באדיבות ארכיון לבון
ביום ו' ואמש נפגשה משלחת של תלמידי הטכניון בחיפה עם הנהלת הסוכנות והועד הלאומי בירושלים שמסרה את רגשי ציבור הסטודנטים בחיפה בדבר המלחמה בספר הלבן.
גוש הסטודנטים הציונים הכלליים בטכניון התאספו אמש במספר 30 איש ודנו בענין שביתת השבת. לעתונות מסרו גילוי דעת בו הם מודיעים על עמדתם המתבטאת בדרישה נמרצת להתחיל מיד בפעולה ממשית נגד גזירות הספר הלבן ובפרט להגשים את ההכרזה על המרי האזרחי. אולם בעל-פה הוסיפו כי לאחר שנתקבלה טלגרמה מהמשלחת כי נתקבלו ע"י המוסדות והם דרשו להפסיק את השביתה נענו גם הם לדרישה. המשלחת מורכבת רק מחברי גוש ארץ ישראל העובדת. חברי גוש הסטודנטים הציונים הכלליים ויתרו בשבת על ארוחת
הצהרים ואת התמורה תרמו לקרן המעפילים.
אם לא תתקבלנה הדרישות הללו יתחיל ציבור הסטודנטים בפעולה רחבה למען ביצוע תכניתו, אפילו אם נאלץ לנקוט בצעד האחרון והוא: דרישת התפטרות המוסדות ובחירת נציגות שיקחו לידיהם את מפעל ההצלה. לבסוף הם קובלים על חלק מחברי גוש ארץ ישראל העובדת שפרש על דעת עצמו מציבור הסטודנטים השובת.
באדיבות ארכיון לבון
ב- 9 בערב בערך ליד "בית הקרנות" בחיפה מיסדר של כל היסתדרויות הנוער ואגודות הספורט. השתתפו כ- 7000 איש, אשר רובם ממלאים מכבר תפקידים אחראיים או מתכוננים לכך. המחזה היה נהדר. הרחבה הייתה מוקפת קהל של אלפי אנשים אשר עם הופעת כל קבוצה חדשה פרץ במחיאות כפים סוערות. אל הנוער הנאסף דברו ד"ר סולובייצ'יק וב. רפטור.
ד"ר סולובייצ'יק אמר בין השאר:
"אתם, חברי הנוער העברי, מסמלים לנו מה פעלנו במשך עשרים שנה בארץ זו ובעיר זו. הפעם לנו ערובה שגם בתגובה החדשה לא ננוצח. בתגובה החדשה ידרשו מכולנו יתר פעילות, יתר נאמנות ויתר קרבנות למען המולדת. יבואו אלה שלא הבינו לרוח ההבלגה ויראו אתכם דרוכים לכל קרבן ויעמדו על טעותם. גם המתנכרים מתוכנו יוכלו להיווכח, כי יש מי שיקבע את עתידנו. יבוא יום ואתם תזכרו את הלילה הנהדר הזה. עדים ההר הזה עטוף זיכרונות קדושים והים הזה המקשר אותנו עם שבי ציון המשוטטים באניות, כי נשבעתם להגן על המולדת. הנוער הישראלי הוא המאושר בנוער עמנו. באה השעה לגלות את כל כוח אמונתנו בבניין, ביצירה וגם בגבורה. לא בהפגנות ובמסדרים בלבד ייעשה הדבר, אלא תוך התמדה יום יום, תוך משמעות לאומית. נוער עברי, היכון לא להרכין ראש, ולהלחם באומץ".
ברם-קול קראו את שירו של ד. שמעונוביץ "אם ילבין ספרכם כשלג" (פורסם ב"דבר" אתמול). אחר כך השביע יו"ר ועד הקהילה ג. לוין את הנוער הנאסף בשבועה זו:
"נשבענו לא להיכנע, נעפיל, נבנה ונלחם". הנוער חזר על השבועה מלה במלה.
האסיפה ביום הפקודה באולם "אורה" בחיפה נפתחה בעמידת דום לזכר קרבנות המאורעות.
פתח ד. בר רב העיר בשם ועד הקהילה, אחריו נאם א. אורבך. מדבריו: "אין אנו רוצים במקלט אלא בארצנו, במולדתנו. תדע אנגליה, כי אם גם עם קטן אנו, אולם עם עולם. מיניסטרים הולכים ובאים ונצח עמנו לא ישקר".
