Chapter_Header_02

סיפור שביית ארון הברית – שמואל א’ ד’-ו’

 

ספר שמואל א פרק ד

 

הקרב הראשון – ישראל באבן-העזר, פלשתים באפק

(א) ויהי דבר שמואל לכל ישראל ויצא ישראל לקראת פלשתים למלחמה ויחנו על האבן העזר ופלשתים חנו באפק:

(ב) ויערכו פלשתים לקראת ישראל ותטש המלחמה וינגף ישראל לפני פלשתים ויכו במערכה בשדה כארבעת אלפים איש:

 

הבאת הארון משילה

(ג) ויבא העם אל המחנה ויאמרו זקני ישראל למה נגפנו ה’ היום לפני פלשתים נקחה אלינו משלה את ארון ברית ה’ ויבא בקרבנו וישענו מכף איבינו:

(ד) וישלח העם שלה וישאו משם את ארון ברית ה’ צבאות ישב הכרבים ושם שני בני עלי עם ארון ברית האלהים חפני ופינחס:

(ה) ויהי כבוא ארון ברית ה’ אל המחנה וירעו כל ישראל תרועה גדולה ותהם הארץ:

(ו) וישמעו פלשתים את קול התרועה ויאמרו מה קול התרועה הגדולה הזאת במחנה העברים וידעו כי ארון ה’ בא אל המחנה:

(ז) ויראו הפלשתים כי אמרו בא אלהים אל המחנה ויאמרו אוי לנו כי לא היתה כזאת אתמול שלשם:

(ח) אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה אלה הם האלהים המכים את מצרים בכל מכה במדבר:

(ט) התחזקו והיו לאנשים פלשתים פן תעבדו לעברים כאשר עבדו לכם והייתם לאנשים ונלחמתם:

 

הקרב השני – מות בני עלי ושביית הארון

(י) וילחמו פלשתים וינגף ישראל וינסו איש לאהליו ותהי המכה גדולה מאד ויפל מישראל שלשים אלף רגלי:

(יא) וארון אלהים נלקח ושני בני עלי מתו חפני ופינחס:

 

ריצת המבשר אל שילה ומות עלי

(יב) וירץ איש בנימן מהמערכה ויבא שלה ביום ההוא ומדיו קרעים ואדמה על ראשו:

(יג) ויבוא והנה עלי ישב על הכסא יך דרך מצפה כי היה לבו חרד על ארון האלהים והאיש בא להגיד בעיר ותזעק כל העיר:

(יד) וישמע עלי את קול הצעקה ויאמר מה קול ההמון הזה והאיש מהר ויבא ויגד לעלי:

(טו) ועלי בן תשעים ושמנה שנה ועיניו קמה ולא יכול לראות:

(טז) ויאמר האיש אל עלי אנכי הבא מן המערכה ואני מן המערכה נסתי היום ויאמר מה היה הדבר בני:

(יז) ויען המבשר ויאמר נס ישראל לפני פלשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם וגם שני בניך מתו חפני ופינחס וארון האלהים נלקחה:

(יח) ויהי כהזכירו את ארון האלהים ויפל מעל הכסא אחרנית בעד יד השער ותשבר מפרקתו וימת כי זקן האיש וכבד והוא שפט את ישראל ארבעים שנה:

(יט) וכלתו אשת פינחס הרה ללת ותשמע את השמועה אל הלקח ארון האלהים ומת חמיה ואישה ותכרע ותלד כי נהפכו עליה צריה:

(כ) וכעת מותה ותדברנה הנצבות עליה אל תיראי כי בן ילדת ולא ענתה ולא שתה לבה:

(כא) ותקרא לנער אי כבוד לאמר גלה כבוד מישראל אל הלקח ארון האלהים ואל חמיה ואישה:

(כב) ותאמר גלה כבוד מישראל כי נלקח ארון האלהים

 

 

שמואל א פרק ה

 

הבאת הארון אל אשדוד

(א) ופלשתים לקחו את ארון האלהים ויבאהו מאבן העזר אשדודה:

(ב) ויקחו פלשתים את ארון האלהים ויבאו אתו בית דגון ויציגו אתו אצל דגון:

