
באדיבות ארכיון לבון
ממשלת המנדט הכריזה בספר הלבן על מדיניות חדשה בארץ-ישראל האומרת:
1. לקפח את זכות העם היהודי להקים שוב ביתו הלאומי במולדתו העתיקה, למסור שלטון הארץ לרוב הערבי הנוכחי, להסגיר לשלטון זה את גורל הישוב היהודי, להפסיק העלייה היהודית לאחר שהיהודים יגיעו לשליש האוכלוסין ולהקים לאזרחים היהודים במולדתם גטו טריטוריאלי.
2. העם היהודי רואה במדיניות זו של הפרת-אמונים כניעה בפני הטרור הערבי, הסגרת ידידי אנגליה בידי אויביה, כרית תהום בין יהודים וערבים וערעור כל סיכוי לשלום בארץ. העם יהודי לא ישלים את מדיניות זו. המשטר החדש. המוכרז בספר הלבן, לא יהיה אלא משטר של כפיה, מחוסר כל יסוד מוסרי ומתנגד למשפט הבין-לאומי, ולא יוקם אלא בכוח הזרוע.
3. הועדה המלכותית, אשר הספר הלבן כאילו מסתמך עליה, הצביעה כבר על הסכנות הכרוכות במשטר מעין זה:
"בהיות היהודים משוכנעים ששלטון ערבי יעשה לאל כל מאמציהם ושאיפותיהם, ששלטון זה יהפוך הבית הלאומי לגאטו חנוק ורב-סכנות, הרי יש להניח שהם יבחרו להילחם מאשר להיכנע לשלטון זה. ולדכא התקוממות יהודית נגד מדיניות בריטית יהיה תפקיד בלתי נעים ממש כדיכוי מרד ערבי".
הספר הלבן התעלם מאזהרה זו.
4 . אין לעם היהודי ריב עם העם הערבי, ומפעל גאולתו אינו פוגע בקיומם וצרכיהם של עמי-ערב. אין העם הערבי מחוסר מולדת וקרקע כעם היהודי, ואין בניו זקוקים לעליה.
התיישבות היהודים הייתה לברכה לארץ ולכל תושביה, ובמידה שהצהרת בלפור סייעה לניצחון הצבא הבריטי – בה במידה סייעה להשתחררות עמי ערב, כאשר העידה על כך הועדה המלכותית.
העם היהודי גילה רצונו לשלום אפילו בשנות המהומות, ולא נגרר אחרי הפרובוקציה הממושכת של הטרור הערבי. אבל העם היהודי לא נכנע לטרור ולא ייכנע לו, גם לאחר שממשלת המנדט החליטה לפצות את הטרוריסטים בהסגרת הבית הלאומי.
5. בשעת צרה לישראל שלא היה משלה אומרת הממשלה האנגלית לכרות את תקוותו האחרונה ולחסום בפניו את הדרך למולדתו.
זוהי מכה אכזרית. היא קשה ביותר מפני שהיא באה מאת ממשלה של עם גדול שהושיט עזרתו לעם היהודי ושכוחו בעולם נשען על מוניטין מוסרי ושמירת אמונים בין-לאומיים. מכה זו לא תכניע את העם היהודי. הקשר ההיסטורי בין עם ישראל לארצו לא ינתק. העם היהודי לא ישלים עם נעילת שערי מולדתו בפני בניו, ולא ייתן להפוך את ביתו הלאומי לגאטו.
חלוצי ישראל שגילו במשך שלושה דורות כוחם בבניין ארצם הנשמה – יגלו מעכשיו כוחם גם בהגנה על העלייה, המולדת והקוממיות היהודית.
ההנהלה של הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית ירושלים

באדיבות ארכיון לבון
לונדון, 8 (קט"א). על צורת אי-שיתוף העבודה בין היהודים והממשלה המנדטורית אחרי קבלת הספר הלבן על ארץ ישראל נמסרה לעיתונות ידיעה זו מטעם כמה מנהיגים בשם הנהלת הסוכנות היהודית.
