התיישבות הפלשתים במישור החוף

על פי התעודות המצריות מתקופת רעמסס ג’ והמימצאים הארכיאולוגיים מארץ-ישראל, ניתן לשחזר את תהליך התיישבות הפלשתים ולתארך אותו. לדעת רוב החוקרים, למרות טענותיו של רעמסס לניצחון מוחלט על גויי הים, לא חוסל האיום כלל וכלל. הנצחון הזה היה מוגבל וסיפק למצרים יתרון מוגבל וזמני בלבד. במקום לגרש את גויי הים או לשעבד אותם, הושיבו אותם המצרים באיזור המכונה מכאן ואילך חוף פלשת.

באשר לפרטי תהליך ההתיישבות וההתפשטות של הפלשתים, קיימים עדיין כמה סימני שאלה.

יש חוקרים הסבורים כי קדם להתיישבות הפלשתית העיקרית בימי רעמסס ג’ גל נפרד של פולשים מגויי הים האחרים. סברה זו מסתמכת על אזכור גויי הים ב”אסטלת ישראל” מימי הפרעה מרנפתח (1212 – 1202 לפנה”ס), ועל גילוי הסוג החד-גוני של כלי חרס “פלשתיים”, שקדם לסוג הדו-גוני. הסוג הקדום מעיד, לדעת אותם החוקרים, על הופעת קבוצה נבדלת של מתיישבים מקרב גויי הים. אך חוקרים אחרים מצביעים, בין היתר, על ציור מצרי של קרב באשקלון, מימי מרנפתח, שבו מגיני העיר הינם בבירור כנענים ולא גויי הים.

סימן שאלה נוסף קיים בקשר לתהליך ההתרחבות של איזור השליטה הפלשתי. המקרא אמנם מציין באופן עקבי רק את חמש הערים המפורסמות – עזה, אשקלון, אשדוד, גת ועקרון. אך ידוע כעת כי הפלשתים השתלטו על איזור נרחב יותר במשך הזמן. יש חוקרים שסברו בעבר כי ההתיישבות הפלשתית התחילה בערי החוף – עזה, אשקלון ואשדוד – ורק מאוחר יותר התרחבה לעקרון וגת. אך היום, על פי חפירות עקרון, ברור שגם עיר זו היתה פלשתית בשלב מוקדם. בינתיים לא נחפר האתר המוצע לגת (תל צפית), ולכן אין אפשרות להכריע בשאלה זו בקשר אליה. גם באשר להתרחבות הפלשתית צפונה ומזרחה, קיימות עדיין שאלות רבות הממתינות לעריכת חפירות נוספות.