(ג) וישכמו אשדודים ממחרת והנה דגון נפל לפניו ארצה לפני ארון ה’ ויקחו את דגון וישבו אתו למקומו:

(ד) וישכמו בבקר ממחרת והנה דגון נפל לפניו ארצה לפני ארון ה’ וראש דגון ושתי כפות ידיו כרתות אל המפתן רק דגון נשאר עליו:

(ה) על כן לא ידרכו כהני דגון וכל הבאים בית דגון על מפתן דגון באשדוד עד היום הזה:

(ו) ותכבד יד ה’ אל האשדודים וישמם ויך אתם בעפלים את אשדוד ואת גבוליה: (בטחרים)

(ז) ויראו אנשי אשדוד כי כן ואמרו לא ישב ארון אלהי ישראל עמנו כי קשתה ידו עלינו ועל דגון אלהינו:

 

שליחת הארון אל גת

(ח) וישלחו ויאספו את כל סרני פלשתים אליהם ויאמרו מה נעשה לארון אלהי ישראל ויאמרו גת יסב ארון אלהי ישראל ויסבו את ארון אלהי ישראל:

(ט) ויהי אחרי הסבו אתו ותהי יד ה’ בעיר מהומה גדולה מאד ויך את אנשי העיר מקטן ועד גדול וישתרו להם עפלים: (טחרים)

 

שליחת הארון אל עקרון

(י) וישלחו את ארון האלהים עקרון ויהי כבוא ארון האלהים עקרון ויזעקו העקרנים לאמר הסבו אלי את ארון אלהי ישראל להמיתני ואת עמי:

(יא) וישלחו ויאספו את כל סרני פלשתים ויאמרו שלחו את ארון אלהי ישראל וישב למקומו ולא ימית אתי ואת עמי כי היתה מהומת מות בכל העיר כבדה מאד יד האלהים שם:

(יב) והאנשים אשר לא מתו הכו בעפלים ותעל שועת העיר השמים: (בטחרים)

 

שמואל א פרק ו

(א) ויהי ארון ה’ בשדה פלשתים שבעה חדשים:

(ב) ויקראו פלשתים לכהנים ולקסמים לאמר מה נעשה לארון יהוה הודענו במה נשלחנו למקומו:

(ג) ויאמרו אם משלחים את ארון אלהי ישראל אל תשלחו אתו ריקם כי השב תשיבו לו אשם אז תרפאו ונודע לכם למה לא תסור ידו מכם:

(ד) ויאמרו מה האשם אשר נשיב לו ויאמרו מספר סרני פלשתים חמשה עפלי זהב וחמשה עכברי זהב כי מגפה אחת לכלם ולסרניכם: (טחרי)

(ה) ועשיתם צלמי עפליכם וצלמי עכבריכם המשחיתם את הארץ ונתתם לאלהי ישראל כבוד אולי יקל את ידו מעליכם ומעל אלהיכם ומעל ארצכם: (טחריכם)

(ו) ולמה תכבדו את לבבכם כאשר כבדו מצרים ופרעה את לבם הלוא כאשר התעלל בהם וישלחום וילכו:

(ז) ועתה קחו ועשו עגלה חדשה אחת ושתי פרות עלות אשר לא עלה עליהם על ואסרתם את הפרות בעגלה והשיבתם בניהם מאחריהם הביתה:

(ח) ולקחתם את ארון ה’ ונתתם אתו אל העגלה ואת כלי הזהב אשר השבתם לו אשם תשימו בארגז מצדו ושלחתם אתו והלך:

(ט) וראיתם אם דרך גבולו יעלה בית שמש הוא עשה לנו את הרעה הגדולה הזאת ואם לא וידענו כי לא ידו נגעה בנו מקרה הוא היה לנו:

 

החזרת הארון לבית שמש

(י) ויעשו האנשים כן ויקחו שתי פרות עלות ויאסרום בעגלה ואת בניהם כלו בבית:

(יא) וישמו את ארון ה’ אל העגלה ואת הארגז ואת עכברי הזהב ואת צלמי טחריהם:

