תבליטי מדינת הבו

 

מבין תבליטי מדינת הבו, ציורי השבויים מגויי הים בולטים בחשיבותם, בגלל גודלם ומצב השתמרותם הטוב. הכתובת בכתב החרטומים המצרי המלווה את הציור מזהה את השבויים כפלשתים האומרים: תן לנו נשמת אפנו , הוי מלך בן אמון (כינוי של מלך מצרים).

 

מלך מצרים שובה את הפלשתים
צילום תקריב של תבליט השבויים
ציור השבויים
ציור קרב היבשה

 

פריט הלבוש הבולט פה ובכל הציורים הוא “כובע הנוצות”, הקשור בסנתרית. עיון מדוקדק בכובעים אלה מגלה הבדלים קטנים בין כובעי הפלשתים לבין כובעי שאר גויי הים; רק לקבוצה אחת, השרדן, ישנם כובעים שונים לגמרי, מין קסדה בעלת קרניים (ראה בתמונה משמאל) נוסף לכובעים, לבושים הפלשתים אזור רחב וסינור קצר בעל פסים וציציות. על פלג גופם העליון, לובשים הפלשתים, כנראה, חולצות. מעל חולצות אלו, לבשו שריון-רצועות, כפי שאפשר לראות בציור הקרב הימי ובציורים של שבויי קבוצות אחרות.

 

עגלות
מרכבה פלשתית

 

בציור קרב היבשה, אנו מבחינים היטב בכלי הנשק הפלשתיים: רומח, חרב ומגן עגול. גם כאן וגם בקרב הימי, אין כל סימן לשימוש בקשתות אצל הפלשתים, בניגוד למצרים. כמו כן, ניתן לראות חיל רגלים, הנלחמים כנראה בקבוצות של ארבעה, ובחיילי הרכב, המוסעים על גבי מרכבות בעלות גלגלי חישורים הרתומות לזוג סוסים. ישנם גם שני סוגים של עגלות הרתומות לארבעה שוורים – בעגלות האלה אפשר לראות גם חיילים וגם אזרחים.

 

צילום קרב הים
ציור קרב הים

 

תבליט קרב הים הינו מקור חשוב ביותר לגבי הספנות העתיקה. לפי הכתובת בציור, אנו רואים את תוצאות המארב שהטמינו המצרים לגויי הים. בחרטומי הספינות המצריות ישנו פסל אריה, ואילו אצל הפלשתים, מופיע הסמל הידוע, הברווז.

מפרשי כל הספינות אינם מונפים. בציורי הספינות של גויי הים , בניגוד לספינות המצריות, אין משוטים. אך נראה כי פרטים אלה פשוט נעלמו עם שחיקת התבליטים, שהיו מטוייחים וצבועים באופן מקורי. עדיין ניתן להבחין במבנה הכללי של הספינות ואף ניתן לשחזר את מראיהן. באשר לשיטות הלוחמה, נראה כי הפלשתים השתמשו בספינותיהם בעיקר לצורך הורדת לוחמים ליבשה.

המצרים, מצדם, כבר פיתחו תורת לוחמה ימית משוכללת, שכללה שימוש ברשתות להצר את שיוט ספינות האויב, קשתות, כדי לפגוע באויב מרחוק, וחכות-אנקול שנזרקו אל מפרשי ספינות הפולשים מטווח קצר כדי להפוך אותן.

מכמש

עיר בנחלת שבט בנימין; היה בו מחנה (“מצב”) פלשתי חשוב בימי השלטון הפלשתי בהר המרכזי; מזהים את מכמש עם תל אל-ח’רה אל-פוקה, צפונית לכפר הערבי מוח’מאס, כ- 7 ק”מ דרומית-מזרחית מרמאללה.

גבע

עיר בנחלת שבט בנימין; מזוהה כעיירה הערבית ג’בע, הנמצאת כ- 10 ק”מ צפונית מירושלים, מזרחית לדרך הראשית.

בית שמש

עיר בנחלת שבט דן בנחל שורק; מזוהה כתל רומילה ליד ח’רבת עין שמס, סמוכה לבית שמש המודרנית.

עקרון

לאחר שנים של דיון בקשר למיקומה, זוהתה עקרון לאחרונה בוודאות כתל מקנה בצפון שפלת יהודה, ליד קיבוץ רבדים; כמזרחית ביותר בין ערי פלשת, עקרון היתה זירה חשובה במאבק בין הפלשתים לבין עם ישראל, החל מתקופת השופטים.

גת

העיר הפלשתית הראשית היחידה שלא זוהתה עד כה בוודאות; לדעת רוב החוקרים, היא נמצאת בתל צפית בדרום שפלת יהודה; כנראה היתה העיר הפלשתית המובילה בימי הממלכה המאוחדת, אך ירדה ממעמד זה מן המאה התשיעית לפנה”ס.

אשדוד

הצפונית בין ערי הנמל הפלשתיות, היה בה מקדש חשוב לאל דגון; בחפירות שנערכו בתל אשדוד, הנמצא כ- 5 ק”מ דרומית לעיר המודרנית, נתגלה סוג קדום של כלי חרס פלשתיים.

אפק

שם של כמה ערים המוזכרות במקרא, ליד מקורות מים; העיר החשובה בין אלה נמצאת ליד מקורות נהר הירקון, בתל אנטיפטריס; שימשה מרכז שלטוני של המצרים לפני שסופחה על ידי הפלשתים במאה האחת-עשרה לפנה”ס.