הדת הפלשתית

 

סיפור שביית הארון בידי הפלשתים מעמיד את ארון הברית, כסמל לנוכחותו וכוחו של אלוהי ישראל, מול האל הפלשתי דגון. זהו הסיפור היחיד במקרא העוסק ישירות בדת הפלשתית ומקור יחיד במינו, כי מלבד ממצאים ארכיאולוגיים מעורפלים למדי, אין לנו חומר אחר לחקירת הנושא הנדון.

הפרשנות המסורתית נטתה לראות בשם דגון נגזרת מן המילה דג, אך חוקרים מודרניים גילו כי דגון או דגן הוא אל פוריות שמי-מערבי חשוב, המוזכר בתעודות בבליות כבר מן האלף השלישי לפנה"ס. לדעת רוב החוקרים האלה, אימצו הפלשתים את דגון מתוך זיהויו עם אחד מן האלים שהביאו איתם מארץ מוצאם.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

למרות שעוד לא הצליחו לפענח תעודות רבות מאזור מוצאם של הפלשתים (כריתים, קפרסין, מיקיני, אנטוליה), כבר התבררו כמה קווים כלליים של הדת במרחב זה. אלת-אם עומדת במרכז אמונת התרבות הזאת – היא מייצגת את פוריות הקרקע היא מלווה לעתים קרובות על-ידי נחשים. קיימת הצעה כי דווקא אותה אלה זוהתה ע"י הפלשתים עם האל הזכרי המקומי דגון. הצעה זו מבוססת, בין השאר, על גילוי מספר דוגמאות של צלמית אלה באתרים פלשתים בארץ-ישראל. צלמית זו מכונה "אשדודה", על שם מקום הימצאה הראשון.

 

 

 

 

 

 

הצעה אחרת מצביעה על חשיבות סמל השור בתרבות המינואית של כריתים. תמונות ופסלים של שוורים הינם נפוצים באתרים הקדומים בתרבות המינואית. גם במיתולוגיה היוונית המאוחרת יותר, ציינו את חשיבות השור בכריתים, במיוחד סביב סיפור המינוטאור, מפלצת דמויית שור שהוחזקה על פי הסיפור במבוך המפורסם של מלך כריתים, מינוס. פסלים של קרני שור הינם בין הממצאים השכיחים ביותר באתרים הארכיאולוגיים של כריתים.

בסיפור שביית הארון מסופר כי לאחר קרב אבן-העזר, הובא הארון לאשדוד והוצב במקדש האל דגון, מול פסל האל הפלשתי: "וישכמו אשדודים ממחרת והנה דגון נפל לפניו ארצה לפני ארון יהוה ויקחו את דגון וישבו אתו למקומו: וישכמו בבקר ממחרת והנה דגון נפל לפניו ארצה לפני ארון יהוה וראש דגון ושתי כפות ידיו כרתות אל המפתן רק דגון נשאר עליו." שמואל א' ה' 3 – 4  על פי תאור זה, לפסל דגון היו ידיים, ראש         פסל כריתי וגוף; עיצוב הידיים והראש היה באופן שאיפשר כריתתם של אברים אלה אם יפול הפסל. נוסף על כך, נראה הפסל משתחוה כאשר הוא נופל. מכאן, ניתן לשחזר כי הפסל נראה כדמות אדם בידים מורמות או מושטות. פסלים כאלה נתגלו גם הם בכרתים.

מכל מקום, סיפור שביית הארון מתייחס לדגון, אלוהי הפלשתים, ולדת הפלשתית בצורה עוינת והיתולית הדומה לעמדה כלפי הדת הכנענית המשתקפת לרוב בסיפורי המקרא. "ארון ברית ה' צבאות יושב הכרובים", כפי שהוא מכונה פה, הינו סמל למלכותו וכוחו של אלהי ישראל. כוח זה מצליח להתגבר על האויב הפלשתי ללא עזרת בני ישראל. לדעת פרשנים רבים, סיפור שביית הארון נכתב זמן לא רב אחרי קרב אבן-העזר. למרות שהסיפור מכיל בוודאי חומר אגדי, יש להניח כי העימות הדתי בין ישראל לבין הפלשתים המשתקף כאן הינו חלק אותנטי של מציאות התקופה.