(יב) וישרנה הפרות בדרך על דרך בית שמש במסלה אחת הלכו הלך וגעו ולא סרו ימין ושמאול וסרני פלשתים הלכים אחריהם עד גבול בית שמש:

(יג) ובית שמש קצרים קציר חטים בעמק וישאו את עיניהם ויראו את הארון וישמחו לראות:

(יד) והעגלה באה אל שדה יהושע בית השמשי ותעמד שם ושם אבן גדולה ויבקעו את עצי העגלה ואת הפרות העלו עלה לה’:

(טו) והלוים הורידו את ארון ה’ ואת הארגז אשר אתו אשר בו כלי זהב וישמו אל האבן הגדולה ואנשי בית שמש העלו עלות ויזבחו זבחים ביום ההוא לה’:

(טז) וחמשה סרני פלשתים ראו וישבו עקרון ביום ההוא:

(יז) ואלה טחרי הזהב אשר השיבו פלשתים אשם לה’ לאשדוד אחד לעזה אחד לאשקלון אחד לגת אחד לעקרון אחד:

(יח) ועכברי הזהב מספר כל ערי פלשתים לחמשת הסרנים מעיר מבצר ועד כפר הפרזי ועד אבל הגדולה אשר הניחו עליה את ארון ה’ עד היום הזה בשדה יהושע בית השמשי:

(יט) ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון ה’ ויך בעם שבעים איש חמשים אלף איש ויתאבלו העם כי הכה ה’ בעם מכה גדולה:

(כ) ויאמרו אנשי בית שמש מי יוכל לעמד לפני ה’ האלהים הקדוש הזה ואל מי יעלה מעלינו:

 

העברת הארון אל קרית יערים

(כא) וישלחו מלאכים אל יושבי קרית יערים לאמר השבו פלשתים את ארון ה’ רדו העלו אתו אליכם

 

רש”י לשמואל א’ ה’, 2

“אצל דגון” – דמות עשוי כדמות דג

 

מכמש

עיר בנחלת שבט בנימין; היה בו מחנה (“מצב”) פלשתי חשוב בימי השלטון הפלשתי בהר המרכזי; מזהים את מכמש עם תל אל-ח’רה אל-פוקה, צפונית לכפר הערבי מוח’מאס, כ- 7 ק”מ דרומית-מזרחית מרמאללה.

גבע

עיר בנחלת שבט בנימין; מזוהה כעיירה הערבית ג’בע, הנמצאת כ- 10 ק”מ צפונית מירושלים, מזרחית לדרך הראשית.

בית שמש

עיר בנחלת שבט דן בנחל שורק; מזוהה כתל רומילה ליד ח’רבת עין שמס, סמוכה לבית שמש המודרנית.

עקרון

לאחר שנים של דיון בקשר למיקומה, זוהתה עקרון לאחרונה בוודאות כתל מקנה בצפון שפלת יהודה, ליד קיבוץ רבדים; כמזרחית ביותר בין ערי פלשת, עקרון היתה זירה חשובה במאבק בין הפלשתים לבין עם ישראל, החל מתקופת השופטים.

גת

העיר הפלשתית הראשית היחידה שלא זוהתה עד כה בוודאות; לדעת רוב החוקרים, היא נמצאת בתל צפית בדרום שפלת יהודה; כנראה היתה העיר הפלשתית המובילה בימי הממלכה המאוחדת, אך ירדה ממעמד זה מן המאה התשיעית לפנה”ס.

אשדוד

הצפונית בין ערי הנמל הפלשתיות, היה בה מקדש חשוב לאל דגון; בחפירות שנערכו בתל אשדוד, הנמצא כ- 5 ק”מ דרומית לעיר המודרנית, נתגלה סוג קדום של כלי חרס פלשתיים.

אפק

שם של כמה ערים המוזכרות במקרא, ליד מקורות מים; העיר החשובה בין אלה נמצאת ליד מקורות נהר הירקון, בתל אנטיפטריס; שימשה מרכז שלטוני של המצרים לפני שסופחה על ידי הפלשתים במאה האחת-עשרה לפנה”ס.