הטרור הערבי שהפעילה ההנהגה הערבית בשנת תרצ"ו היתה לו תכלית מדינית: לשים קץ לציונות. מעתה לא היה די שפרקליטי הציונות יעמדו בשערי הויכוח המדיני ויוכיחו צדקתה. מעתה היה על הישוב בארץ-ישראלי הקטן להוכיח כוח קיום והתפתחות מול התנגדות אלימה של רוב תושבי הארץ, כי האלימות הערבית, אשר גברה והלכה, עשויה היתה להשיג את תכליתה אילולא קם הישוב לגונן על עצמו, ואילולא כוחו העצמי – ההגנתי, ההתיישבותי והמדיני – שעמד בפרץ.
מאז מאורעות 1936 נעשתה ה"הגנה" לעמוד השדרה של הישוב העומד על נפשו. בשורותיה נתחשלו אחוות מגינים ורוח של אי-נסיגה, ופועלה נעשה ערך יסודי בחינוך הדור ומסר למאבקה המדיני של התנועה הציונית.
עמידת ה"הגנה" והישובים בפני התוקפנות הערבית ומאבקה המדיני של התנועה הציונית אילצו גם את שלטונות המנדט לחדול, לפרק זמן, מן הניטראליות כלפי הטרור הערבי אשר איים להשתרר על הארץ כולה. אז קם חיל הנוטרים.
בגיוס נוטרים ("גפירים") החלו הבריטים בשנת 1936 כדי להסתייע בהם בשמירה על דרכי התחבורה והיישובים. מאוחר יותר ארגנו שלטונות המנדט 10 גדודים ל"משטרת היישובים העבריים". במשטרה זו פותחו גם פלוגות של "משמרות נעים".
הטנדר והמשוריין אפיינו פלוגות אלה בתפקידם. חברי הגנה רבים הושבעו כשוטרים ל"משטרת היישובים", על ידי כך התאפשרו פעולות לא לגאליות ואימון אנשים של ה"הגנה" במסגרת שהוקמה על-ידי שלטונות המנדט.
הנוטרים העבריים, כאנשי הפלמ"ח והחטיבה היהודית הלוחמת היוו את החטיבות המגויסות של הישוב. הנוטרים חשו אל כל מקום סכנה והתקפה ומשכו אליהם את אש התוקפים – להדפה.
— השלטון הבריטי הקצה לנוטרות מרחב-פעולה מוגבל, אך הנוטרים – כיחידים ובתורת יחידות – עשו בתפקידים מגוונים, אשר חרגו מהגבולות שנתחמו להם. עם היותם כפופים למשמעת של ממשלת המנדט ולפיקוחה, עשו הנוטרים את שירותם כשהם סרים למשמעתה של ה"הגנה", וכל אימת ששתי המרויות התנגשו – המרות העברית היא שהכריעה. עם יסודה של הנוטרות הניחו השלטונות – וכן טענו באזני הנציגים של הישוב – כי מעתה לא יהיה עוד ליהודים צורך בהגנה חשאית, אך למעשה התפתחה הנוטרות כמערכת לגאלית, שבחסותה ובסיועה צמחו הכוחות העצמאים אשר עמדו לו לישוב לגונן על עצמו ולכונן את עצמאותו המדינית.
הנוטרים עשו את שליחות ה"הגנה" בהדיפת ההתקפות על ישובים, בהבטחת עורקי התחבורה, בהגנה על עובדים בשדות ובמטעים, בהצבת מארבים לקידום פני תוקפים, בהבטחת היאחזויות חדשות באזורים מועדים לתוקפנות. הם הופעלו על ידי ה"הגנה" לילה ויום, בכל שטחי הפעילות האסורים מטעם החוק, באימונים בלתי לגאליים ב"קורסים" של ה"הגנה", בהובלת נשק בלתי חוקי ואחסנתו, בהורדת מעפילים וכיו"ב. הנוטרות שימשה חיסוי לעלילות ה"הגנה" ובית-ספר בו ניתן אימון צבאי ראשוני באורח לגאלי להמון בית ישראל.
— במשך כל שנות קיומן של יחידות הנוטרים, שימשו הנוטרים בתורת אנשי הגנה מגויסים שהיו משולבים בתכניותיה של ה"הגנה" מבחינת המבנה, האימונים והמבצעים, הבריטים נתנו משכורת, נשק ואימון ראשוני; הם סיפקו את המדים – הווה אומר, את המעמד החוקי – ואילו ה"הגנה" סיפקה את כוח האדם והפיקוד, הפיחה את הרוח וניצחה על התפעול. ה"הגנה" בנתה את חיל הנוטרים ונבנתה הימנו.
לא מעטים מטובי המפקדים של ה"הגנה" וצה"ל – ואלופי צה"ל בכלל זה – עשו את צעדיהם הראשונים בשירות הנוטרים ונלקחו אל משמרות אחראיות בפיקוד מתוך ה"טנדר" ומן "המשמר הנע".
יש מהם שבאו אל הנוטרות מעצמם או שלחו ע"י הקיבוצים והמושבים ויש שה"הגנה" ציוותה עליהם ללבוש מדי נוטרים לתקופה קצרה או ארוכה.
— לשיא התפתחותה הגיעה הנוטרות בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, עת שהשלטונות נוכחו לדעת כי מן הנמנע לסמוך על ערביי הארץ כעל גורם אנטי-נאצי, בעת ההיא גדלה השפעתם של שיקולים צבאיים גלובאליים והיה מקום לתקווה כי הנוטרות תיהפך לחיל בן רבבות מאומן ומזוין כהלכה.
המוסדות הלאומיים הגישו לשלטונות הצעות בדבר "מיליטריזציה של חיל הנוטרים" למען יקיף את כל בני הישוב המוכשרים לשאת נשק, אך המדיניות האנטי-ציונית הכריעה את הכף, והתכניות נדחו.
הנוטרות העברית התקיימה במשך שתים עשרה השנים האחרונות לקיומו של משטר המנדט הבריטי בארצנו ויחידותיה פעלו כזרוע גלויה-לגאלית של ה"הגנה" העצמית הבלתי-לגאלית.
לאחר כ"ט בנובמבר 1947, משהתלקחה התוקפנות הערבית עמדו הנוטרים בקו האש, ככל היחידות של ה"הגנה" שכבר היו מגויסות. אכן, חיל הנוטרים מילא את כל התפקידים שהועדו לו בהגנת קיומו של הישוב ובפיתוח כוחותיה של ה"הגנה" עדי היותה לצבא-הגנה-לישראל שהכריע את צבאות הפלישה.
מקור: התנועה הלאומית והקמת מדינת ישראל, הוצאת אגף ת"ל, משרד החינוך, עמ' 160-162