בת-שבע היקין אמרה: "בימים אשר האבות שופכים את דמם וילדי ישראל תועים ביערות, רוצים להפסיק את בנין ארצנו. לא יהיה כדבר הזה! אין הממשלה יודעת מה כוחנו אחרי
שלוש שנות דמים – שנים לעבודה ביום ולשמירה בלילה, ואחרי שהקרבנו מאות קרבנות, בנו קוים הפסוק: וכאשר יענו איתו, כן ירבה וכן יפרוץ. בזקנינו ובנערינו, גברים ונשים, כולנו נתגייס. היה טעם לחיינו, ויהיה טעם גם למותנו, אם יידרש זאת ממנו".
לאחר דברי י. בן-שבת וי. קושניר, אמר ב. רפטור:
"לא עת דברים היום. וגם לא בהפגנה ניוושע. עת מעשים היא לכל יהודי, לנער ולזקן, עלינו להישען רק על כוחות עצמנו. לשם כך יתלכד הנוער, יתלכד הישוב כולו ורק אז נוכל להיות מופת לעצמנו בתפוצות הגולה, נאמר לעצמנו: לא תהיה יותר עלייה יהודית בלתי ליגאלית – עליית כל יהודי לארץ, חוקית היא".
באדיבות ארכיון לבון
שורת פגישות
הנהלת הועד הלאומי מודיעה:
תכנית מפורטת של הועד הלאומי נגד מדיניות הספר הלבן אשר נתפרסמה לפני שבוע ימים, נידונה בשורת פגישות בין הנהלת הועד הלאומי וגופים ציבוריים שונים.
התייעצויות בירושלים
בירושלים נתקיימו ישיבות עם הסיעה היהודית בעירייה, עם ועדת העיריה שליד ועד הקהילה, עם ב"כ "אגודת ישראל", הסתדרות עורכי הדין, הסתדרות בעלי הבתים ועוד. כן נתקיימה בהשתתפות חברי ההנהלה, חברי הסיעה בעירייה ומר מ. אוסישקין אספה גדולה של ב"כ כל השכונות העבריות בירושלים.
המועצות המקומיות סביב תל-אביב אתמול נתכנסה בתל אביב ישיבת כל ראשי המועצות המקומיות במושבות בהשתתפותם של חברי ההנהלה. היה דיון יסודי ומקיף על המצב ותכנית הפעולה. נבחרה ועדה מצומצמת אשר תעמוד בקשר תמידי עם הנהלת הועד הלאומי.
משלחת סטודנטים מתל אביב
משלחת סטודנטים של ביה"ס הגבוה לכלכלה ומשפטים שבת"א (י. ברונשטין וי. נוסילביץ) התראו אתמול עם מר מ. אוסישקין בעניין המצב. הם ביקשו הוראות לפעולות.
מ. אוסישקין … יעץ להם לעמוד בקשרים עם הסטודנטים של האוניברסיטה העברית ושל הטכניון ולפעול אתם במשותף.
תלמידי הגימנסיה הרצליה
תלמידי המחלקות העליונות של הגימנסיה הרצליה בתל אביב ניסחו אתמול בהחלטות את דרישתם מהמוסדות הלאומיים להוראות פעולה במלחמה נגד הספר הלבן ואת קריאתם לציבור התלמידים להתגייס לעבודה, לשמירה ולהעפלה אל הקרקע.
באדיבות ארכיון ז'בוטינסקי
עם אישור הספר הלבן בפרלמנט האנגלי הורגשה מתיחות רבה בקרב צבור הסטודנטים בחיפה. ביום ה' בבקר התקיימה אספה כללית גדולה של כל צבור הסטודנטים. באספה זו מתחו רבים מהנאספים בקורת חמורה על פעולתם האיטית של מוסדות הישוב שאינה עומדת בהתאם עם צו השעה לפעולות תקיפות ומהירות.
בנאומים נשמעו גירסאות כגון:
בטלני הועד הלאומי אינם עושים דבר ברגע המכריע הזה והופכים אותנו לתינוקות של בית רבן הנשמעים לרבי ומצייתים לפקודתו.
