סיפור שביית ארון הברית – שמואל א’ ד’-ו’
ספר שמואל א פרק ד
הקרב הראשון – ישראל באבן-העזר, פלשתים באפק
(א) ויהי דבר שמואל לכל ישראל ויצא ישראל לקראת פלשתים למלחמה ויחנו על האבן העזר ופלשתים חנו באפק:
(ב) ויערכו פלשתים לקראת ישראל ותטש המלחמה וינגף ישראל לפני פלשתים ויכו במערכה בשדה כארבעת אלפים איש:
הבאת הארון משילה
(ג) ויבא העם אל המחנה ויאמרו זקני ישראל למה נגפנו ה’ היום לפני פלשתים נקחה אלינו משלה את ארון ברית ה’ ויבא בקרבנו וישענו מכף איבינו:
(ד) וישלח העם שלה וישאו משם את ארון ברית ה’ צבאות ישב הכרבים ושם שני בני עלי עם ארון ברית האלהים חפני ופינחס:
(ה) ויהי כבוא ארון ברית ה’ אל המחנה וירעו כל ישראל תרועה גדולה ותהם הארץ:
(ו) וישמעו פלשתים את קול התרועה ויאמרו מה קול התרועה הגדולה הזאת במחנה העברים וידעו כי ארון ה’ בא אל המחנה:
(ז) ויראו הפלשתים כי אמרו בא אלהים אל המחנה ויאמרו אוי לנו כי לא היתה כזאת אתמול שלשם:
(ח) אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה אלה הם האלהים המכים את מצרים בכל מכה במדבר:
(ט) התחזקו והיו לאנשים פלשתים פן תעבדו לעברים כאשר עבדו לכם והייתם לאנשים ונלחמתם:
הקרב השני – מות בני עלי ושביית הארון
(י) וילחמו פלשתים וינגף ישראל וינסו איש לאהליו ותהי המכה גדולה מאד ויפל מישראל שלשים אלף רגלי:
(יא) וארון אלהים נלקח ושני בני עלי מתו חפני ופינחס:
ריצת המבשר אל שילה ומות עלי
(יב) וירץ איש בנימן מהמערכה ויבא שלה ביום ההוא ומדיו קרעים ואדמה על ראשו:
(יג) ויבוא והנה עלי ישב על הכסא יך דרך מצפה כי היה לבו חרד על ארון האלהים והאיש בא להגיד בעיר ותזעק כל העיר:
(יד) וישמע עלי את קול הצעקה ויאמר מה קול ההמון הזה והאיש מהר ויבא ויגד לעלי:
(טו) ועלי בן תשעים ושמנה שנה ועיניו קמה ולא יכול לראות:
(טז) ויאמר האיש אל עלי אנכי הבא מן המערכה ואני מן המערכה נסתי היום ויאמר מה היה הדבר בני:
(יז) ויען המבשר ויאמר נס ישראל לפני פלשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם וגם שני בניך מתו חפני ופינחס וארון האלהים נלקחה:
(יח) ויהי כהזכירו את ארון האלהים ויפל מעל הכסא אחרנית בעד יד השער ותשבר מפרקתו וימת כי זקן האיש וכבד והוא שפט את ישראל ארבעים שנה:
(יט) וכלתו אשת פינחס הרה ללת ותשמע את השמועה אל הלקח ארון האלהים ומת חמיה ואישה ותכרע ותלד כי נהפכו עליה צריה:
(כ) וכעת מותה ותדברנה הנצבות עליה אל תיראי כי בן ילדת ולא ענתה ולא שתה לבה:
(כא) ותקרא לנער אי כבוד לאמר גלה כבוד מישראל אל הלקח ארון האלהים ואל חמיה ואישה:
(כב) ותאמר גלה כבוד מישראל כי נלקח ארון האלהים
שמואל א פרק ה
הבאת הארון אל אשדוד
(א) ופלשתים לקחו את ארון האלהים ויבאהו מאבן העזר אשדודה:
(ב) ויקחו פלשתים את ארון האלהים ויבאו אתו בית דגון ויציגו אתו אצל דגון:
(ג) וישכמו אשדודים ממחרת והנה דגון נפל לפניו ארצה לפני ארון ה’ ויקחו את דגון וישבו אתו למקומו:
(ד) וישכמו בבקר ממחרת והנה דגון נפל לפניו ארצה לפני ארון ה’ וראש דגון ושתי כפות ידיו כרתות אל המפתן רק דגון נשאר עליו:
(ה) על כן לא ידרכו כהני דגון וכל הבאים בית דגון על מפתן דגון באשדוד עד היום הזה:
(ו) ותכבד יד ה’ אל האשדודים וישמם ויך אתם בעפלים את אשדוד ואת גבוליה: (בטחרים)
(ז) ויראו אנשי אשדוד כי כן ואמרו לא ישב ארון אלהי ישראל עמנו כי קשתה ידו עלינו ועל דגון אלהינו:
שליחת הארון אל גת
(ח) וישלחו ויאספו את כל סרני פלשתים אליהם ויאמרו מה נעשה לארון אלהי ישראל ויאמרו גת יסב ארון אלהי ישראל ויסבו את ארון אלהי ישראל:
(ט) ויהי אחרי הסבו אתו ותהי יד ה’ בעיר מהומה גדולה מאד ויך את אנשי העיר מקטן ועד גדול וישתרו להם עפלים: (טחרים)
שליחת הארון אל עקרון
(י) וישלחו את ארון האלהים עקרון ויהי כבוא ארון האלהים עקרון ויזעקו העקרנים לאמר הסבו אלי את ארון אלהי ישראל להמיתני ואת עמי:
(יא) וישלחו ויאספו את כל סרני פלשתים ויאמרו שלחו את ארון אלהי ישראל וישב למקומו ולא ימית אתי ואת עמי כי היתה מהומת מות בכל העיר כבדה מאד יד האלהים שם:
(יב) והאנשים אשר לא מתו הכו בעפלים ותעל שועת העיר השמים: (בטחרים)
שמואל א פרק ו
(א) ויהי ארון ה’ בשדה פלשתים שבעה חדשים:
(ב) ויקראו פלשתים לכהנים ולקסמים לאמר מה נעשה לארון יהוה הודענו במה נשלחנו למקומו:
(ג) ויאמרו אם משלחים את ארון אלהי ישראל אל תשלחו אתו ריקם כי השב תשיבו לו אשם אז תרפאו ונודע לכם למה לא תסור ידו מכם:
(ד) ויאמרו מה האשם אשר נשיב לו ויאמרו מספר סרני פלשתים חמשה עפלי זהב וחמשה עכברי זהב כי מגפה אחת לכלם ולסרניכם: (טחרי)
(ה) ועשיתם צלמי עפליכם וצלמי עכבריכם המשחיתם את הארץ ונתתם לאלהי ישראל כבוד אולי יקל את ידו מעליכם ומעל אלהיכם ומעל ארצכם: (טחריכם)
(ו) ולמה תכבדו את לבבכם כאשר כבדו מצרים ופרעה את לבם הלוא כאשר התעלל בהם וישלחום וילכו:
(ז) ועתה קחו ועשו עגלה חדשה אחת ושתי פרות עלות אשר לא עלה עליהם על ואסרתם את הפרות בעגלה והשיבתם בניהם מאחריהם הביתה:
(ח) ולקחתם את ארון ה’ ונתתם אתו אל העגלה ואת כלי הזהב אשר השבתם לו אשם תשימו בארגז מצדו ושלחתם אתו והלך:
(ט) וראיתם אם דרך גבולו יעלה בית שמש הוא עשה לנו את הרעה הגדולה הזאת ואם לא וידענו כי לא ידו נגעה בנו מקרה הוא היה לנו:
החזרת הארון לבית שמש
(י) ויעשו האנשים כן ויקחו שתי פרות עלות ויאסרום בעגלה ואת בניהם כלו בבית:
(יא) וישמו את ארון ה’ אל העגלה ואת הארגז ואת עכברי הזהב ואת צלמי טחריהם:
(יב) וישרנה הפרות בדרך על דרך בית שמש במסלה אחת הלכו הלך וגעו ולא סרו ימין ושמאול וסרני פלשתים הלכים אחריהם עד גבול בית שמש:
(יג) ובית שמש קצרים קציר חטים בעמק וישאו את עיניהם ויראו את הארון וישמחו לראות:
(יד) והעגלה באה אל שדה יהושע בית השמשי ותעמד שם ושם אבן גדולה ויבקעו את עצי העגלה ואת הפרות העלו עלה לה’:
(טו) והלוים הורידו את ארון ה’ ואת הארגז אשר אתו אשר בו כלי זהב וישמו אל האבן הגדולה ואנשי בית שמש העלו עלות ויזבחו זבחים ביום ההוא לה’:
(טז) וחמשה סרני פלשתים ראו וישבו עקרון ביום ההוא:
(יז) ואלה טחרי הזהב אשר השיבו פלשתים אשם לה’ לאשדוד אחד לעזה אחד לאשקלון אחד לגת אחד לעקרון אחד:
(יח) ועכברי הזהב מספר כל ערי פלשתים לחמשת הסרנים מעיר מבצר ועד כפר הפרזי ועד אבל הגדולה אשר הניחו עליה את ארון ה’ עד היום הזה בשדה יהושע בית השמשי:
(יט) ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון ה’ ויך בעם שבעים איש חמשים אלף איש ויתאבלו העם כי הכה ה’ בעם מכה גדולה:
(כ) ויאמרו אנשי בית שמש מי יוכל לעמד לפני ה’ האלהים הקדוש הזה ואל מי יעלה מעלינו:
העברת הארון אל קרית יערים
(כא) וישלחו מלאכים אל יושבי קרית יערים לאמר השבו פלשתים את ארון ה’ רדו העלו אתו אליכם
רש”י לשמואל א’ ה’, 2
“אצל דגון” – דמות עשוי כדמות דג