אחרי התייעצויות חשובות בעניין זה בין מנהיגי הסוכנות היהודית בלונדון ובירושלים הוסכם על נקיטת קוים עקרוניים ביחסים של הסוכנות היהודית לממשלה הבריטית והם: מדיניות של אי שיתוף פעולה תתגשם בכל העניינים הנובעים מן הספר הלבן ותכליתם להגשמתו בארץ ישראל. אולם היה יהיה שיתוף פעולה נאמן בכל שאר העניינים הנוגעים לארץ ישראל. המנהיגים הציונים רוצים בהחלט להימנע מכל פעולה העשויה לסייע באיזו דרך שהיא להגשמת הספר הלבן ומגמותיו, יחד עם זה קיים רצון מוחלט לעשות את כל האפשר לשיתוף פעולה עם הממשלה בכל שאר הכיוונים. אין לדבר על פעולת איבה נגד בריטניה הגדולה. המדובר הוא אך ורק על התנגדות למדיניות החדשה בארץ ישראל מצד ממשלת בריטניה. בין נציגי הנהלת הסוכנות היהודית והממשלה יהיו יחסים נורמליים בירושלים וכו' בלונדון. הסוכנות היהודית תמשיך בשיתוף פעולה בכל שטח אפשרי ובכל ענין שהממשלה תבקש את עזרת הסוכנות היהודית, פרט לאותם העניינים שתעודתם להוציא לפועל את מדיניות הספר הלבן.
ממקור מוסמך מוסרים לנו, כי הנהלת הסוכנות היהודית נכנסה כבר בשיחות גישוש עם השלטונות הבריטיים בארץ ישראל בדבר מכסות העלייה היהודית לעתיד, אלא שלפי שעה אין להיוודע עדיין על תוצאות ממשיות.
בחוגים ציוניים מאמינים שהממשלה תפחית את מספר העולים האי-חוקיים במשך 3 השבועות האחרונים ממכסת הפליטים (25 אלף) הקבועה בספר הלבן ולא ממכסות העלייה הרגילות.
כל המאמצים הציוניים מרוכזים עכשיו לקראת מושב ועדת המנדטים בז'נווה. המנהיגים הציוניים מלאי תקוה, כי ועדת המנדטים תוציא את דינה נגד הספר הלבן המתנגד לכללי המנדט. כולם סבורים כי הממשלה תצטרך להיכנס למלחמה קשה בפרלמנט כדי להשיג את הסכמתו להגשת בקשה למועצת חבר הלאומים לתיקון המנדט בהתאם לספר הלבן, על כל פנים נראה הדבר כוודאי כי הקשיים בז'נווה והמעצורים אח"כ בפרלמנט הבריטי יגרמו לעיכובים ולדחיות בהגשמת המדיניות הארץ-ישראלית החדשה לכל הפחות עד תקופת הסתיו.
בינתיים ירוכזו כל המאמצים היהודיים להגשמת תכנית קונסטרוקטיבית גדולה בארץ ישראל לחיזוק העמדות, ביצורן והרחבתן, כדי להוכיח אגב זה לממשלה כי כושר הקליטה הכלכלית של ארץ ישראל איתן.
לונדון, 3 (סט"א). חברים שונים מהנהלת הסוכנות היהודית יצאו בסוף השבוע לארצות שונות במער אירופה כדי לפתוח בפעולות כלכליות וכספיות למען ארץ ישראל. חברי ההנהלה יבקרו בהולנד, בלגיה, צרפת ובארצות סקנדינביה. חברים אחרים יגשו לפעולות ברומניה וביוגוסלביה.
שדיול – מכסת רישיונות עלייה
סרטיפיקט – רישיון עלייה
מאחר שפרסום הספר הלבן הוא, ככל הנראה, בלתי נמנע והיישוב יצטרך לעמוד מול כידונים בריטים, מציעים שמספר חברים מנהיגים יודיעו לנשיא, שהם יוצאים לארץ-ישראל מיד, כדי לשאת יחד עם היישוב בקרבנות העמידה נגד המשטר החדש.
בן גוריון.