אנו דורשים פעולות נמרצות מידיות וממשיות…
הובאה לידי ביטוי דרישתם של הנוער כולו והסטודנטים להגשים במעשים את אשר הוחלט ועל מה שהצהירו בהכרזות באסיפות המחאה ביום השבתון: לבצע את הסיסמות שהישוב לא ייכנע ולא ישלים עם תכניות החנק.
הוחלט לדרוש מהמוסדות להכריז מיד על מרי אזרחי של ישוב בתוך תגובה מידית. הובעה נכונותם של ציבור הסטודנטים להקרבה עצמית לכל פעולה אשר תידרש.
דבריו של הנואם שדרש שהסטודנטים יעזבו את ספסל הלימודים ויצאו לפעולות הדרושות נתקבלו בתשואות סוערות.
ב- 12.30 בצהרים הוחלט שצבור הסטודנטים יכריז על הפסקת הלמודים ושביתת שבת בטכניון ולשיגור משלחת לוועד הלאומי הסטודנטים לא יעזבו את כתלי המוסד עד שתחזור המשלחת מירושלים. מעל לחזית בנין הטכניון תלו הסטודנטים סרט בר גדול עם כתובת: "כי כל הארץ אשר אתה רואה לך נתתיה ולזרעך עד עולם"..
כרוז של הגוש הלאומי לצבור הסטודנטים!
לאור המצב שנוצר בקרב הסטודנטים והתמרמרותם לנוכח הביום של התגובה נגד הספר הלבן, מצדו של הישוב ה"שאנן", ולנוכח ניסיון להרדים את היישוב והעם, מקדם הגוש הלאומי בברכה את התעוררותו של צבור הסטודנטים והכרזת שביתת-שבת בכדי להכריז את הועד הלאומי לשנוי הקו הפוליטי, ורואה בזה התחלה להבנה התעוררות לאומית נוכח הסכנה.
אין הגוש הלאומי משתתף במשלחת ששוגרה לוועד הלאומי באשר אין הוא מאמין בכשרו וביכולתו של הועד הלאומי הנוכחי לנהל את מלחמת העם בהתנגדותו התקיפה למזימות החנק של הממשלה הבריטית. דרישתנו היא: התפטרות הסוכנות והועד הלאומי ויצירת ועד עליון לשעת חרום.
הגוש הלאומי משתתף בשביתת השבת ורואה בה ביטוי לדרישתו הנמרצת להתפטרות הסוכנות והוועד הלאומי.
שדיול – מכסת רישיונות עלייה
סרטיפיקט – רישיון עלייה
מאחר שפרסום הספר הלבן הוא, ככל הנראה, בלתי נמנע והיישוב יצטרך לעמוד מול כידונים בריטים, מציעים שמספר חברים מנהיגים יודיעו לנשיא, שהם יוצאים לארץ-ישראל מיד, כדי לשאת יחד עם היישוב בקרבנות העמידה נגד המשטר החדש.
בן גוריון.
עיתונה היומי של התנועה הרביזיוניסטית, הוקם ב- 1938 לאחר גילגולים רבים )"דואר היום", "העם", חזית העם", "הירדן", "קול השחר", "משמר העם" ועוד( וקיים את רציפותו עד ימי מדינת ישראל. את הנחת היסוד של התנועה הרביזיוניסטית, פרסם ז'בוטינסקי כבר בשנת 1928 בגיליון הראשון המחודש של העיתון "דואר היום". בראש הגליון בא ה"אני מאמין" של ז'בוטינסקי, שהוא ה"אני מאמין" של המפלגה והעיתון גם יחד: …"מטה אהרון ואף תיבת קסמים אין בידי, גם בתור עסקן וגם בתור עיתונאי לא אחדש שום חידוש.. רק חידוש אחד הבאתי: אני מאמין, בכל מה שהאמנתם בימי ילדותה של הציונות, ורק לאחר מכן, בשנות הבינה המבוגרת, ביטלתם, כמעשייה של חדר תינוקות…. בנדר האנגלי, שעתה נהפך שמו בפינו לסמל עורמה ומרמה מדינית, בכל החלומות, בכל התקוות, בכל הנבואות…ארץ ישראל תהיה מדינתנו, מדינה עברית, מדינה ככל המדינות שלכל גוי וגוי. עמנו הוא שיבנה אותה..כי אין לך מעצור שיעמוד בפני רצונו!"… עיתוניה של התנועה הרביזיוניסטית הצטיינו בביקורת תמידית על ממשלת המנדט ובנעימה חריפה ביותר, מסיבה זו היו בעלי שיא בהחרמות והפסקות מצד הממשלה ועוררו סערה רבה.
