בימים שמיליוני יהודים נפלו בידי הנאצים, נולדה במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית ובארגון ה"הגנה" מחשבה על החדרת שליחים יהודים אל מעבר לקווי האויב. שליחים אלה צריכים היו להיות יוצאי הארצות הכבושות, לדעת את שפתן ואת מנהגי תושביהן ולהכיר את תנאיהם הגיאוגרפיים והמדיניים. היה עליהם להביא את בשורת העידוד של ארץ-ישראל הלוחמת ולעמוד בראש תנועת מרי יהודית. תכנית כזו אי-אפשר היה להוציא לפועל בלי עזרתה של אחת המדינות הלוחמות. הכשרתם של השליחים, ציודם, החדרתם אל ארץ האויב, הקשר עימהם לאחר שיגיעו, כל אלה הצריכו מערך צבאי שלא היה בידי ה"הגנה" להקימו.
הדרך היחידה היתה לשכנע את החוגים המדיניים והצבאיים של המדינות הלוחמות בנאצים, כי שליחים עבריים יוכלו למלא באירופה הכבושה תפקידים רבי ערך למאמץ המלחמה, וכן להבטיח שתינתן לשליחים אלה אפשרות לפעול גם בשליחות עמם.
כשהגיעו ליישוב בסתיו 1942 ידיעות על מסע ההשמדה המוחלט נגד יהודי אירופה, הציע אליהו גולומב בשם ה"הגנה" שיחידות פלמ"ח תשלחנה בדרך הים או בדרך האוויר אל מעבר לקווי האויב, ומשה שרתוק ועוזריו במחלקה המדינית פתחו במשא להגשמת הצעה זו עם שירותי הביון הבריטיים. בסופו של דבר באו שליחי המוסדות להסכם עם שתי מחלקות של המודיעין הבריטי, מחלקת המודיעין של משרד החוץ ושירות המודיעין של חיל האוויר.
מחלקות אלה הסכימו, כי נוסף על תפקידים שיוטלו על שליחי ה"הגנה" מטעם הבריטים, כגון הקמת קשר אלחוטי באזורים הכבושים, הכנת מקומות מקלט לטייסים שנאלצו לצנוח בארץ האויב ועוד, יוטל עליהם לפעול במתן עזרה ליהודים בכל צורה אפשרית. ברור היה כי עיקר ביצועה של תכנית זו, שכונתה תכנית ח' )חדירה(, תהיה באמצעות צנחנים.
בהסתר גמור נערך גיוסם של מתנדבים לתכנית זו. 170 איש, רבים מהם משורות הפלמ"ח, חלק ניכר מהם מן ההתיישבות העובדת וביחוד מן התנועות הקיבוציות, התנדבו לפעולה.
70 איש נוספים התנדבו מקרב יחידות הצבא השונות, ולפי הסכם עם שלטונות הצבא הוצאו מיחידותיהם וצורפו לחבורת המתנדבים. רוב המועמדים לצניחה היו יוצאי התנועות החלוציות בארצות שאליהן עמדו להשלח, ולקשריהם האישיים והתנועתיים היה משקל רב בביצוע שליחותם.
בסוף 1943 התקיים ברמת הכובש קורס לאלחוטנים, שבו השתתפו כתריסר מתנדבים ומתנדבות. בחורף ובאביב 1944 השתתפו חלק מן המתנדבים בשני קורסים מקיפים – בקיבוץ הזורע וברמת הכובש – שנמשכו כל אחד קרוב לחודשיים. האנשים אומנו בחבלה, בשימוש בסוגי נשק שונים ובלחימה פרטיזנית. הם קיבלו אימון גופני מעולה (האבקות ואגרוף) וניתנה להם גם הסברה רעיונית ומדינית. חברים שהגיעו מן הארצות הכבושות סיפרו למשתתפי הקורסים על מצב היהודים והנוער באותן הארצות. עם סיום הקורסים נשלחו האנשים למקומות שמהם באו וחיכו למועד צאתם לפעולה.