עיתונה היומי של התנועה הרביזיוניסטית, הוקם ב- 1938 לאחר גילגולים רבים )"דואר היום", "העם", חזית העם", "הירדן", "קול השחר", "משמר העם" ועוד( וקיים את רציפותו עד ימי מדינת ישראל. את הנחת היסוד של התנועה הרביזיוניסטית, פרסם ז'בוטינסקי כבר בשנת 1928 בגיליון הראשון המחודש של העיתון "דואר היום". בראש הגליון בא ה"אני מאמין" של ז'בוטינסקי, שהוא ה"אני מאמין" של המפלגה והעיתון גם יחד: …"מטה אהרון ואף תיבת קסמים אין בידי, גם בתור עסקן וגם בתור עיתונאי לא אחדש שום חידוש.. רק חידוש אחד הבאתי: אני מאמין, בכל מה שהאמנתם בימי ילדותה של הציונות, ורק לאחר מכן, בשנות הבינה המבוגרת, ביטלתם, כמעשייה של חדר תינוקות…. בנדר האנגלי, שעתה נהפך שמו בפינו לסמל עורמה ומרמה מדינית, בכל החלומות, בכל התקוות, בכל הנבואות…ארץ ישראל תהיה מדינתנו, מדינה עברית, מדינה ככל המדינות שלכל גוי וגוי. עמנו הוא שיבנה אותה..כי אין לך מעצור שיעמוד בפני רצונו!"… עיתוניה של התנועה הרביזיוניסטית הצטיינו בביקורת תמידית על ממשלת המנדט ובנעימה חריפה ביותר, מסיבה זו היו בעלי שיא בהחרמות והפסקות מצד הממשלה ועוררו סערה רבה.

מורה, חוקר ועסקן ציבור בארץ ישראל. ממייסדי הסתדרות המורים וועד הלשון העברית. בשנים 1920 – 1928 כיהן כנשיא אספת הנבחרים וראש ועד הלאומי. נולד בירושלים, היה מראשוני מורים העבריים החילוניים בירושלים, התמחה בלשון עברית, ספרות ערבית ובלשונות אירופה.
בשנת 1914 התפטר ברעש גדול מבית המדדרש למורים בירושלים, בשל הסכסוך בשאלת שפת ההוראה: דוד ילין התעקש להורות בעברית, בעוד ראשי המוסד בחרו להורות בשפה הגרמנית.
ב 1936 נתמנה פרופסור לספרות באוניברסיטה העברית. כתב ספרים בחקר הלשון, בהיסטוריה ובספרות של ימי הביניים.

סופר, עיתונאי ומנהיג ציוני. מייסד התנועה הרביזיוניסטית. נולד באודסה ב 1880 למשפחת סוחרים אמידה היה פעיל בתנועה הציונית עוד מנעוריו. למד משפטים בשוויץ ובאיטליה ושימש כתב של עיתונים רוסיים. על מאמריו חתם בשם-העט "אלטלינה". את פעילותו הציונית החל בעקבות הפוגרום בקישינוב ב 1903 ומאותו רגע, הוקדשו חייו למפעל הציוני. הדגיש את חשיבות החינוך הלאומי, הלשון העברית ותרבותה. ב-1915 הקים יחד עם יוסף טרומפלדור את "גדוד נהגי הפרדות" אשר פעל עם הצבא הבריטי בחזית גליפולי ,אולם נמנע מלשרת מחוץ לגבולות א"י. הוא שירת כקצין בגדוד "קלעי המלך "שהשתתף ב-1918 בכיבוש מעברות הירדן מידי התורכים . עקב פעילותו המדינית העניפה נאסר ע"י הבריטים יחד עם שאר חברי ההגנה. קיבל חנינה, ונבחר לאספת הנבחרים של א"י, למחלקה המדינית של ההנהלה הציונית ולחבר ההנהלה. בשל חילוקי דעות על הקו הפוליטי הפרו-בריטי של ויצמן שדגל בתפיסת השלבים הפרגמטית של "עוד דונם ועוד עז" – פרש ז'בוטינסקי, אשר ביקש לערוך "רוויזיה" )בחינה מחדש( של כל הנחות היסוד של התנועה הציונית, הקים את המפלגה הרביזיוניסטית ואת בית"ר ובכך ניסה ליישם את העיקר על פי תפיסתו: האקטיביזם המדיני והיוזמה הפרטית. נפטר בארה"ב ב 1940.