מורה, חוקר ועסקן ציבור בארץ ישראל. ממייסדי הסתדרות המורים וועד הלשון העברית. בשנים 1920 – 1928 כיהן כנשיא אספת הנבחרים וראש ועד הלאומי. נולד בירושלים, היה מראשוני מורים העבריים החילוניים בירושלים, התמחה בלשון עברית, ספרות ערבית ובלשונות אירופה.
בשנת 1914 התפטר ברעש גדול מבית המדדרש למורים בירושלים, בשל הסכסוך בשאלת שפת ההוראה: דוד ילין התעקש להורות בעברית, בעוד ראשי המוסד בחרו להורות בשפה הגרמנית.
ב 1936 נתמנה פרופסור לספרות באוניברסיטה העברית. כתב ספרים בחקר הלשון, בהיסטוריה ובספרות של ימי הביניים.
סופר, עיתונאי ומנהיג ציוני. מייסד התנועה הרביזיוניסטית. נולד באודסה ב 1880 למשפחת סוחרים אמידה היה פעיל בתנועה הציונית עוד מנעוריו. למד משפטים בשוויץ ובאיטליה ושימש כתב של עיתונים רוסיים. על מאמריו חתם בשם-העט "אלטלינה". את פעילותו הציונית החל בעקבות הפוגרום בקישינוב ב 1903 ומאותו רגע, הוקדשו חייו למפעל הציוני. הדגיש את חשיבות החינוך הלאומי, הלשון העברית ותרבותה. ב-1915 הקים יחד עם יוסף טרומפלדור את "גדוד נהגי הפרדות" אשר פעל עם הצבא הבריטי בחזית גליפולי ,אולם נמנע מלשרת מחוץ לגבולות א"י. הוא שירת כקצין בגדוד "קלעי המלך "שהשתתף ב-1918 בכיבוש מעברות הירדן מידי התורכים . עקב פעילותו המדינית העניפה נאסר ע"י הבריטים יחד עם שאר חברי ההגנה. קיבל חנינה, ונבחר לאספת הנבחרים של א"י, למחלקה המדינית של ההנהלה הציונית ולחבר ההנהלה. בשל חילוקי דעות על הקו הפוליטי הפרו-בריטי של ויצמן שדגל בתפיסת השלבים הפרגמטית של "עוד דונם ועוד עז" – פרש ז'בוטינסקי, אשר ביקש לערוך "רוויזיה" )בחינה מחדש( של כל הנחות היסוד של התנועה הציונית, הקים את המפלגה הרביזיוניסטית ואת בית"ר ובכך ניסה ליישם את העיקר על פי תפיסתו: האקטיביזם המדיני והיוזמה הפרטית. נפטר בארה"ב ב 1940.
מראשי התנועה הציונית ותנועת הפועלים הציונים. היה רה"מ ושר בטחון ראשון של מדינת ישראל. בן גוריון נולד כדוד גרין ב-1886 בפולין, וב-1906 עלה לארץ. הוא למד משפטים בקושטא וחזר לארץ ב-1914 . ב-1915 גורש ע"י התורכים למצרים, משם יצא לארה"ב והיה פעיל בתנועת "החלוץ", ובהקמת "הגדודים העבריים" לשחרור א"י .לאחר מלחה"ע ה-1 חזר לא"י והחל בפעילות ציונית עניפה. היה ממנהיגיה של מפלגת "פועלי ציון" ו"מפא"י", המזכיר הראשון של ההסתדרות (1921), יושב ראש הסוכנות היהודית (1935), יושב ראש מינהלת העם הזמנית, ועם הקמת המדינה – ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון . בתקופת המאבק נגד הבריטים דרש את איחוד כל הכוחות הלוחמים במחתרות , וריכוזם תחת מרות אחת. באפריל 1948 נבחר למנהל עניני הביטחון לאחר צאת ההגנה מהמחתרת. לאחר החלטת האו"ם הכריז על כינון מדינת ישראל והקמת ממשלה זמנית. הוא התמסר להקמת צה"ל, לממלכתיות ולקליטת העלייה. ב 1953 פרש מהשלטון לשדה בוקר במטרה לסחוף אחריו את הנוער להתישבות בנגב . בן גוריון ייזכר כמנהיג אשר רעיונותיו עיצבו את האידאולוגיה של מדינת ישראל בראשית דרכה וקבעו את דמותה.