בקשר עם תכניות ההחדרה הוקמה במסגרת הפלמ"ח "המחלקה הבלקנית", שאנשיה הכשירו עצמם לפעולה בארצות האויב באירופה הדרומית-מזרחית.
לכל הצנחנים היוצאים לפעולה ניתנה דרגת קצונה בריטית, כדי שיהיה להם מעמד של אנשי צבא שבויים, אם יפלו בידי האויב.
צנחנים בודדים או חוליות קטנות החלו לצאת למשימתם עוד באביב 1943 ועד סוף המלחמה הגיעו לשירות פעיל 32 צנחנים ובהם שלוש בחורות. הם יצאו לארצות הבאות: לרומניה – תשעה, להונגריה – שלושה, לסלובקיה – חמישה, ליוגוסלביה ולגבול האוסטרי – עשרה. שלושה פעלו באיטליה ושניים נועדו לפעול בבולגריה (אלה הצליחו להגיע אליה רק לאחר כניעתה). שנים-עשר מבין הצנחנים נפלו בשבי ושבעה מהם הוצאו להורג.
_____________________________________________________________________________
הצנחנים ברומניה
אחת מארצות האויב, שבהן שרדו יהודים רבים בשנה הרביעית לשלטון הנאצים באירופה, היתה רומניה. לארץ זו נועדו הצנחנים הראשונים שנשלחו במסגרת חיל האוויר הבריטי.
באוקטובר 1943 הוריד מטוס בריטי את ליובה גוקובסקי (אחישר) ואת אריה פיכמן (ארני) סמוך לעיר טימיאשווארה.
הם נפלו בידי המשטרה הרומנית והצהירו כי הם קציני טיס בריטים, שנאלצו לצנוח צניחת אונס ממטוסם. גם שני הצנחנים שבאו אחריהם כעבור שבעה חודשים נפלו בידי השלטונות הרומנים. לאחר חקירות ממושכות צורפו הארבעה למחנה שבויים של חיילי בעלות הברית.
הימים היו ימי ירידת קרנו של הרייכסוואהר. ממשלת רומניה לא האמינה כבר בניצחון גרמניה והשתדלה להיחלץ מהסבך הפוליטי שהסתבכה בו. היחס אל השבויים הוטב, והם אף הצליחו להתקשר עם התנועה החלוצית ברומניה. חמישה צנחנים נוספים הוצנחו לרומניה בקיץ 1944, ערב כניעתה של רומניה בפני הצבא הסובייטי. השליחים עסקו בארגון של הגנה עצמית, שקיבלה עליה את השמירה על הרובע היהודי בבוקרשט בימים המתוחים של חילופי המשטרים. עם הכיבוש שוחררו ארבעת הצנחנים השבויים, הצטרפו אל חבריהם, וכל התשעה התארגנו כמשלחת ארץ-ישראלית שפעלה בארגון התנועה החלוצית ובמפעלי הבריחה וההעפלה.
התקדמות הצבא הסובייטי העמידה את התנועה הציונית לפני בעיית קיומה בתנאי המשטר החדש. הודות לפעולת השליחים הוקמו קבוצות הכשרה וה"חלוץ" החל לפעול כהסתדרות ליגאלית. גם לאחר צאת הצנחנים את רומניה בסוף 1944 שגשגה בה התנועה הציונית עוד ארבע שנים תמימות, והארץ שימשה בסיס להעפלה היהודית מאירופה לארץ-ישראל.
מקור: קיצור תולדות ההגנה/ההוצ"ל מש"הבט, עמ'352-356
_____________________________________________________________________________
הצנחנים ביוגוסלביה
שלא כמו ברומניה, פעולתם של הצנחנים ביוגוסלביה התרכזה בהגשת עזרה לצבא הפרטיזנים של טיטו.
עוד במאי 1943 צנח ביוגוסלביה פרץ רוזנברג, איש בית-שערים, מדריך לאלחוט ב"הגנה".