מראשי התנועה הציונית ותנועת הפועלים הציונים. היה רה"מ ושר בטחון ראשון של מדינת ישראל. בן גוריון נולד כדוד גרין ב-1886 בפולין, וב-1906 עלה לארץ. הוא למד משפטים בקושטא וחזר לארץ ב-1914 . ב-1915 גורש ע"י התורכים למצרים, משם יצא לארה"ב והיה פעיל בתנועת "החלוץ", ובהקמת "הגדודים העבריים" לשחרור א"י .לאחר מלחה"ע ה-1 חזר לא"י והחל בפעילות ציונית עניפה. היה ממנהיגיה של מפלגת "פועלי ציון" ו"מפא"י", המזכיר הראשון של ההסתדרות (1921), יושב ראש הסוכנות היהודית (1935), יושב ראש מינהלת העם הזמנית, ועם הקמת המדינה – ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון . בתקופת המאבק נגד הבריטים דרש את איחוד כל הכוחות הלוחמים במחתרות , וריכוזם תחת מרות אחת. באפריל 1948 נבחר למנהל עניני הביטחון לאחר צאת ההגנה מהמחתרת. לאחר החלטת האו"ם הכריז על כינון מדינת ישראל והקמת ממשלה זמנית. הוא התמסר להקמת צה"ל, לממלכתיות ולקליטת העלייה. ב 1953 פרש מהשלטון לשדה בוקר במטרה לסחוף אחריו את הנוער להתישבות בנגב . בן גוריון ייזכר כמנהיג אשר רעיונותיו עיצבו את האידאולוגיה של מדינת ישראל בראשית דרכה וקבעו את דמותה.
בתקופת המנדט הקים הישוב היהודי בארץ ישראל מוסדות נבחרים, אשר היו תשתית לשלטון-עצמי, אף על פי שכמה קבוצות אוכלוסייה יהודיות נמנעו מהשתתפות בהם. המוסדות העיקריים היו אספת-הנבחרים, הוועד הלאומי והרבנות הראשית. גופים אלה עסקו בנושאי חינוך, תרבות, סעד, בריאות ושירותי דת של הישוב היהודי. במקביל פעלו גופי ההסתדרות הציונית העולמית ומשנת 1929 גם הסוכנות היהודית. תקנות כנסת ישראל אושרו על-ידי הנציב העליון פלומר ב- 30 בדצמבר 1927 ופורסמו בעיתון הרשמי ב- 1 בינואר 1928.
מועצת הרבנות הראשית
(2) מספר החברים בכל לשכת רבנות ייקבע ע"י ועד הקהילה בתנאי שבכל מקום שבו קיימת עדה ספרדית תהיה לעדה הנ"ל ביאת כוח בלשכת הרבנות, ביחס למספר חברי העדה.
(2) כל בית דין כזה יהיה כוחו יפה, בהימלכו בדעת ועד הקהילה, ובהסכמת כל הצדדים הנוגעים בדבר באופן חוקי, למנות אפוטרופוסים על נכסי יתומים קטנים ונכסי אנשים נעדרים מן הארץ שהם חברים לקהילה.
(ב) לפקח על הקדשות צדקה של יהודים; (ג) למנות אותם הפקידים שיהיו נחוצים לשם מילוים הנכון של תפקידי מועצת הרבנות הראשית ולשכותיה; (ד) ליישב עפ"י הוראות פקודת הבוררות הנוהגת מזמן לזמן כל הסכסוכים בין יהודים במקום שנכתב שטר בוררות על ידי שני הצדדים.
מתוך קובץ מסמכים בתולדות המדינה 1897-1979, ירושלים תשמ"א, ערכה נורית גבזה ברוורמן, הוצ, משרד הבטחון, ע"מ 30-35.

רבה הראשי האשכנזי של ארץ ישראל ואחר כך של מדינת ישראל משנת 1936 עד יום מותו. נולד בפולין והתחנך באנגליה ובצרפת. בשנת 1908 הוסמך לרבנות. היה בעל תואר דוקטור לספרות מהאוניברסיטה של לונדון. בשנים 1915 עד 1936 כיהן כרב באירלנד – בתחילה כרבה של בלפסט ומשנת 1925 הפך לרב הראשי של אירלנד. בתקופת השואה פעל רבות להצלת יהודים, וביחוד להוצאת ילדים יהודים מן המנזרים, בהם הוסתרו על מנת להציל את חייהם. על שמו נקרא היישוב "משואות יצחק".

סופר עברי, מחלוצי החקלאות היהודית בארץ ישראל.
נולד באוקראינה למשפחה חקלאית. עלה לארץ ישראל ב 1890. נמנה על מייסדי חדרה. עבד כפועל חקלאי בחדרה ובמושבה ראשון לציון. בשנת 1893 עבר למושבה הסמוכה רחובות, ובה השתקע כפרדסן וכורם. בשנת 1900 היה ממייסדי "התאחדות המושבות ביהודה" – גוף שהשתלב בשנת1927 ב"התאחדות האיכרים" – ארגון שייצג את "המחנה האזרחי" ותמך בעידוד המשק הפרטי. ערך את בטאון ההתאחדות – "בוסתנאי".