בתקופת המנדט הקים הישוב היהודי בארץ ישראל מוסדות נבחרים, אשר היו תשתית לשלטון-עצמי, אף על פי שכמה קבוצות אוכלוסייה יהודיות נמנעו מהשתתפות בהם. המוסדות העיקריים היו אספת-הנבחרים, הוועד הלאומי והרבנות הראשית. גופים אלה עסקו בנושאי חינוך, תרבות, סעד, בריאות ושירותי דת של הישוב היהודי. במקביל פעלו גופי ההסתדרות הציונית העולמית ומשנת 1929 גם הסוכנות היהודית. תקנות כנסת ישראל אושרו על-ידי הנציב העליון פלומר ב- 30 בדצמבר 1927 ופורסמו בעיתון הרשמי ב- 1 בינואר 1928.
מועצת הרבנות הראשית
(2) מספר החברים בכל לשכת רבנות ייקבע ע"י ועד הקהילה בתנאי שבכל מקום שבו קיימת עדה ספרדית תהיה לעדה הנ"ל ביאת כוח בלשכת הרבנות, ביחס למספר חברי העדה.
(2) כל בית דין כזה יהיה כוחו יפה, בהימלכו בדעת ועד הקהילה, ובהסכמת כל הצדדים הנוגעים בדבר באופן חוקי, למנות אפוטרופוסים על נכסי יתומים קטנים ונכסי אנשים נעדרים מן הארץ שהם חברים לקהילה.
(ב) לפקח על הקדשות צדקה של יהודים; (ג) למנות אותם הפקידים שיהיו נחוצים לשם מילוים הנכון של תפקידי מועצת הרבנות הראשית ולשכותיה; (ד) ליישב עפ"י הוראות פקודת הבוררות הנוהגת מזמן לזמן כל הסכסוכים בין יהודים במקום שנכתב שטר בוררות על ידי שני הצדדים.
מתוך קובץ מסמכים בתולדות המדינה 1897-1979, ירושלים תשמ"א, ערכה נורית גבזה ברוורמן, הוצ, משרד הבטחון, ע"מ 30-35.
רבה הראשי האשכנזי של ארץ ישראל ואחר כך של מדינת ישראל משנת 1936 עד יום מותו. נולד בפולין והתחנך באנגליה ובצרפת. בשנת 1908 הוסמך לרבנות. היה בעל תואר דוקטור לספרות מהאוניברסיטה של לונדון. בשנים 1915 עד 1936 כיהן כרב באירלנד – בתחילה כרבה של בלפסט ומשנת 1925 הפך לרב הראשי של אירלנד. בתקופת השואה פעל רבות להצלת יהודים, וביחוד להוצאת ילדים יהודים מן המנזרים, בהם הוסתרו על מנת להציל את חייהם. על שמו נקרא היישוב "משואות יצחק".
סופר עברי, מחלוצי החקלאות היהודית בארץ ישראל.
נולד באוקראינה למשפחה חקלאית. עלה לארץ ישראל ב 1890. נמנה על מייסדי חדרה. עבד כפועל חקלאי בחדרה ובמושבה ראשון לציון. בשנת 1893 עבר למושבה הסמוכה רחובות, ובה השתקע כפרדסן וכורם. בשנת 1900 היה ממייסדי "התאחדות המושבות ביהודה" – גוף שהשתלב בשנת1927 ב"התאחדות האיכרים" – ארגון שייצג את "המחנה האזרחי" ותמך בעידוד המשק הפרטי. ערך את בטאון ההתאחדות – "בוסתנאי".