הוא בא עם המשלחת הבריטית הראשונה שנשלחה אל טיטו, ושימש במשך מחצית השנה כאלחוטאי ראשי של מפקדת טיטו, בקיימו את הקשר בין הפרטיזנים למטה הבריטי הראשי באיטליה. הוא גם הדריך אלחוטאים יוגוסלבים. כעבור שנה נשלח לתפקיד דומה רחבעם זבלודובסקי (עמיר).
באביב 1944 הוצנחו ביוגוסלביה שישה צנחנים, בהם הצנחנית חנה סנש. תפקידם הראשון היה להקים בסיס להעברת שליחים לרומניה ולהונגריה. כן טיפלו בהצלת טייסים בריטים שנאלצו לצנוח על אדמת יוגוסלביה. בימים הראשונים לשהותה של המשלחת ביוגוסלביה פלש הצבא הגרמני להונגריה, ועמו אדולף אייכמן, המנצח על השמדת יהודי אירופה, והוחל בגירוש המוני יהודים למחנות ההשמדה. שלושה מחברי משלחת הצנחנים ביוגוסלביה יצאו לחצות את הגבול ההונגרי.
בחודשים הבאים הצטרפו לצנחנים ביוגוסלביה חברים נוספים. רובם היו אלחוטאים שקיימו את הקשר בין חוליות הפרטיזנים לבין בעלות הברית. אחד מהם, דן לנר, איש "המחלקה הגרמנית" בפלמ"ח, נשלח מלכתחילה על מנת ליצור קשר עם המחתרת האוסטרית, אולם למעשה עבד עם הפרטיזנים היוגוסלבים שפעלו בגבול יוגוסלביה-אוסטריה. בין שאר תפקידיו אסף ידיעות על מתקנים צבאיים של האויב ושיגרם באלחוט למפקדת חיל האוויר הבריטי.
מקור: קיצור תולדות ההגנה/ההוצ"ל מש"הבט, עמ'352-356.
_____________________________________________________________________________
הצנחנים בהונגריה
שלושת הצנחנים שעברו להונגריה נפלו זמן קצר לאחר עברם את הגבול בשבי האויב. התברר כי "נציגי" המחתרת ההונגרית, עמהם ניהלו משא ומתן בעברם את הגבול, היו סוכני הריגול ההונגרי. חנה סנש נעצרה מיד עם חצותה את הגבול. שני האחרים יואל נוסבכר (פלגי) ופרץ גולדשטיין הגיעו לבודפשט, כשבלשים הונגרים עוקבים אחריהם. הם נפגשו עם ישראל קסטנר, שעמד בראש "ועדת ההצלה היהודית" בהונגריה. מפיו שמעו כי "ועדת ההצלה" נכנסה למשא ומתן מסובך עם אייכמן ומשום כך לא היתה מוכנה לפעולת לחימה נגד הנאצים ולא היתה מעוניינת כלל בפעולתם של הצנחנים הארץ-ישראליים. לפי עצתו של קסטנר, שנחשב בעיני שני הצנחנים כסמכות פיקודית עליונה שלהם בהונגריה, התייצב יואל נוסבכר במשרדי הגסטפו ומשנתגלה כי בא להונגריה בשליחות ריגול, נאסר על-ידי הבולשת ההונגרית ועונה קשות. פרץ גולדשטיין הסגיר עצמו להונגרים זמן מה לאחר מכן כדי למנוע עיכובה של שיירת יהודים ניצולים שעמדה לצאת מהונגריה. חנה סנש הועמדה בפני בית-דין הונגרי, והוצאה להורג ימים מספר לפני שחרור בודפשט על-ידי הצבא הסובייטי ב-7 בנובמבר 1944. פרץ גולדשטיין שולח לגרמניה ושם נעלמו עקבותיו.
יואל נוסבכר חמק מרכבת שהובילה שבויים לגרמניה והצטרף לעבודת המחתרת היהודית שהשתדלה "להרוויח זמן ולהחזיק מעמד עד בוא הרוסים". פעולתה העיקרית היתה ארגון ההגנה על הבתים שעמדו תחת חסות הקונסוליה השווייצרית, ובהם רוכזו עשרות אלפי יהודים. עם שחרור הונגריה לקח נוסבכר חלק בארגון העזרה לפליטים בבודפשט ובראשית פעולת "הבריחה" ממנה, עד שנצטווה על-ידי שלטונות הצבא הסובייטי לצאת את הונגריה.