בשנת 1906 פרסם סיפורים ראשונים מחיי הערבים והאיכרים היהודים, ובכך הפך לסופר העברי הראשון שכתב סיפורים על הווי הערבים והבדואים. כתב גם ספרי זכרונות על ראשית ההתיישבות היהודית בא"י. כתביו כונסו ב- 12 כרכים.

מנהיג ציוני ואיש מדע, נשיאה הראשון של מדינת ישראל, נשיאה הרביעי של ההסדרות הציונית.
למדיניותו הציונית היו מתנגדים רבים במהלך הזמן, בעיקר משום שאהד את אנגליה והאמין שלא תתכחש להבטחותיה בנושא הבית הלאומי. נולד ברוסיה הלבנה, קיבל חינוך יהודי מסורתי. בנעוריו בלט בלימודי הכימיה והמדעים. בגיל 15 יסד בעיר מולדתו אגודה בשם "שפה ברורה", שמטרתה היתה להנחיל את הדיבור העברי להמוני היהודים.
בשנת 1898 השתתף כציר בקונגרס הציוני הראשון, לאחר שהתקרב לחוג סטודנטים יהודים מרוסיה, שהיו ציוניים בהשקפתם. שנה לאחר מכן, ב 1899 קבל תואר דוקטור בכימיה מהאוניברסיטה בה למד בשוויץ. בקונגרס השמיני, בשנת 1907 בהאג, יצא בקריאה ל"ציונות סינתטית" שתמזג את העבודה הפוליטית עם ההתיישבות המעשית בא"י.
בשנת 1921 נבחר ויצמן לנשיא ההסתדרות הציונית העולמית, וב-1929 נבחר לנשיא הסוכנות היהודית.
בשנת 1936, השתקע סופית בארץ ולצד עבודתו במפעל הציוני, התמסר לעבודה מדעית ברחובות – ניצול פרי הדר לצרכי תעשיה. בתקופת מלחמת העולם השניה, גייס את כישוריו כמדען למאמץ המלחמתי של בריטניה והמציא שורה של המצאות כימיות שחשיבותן הצבאית היתה גדולה. לאחר המלחמה, על רקע מדיניותה העוינת של הממשלה הבריטית החדשה כלפי החזון הציוני, גייס ויצמן את דעת הקהל האמריקאית ופנה לטרומן – נשיא ארה"ב בבקשה להפעיל את השפעתו, מהלך שהוביל בסופו של דבר למנויה של ועדת חקירה אנגלו-אמריקאית לפתרון בעיית ארץ-ישראל. ב -1948, נבחר לכהן כנשיאה הראשון של מדינת ישראל.

מראשי התנועה הציונית, מחשובי המנהיגים של תנועת העבודה, הסתדרות העובדים ומראשי מפלגת פועלי ארץ ישראל, סופר והוגה דעות, עורכו הראשון של עיתון "דבר".
נולד ברוסיה הלבנה לבית סוחרים אמיד, ספג מסורת יהודית וציונית מילדות. הושפע מן הסוציאליזם הרוסי, הצטרף למפלגות סוציאליסטיות ויהודיות שונות. בשנת 1909 עלה ארצה, תחילה עבד כפועל חקלאי במושבות שונות, חיש קל הפך פעיל פוליטית והיה בין יוזמי "המשביר" – האגודה הצרכנית של הפועלים, ובין המניחים את היסוד לקופת חולים.
ב – 1918 התנדב לגדוד העברי הארץ-ישראלי שהוקם ע"י הבריטים ושרת בו עד פירוקו.
ב – 1920 פעל יחד עם דוד בן גוריון איחודן של מפלגות הפועלים בארץ.
ב- 1925 התמנה לעורכו הראשי הראשון של עיתון "דבר" – בטאונה של הסתדרות העובדים.
יסד את הוצאת הספרים של ההסתדרות "עם עובד". לאחר פרסום הספר הלבן הבריטי של 1939, היה בעד החרפת המאבק נגד ממשלת המנדט. משפרצה מלחמת העולם השניה, תמך בהתגייסות לצבא הבריטי, כדי להכשיר כוח צבאי יהודי עצמאי.
נפטר ב 1944 , נקבר בקבוצת כינרת, בה עבד עם בואו לארץ.