המאבק על סמלים עברים
עד הקמת הגדודים היהודיים במסגרת הרג'ימנט הפלשתינאי, היו מקובלים ביחידות היהודיות סמלי היחידות הבריטיות. אולם הנהגים ביחידות התובלה, למשל, נהגו בתחילה לצייר בגיר מגן-דוד על מכוניותיהם.
במצרים נאסר עליהם סמל זה, ואז התחכמו החיילים ורשמו על המכוניות את שמות יישוביהם בעברית, בספרם לקצין הבריטי כי אלה הם שמות נערותיהם. עם צאת יחידת הנהגים החמישית למדבר המערבי, מיהרו החיילים וסימנו את מכוניותיהם במגן-דוד כחול-לבן, הפעם העלימו הקצינים עין. כאשר יצאו הנהגים לאיטליה לא ערער עוד איש על הסמל ובמאי 1944 אושרה פקודה רשמית שקבעה מגן-דוד על רקע אדום כסמל אחיד לכל המכוניות הפלשתינאיות.

המאבק על סמל יהודי החריף בעת שהוקמו הגדודים היהודים ברג'ימנט הפלשתינאי. הגדודים קיבלו סמל נייטרלי – ענף עץ זית מוקף בטבעת ועליו שמה הרשמי של פלשתינה בשלוש השפות הרשמיות. השם ארץ-ישראל הופיע בו בראשי תיבות – א"י.
החיילים סירבו לענוד סמל זה ורק לאחר כמה התנגשויות ענדוהו לפי הוראת המוסדות. בעיית הסמל נפתרה עם הקמת "החטיבה היהודית הלוחמת". שסמלה היה מגן-דוד צהוב על רקע צבעי הדגל הלאומי.

מאבק על זכות הנפת הדגל היהודי החל מן היום הראשון להתנדבות. בתחילה הונף הדגל באורח בלתי רשמי בצד הדגל הבריטי, אולם כאשר רבו היחידות היהודיות, החלו השלטונות להקפיד על מילוי ההוראות האוסרות הנפת דגל אחר חוץ מהדגל הבריטי. למרות זאת הונף הדגל העברי בהזדמנויות שונות, וביחוד בימי חג ומועד, והיו יחידות שמפקדיהם התעלמו מכך. מאבק זה בא אף הוא על פתרונו במסגרת "החטיבה היהודית הלוחמת".

מקור: קיצור תולדות ההגנה, ההוצ"ל, מש"הבט, עמ'369