מקור: קיצור תולדות ההגנה/ההוצ"ל מש"הבט, עמ'352-356.
_____________________________________________________________________________
הצנחנים בסלובקיה
פרשה קצרה ועקובת דם היתה פרשת הצנחנים הארץ-ישראלית בסלובקיה. באוגוסט 1944, בעת שהצבא הסובייטי הגיע להרי הקרפטים, פרץ מרד-נפל בסלובקיה. בשלהי המרד הוצנחו באזור המרד חמישה צנחנים מארץ-ישראל. שליחותם הרשמית היתה לדאוג לטייסים בריטים ששוחררו על-ידי הפרטיזנים. עם זאת הוטל עליהם לארגן את התנועה הציונית והחלוצית ולהגיש עזרה לפליטים היהודים. הם באו בקשר עם שרידי היהודים באזור והקימו מחנה של כארבעים פרטיזנים יהודים בהרי הטאטרה. ביום השישי להימצאם במקום פרצו למחנה אנשי האויב והשתלטו עליו. שלושה מבין הצנחנים רפאל רייס, צבי בן-יעקב וחביבה רייק , הוצאו להורג בשעת הרצח ההמוני שבא בעקבות דיכוי המרד הסלובקי.
הרביעי – אבא ברדיצ'ב נפל עוד לפני כן בשבי האויב והוצא להורג. רק אחד מהצנחנים שהוצנחו בסלובקיה – חיים חרמש – הצליח להימלט ולהגיע לקווי הצבא הסובייטי.
הקשיש שבחבורת הצנחנים היה חיים (אנצו) סירני , דמות מופלאה של חלוץ יהודי, שחזר אל עמו מן העולם הגדול והרחוק. סירני היה בן למשפחה יהודית איטלקית מיוחסת, בעל השכלה מקיפה ומושרש בתרבותה של איטליה, שהצטרף לתנועה החלוצית והיה חבר קיבוץ גבעת-ברנר. לפי תביעתו התקיפה, ניתן לו לעבור קורס של צניחה וב-15 במאי 1944 הוצנח ממטוס עם קצין איטלקי נאמן אל מעבר לקווי האויב בצפון איטליה. הם נפלו בשבי הגרמנים, ולאחר חקירה נשלח סירני למחנה ריכוז בדכאו ושם הוצא להורג כעבור מחצית שנה בהיותו כבן ארבעים.
מקור: קיצור תולדות ההגנה/ההוצ"ל מש"הבט, עמ'352-356
_____________________________________________________________________________
השליחות
"החברים הצנחנים – אמר שאול מאירוב (אביגור) באזכרה שנערכה לשבעת הצנחנים הנעדרים במלאת שנה לנפילתם – הגיעו במאוחר, ומעט מן המעט שהגיעו היתה להם הרגשה צורבת, שאילו הקדימו לצאת והיו רבים יותר, היו מצילים יותר".
אולם לאירופה המשוחררת, וביחוד לחלקה המזרחי, שהיה נתון לקסם הצבא הסובייטי, שהופיע כגואל יחיד לשרידי היהודים בארצות אלה, הביאו הצנחנים את רוחה של ארץ-ישראל; הם הצילו את התנועה החלוצית מהתמוטטות רוחנית. הצילו אלפי בני-נוער מיאוש ומכפירה רעיון הגאולה בארץ-ישראל.
בפרשת הצנחנים התגלתה במלוא עוזה רוח ההתנדבות, שפעמה בתנועת ה"הגנה" מראשיתה, רוח ההקרבה למען העם והנכונות להילחם, ואם דרוש, גם ליפול עבורו. רוח זאת ביטאה חנה סנש בשירה העברי האחרון:
אשרי הגפרור שנשרף והצית להבות,
אשרי הלהבה שבערה בסתרי לבבות,
אשרי הלבבות שידעו לחדול בכבוד…
אשרי הגפרור שנשרף והצית להבות.
