחונם באבן-העזר וחדרו, דרך נחל הירקון, אל עומק השטח הישראלי והחריבו את שילה. אמנם לא מוזכר אירוע זה בספר שמואל, אך בירמיה ז', רומז הנביא לחורבן המקדש הקדום.

בהמשך ספר שמואל, אנחנו מוצאים כוחות פלשתים המוצבים דרך קבע בגבע, במכמש ובאתרים ישראליים נוספים בגב ההר המרכזי. מכאן אפשר לשער כי הפלשתים לא הסתפקו בחורבן שילה, אלא הטילו את מרותם על אזור ישראלי נרחב באותה הזדמנות. לפיכך, קרב אבן-העזר מהווה נקודת מפנה בתולדות היחסים בין ישראל לבין הפלשתים. הממצאים הארכיאולוגיים משילה מצביעים על אמצע המאה ה- 11 כתאריך חורבן העיר ותחילת השלטון הפלשתי באזור. האיום הפלשתי הזה על עצם הקיום הישראלי הווה גורם חשוב בהקמת הממלכה הישראלית, כעבור זמן קצר