בשנת 1906 פרסם סיפורים ראשונים מחיי הערבים והאיכרים היהודים, ובכך הפך לסופר העברי הראשון שכתב סיפורים על הווי הערבים והבדואים. כתב גם ספרי זכרונות על ראשית ההתיישבות היהודית בא"י. כתביו כונסו ב- 12 כרכים.
מנהיג ציוני ואיש מדע, נשיאה הראשון של מדינת ישראל, נשיאה הרביעי של ההסדרות הציונית.
למדיניותו הציונית היו מתנגדים רבים במהלך הזמן, בעיקר משום שאהד את אנגליה והאמין שלא תתכחש להבטחותיה בנושא הבית הלאומי. נולד ברוסיה הלבנה, קיבל חינוך יהודי מסורתי. בנעוריו בלט בלימודי הכימיה והמדעים. בגיל 15 יסד בעיר מולדתו אגודה בשם "שפה ברורה", שמטרתה היתה להנחיל את הדיבור העברי להמוני היהודים.
בשנת 1898 השתתף כציר בקונגרס הציוני הראשון, לאחר שהתקרב לחוג סטודנטים יהודים מרוסיה, שהיו ציוניים בהשקפתם. שנה לאחר מכן, ב 1899 קבל תואר דוקטור בכימיה מהאוניברסיטה בה למד בשוויץ. בקונגרס השמיני, בשנת 1907 בהאג, יצא בקריאה ל"ציונות סינתטית" שתמזג את העבודה הפוליטית עם ההתיישבות המעשית בא"י.
בשנת 1921 נבחר ויצמן לנשיא ההסתדרות הציונית העולמית, וב-1929 נבחר לנשיא הסוכנות היהודית.
בשנת 1936, השתקע סופית בארץ ולצד עבודתו במפעל הציוני, התמסר לעבודה מדעית ברחובות – ניצול פרי הדר לצרכי תעשיה. בתקופת מלחמת העולם השניה, גייס את כישוריו כמדען למאמץ המלחמתי של בריטניה והמציא שורה של המצאות כימיות שחשיבותן הצבאית היתה גדולה. לאחר המלחמה, על רקע מדיניותה העוינת של הממשלה הבריטית החדשה כלפי החזון הציוני, גייס ויצמן את דעת הקהל האמריקאית ופנה לטרומן – נשיא ארה"ב בבקשה להפעיל את השפעתו, מהלך שהוביל בסופו של דבר למנויה של ועדת חקירה אנגלו-אמריקאית לפתרון בעיית ארץ-ישראל. ב -1948, נבחר לכהן כנשיאה הראשון של מדינת ישראל.
מראשי התנועה הציונית, מחשובי המנהיגים של תנועת העבודה, הסתדרות העובדים ומראשי מפלגת פועלי ארץ ישראל, סופר והוגה דעות, עורכו הראשון של עיתון "דבר".
נולד ברוסיה הלבנה לבית סוחרים אמיד, ספג מסורת יהודית וציונית מילדות. הושפע מן הסוציאליזם הרוסי, הצטרף למפלגות סוציאליסטיות ויהודיות שונות. בשנת 1909 עלה ארצה, תחילה עבד כפועל חקלאי במושבות שונות, חיש קל הפך פעיל פוליטית והיה בין יוזמי "המשביר" – האגודה הצרכנית של הפועלים, ובין המניחים את היסוד לקופת חולים.
ב – 1918 התנדב לגדוד העברי הארץ-ישראלי שהוקם ע"י הבריטים ושרת בו עד פירוקו.
ב – 1920 פעל יחד עם דוד בן גוריון איחודן של מפלגות הפועלים בארץ.
ב- 1925 התמנה לעורכו הראשי הראשון של עיתון "דבר" – בטאונה של הסתדרות העובדים.
יסד את הוצאת הספרים של ההסתדרות "עם עובד". לאחר פרסום הספר הלבן הבריטי של 1939, היה בעד החרפת המאבק נגד ממשלת המנדט. משפרצה מלחמת העולם השניה, תמך בהתגייסות לצבא הבריטי, כדי להכשיר כוח צבאי יהודי עצמאי.
נפטר ב 1944 , נקבר בקבוצת כינרת, בה עבד עם בואו לארץ.