1920 – קרל (גרשון) גנז נולד בבורקן, גרמניה, לאלזה (שם נעורים פרנקל) ומוריץ (משה) גנז.
1926-1930 – למד בבי"ס יהודי בבורקן, במשך ארבע שנים.
1930-1936 – הגימנסיה הקתולית בבורקן
1936 עלה לארץ ישראל, התגורר תחילה אצל קרובים בת"א ועבד בגני עיריית ת"א. אחרי כן עבר לבית הספר החקלאי מקווה ישראל, התנדב לארגון ההגנה
1939 – מלחמת העולם השנייה פורצת, בזמן שהוא נמצא בביקור הורים ב Zandvoort, הולנד.
1939-1940 אחראי על ארגון מודל של משק משפחתי במקווה ישראל
1940 – התנדב לחיל הקשר של הצבא הבריטי צבא הנילוס במצרים.
1941 – שינה את שמו מקרל גנז לגרשון קדר, השתלב בקורס קצינים של הצבא הבריטי בסרפנד.
1942-1943 – הועבר לתעלת סואץ לחיל ההנדסה , ליחידת ההנדסה 544, ואחרי כן למדבר המערבי לטוברוק ולבנגאזי.
אחרי כן עבר ללוב, והצטרף לצוות של ארגון "ההגנה" שהיה אמור להבריח נשק ארצה, הצוות הצליח להבריח את משלוח הנשק הגדול ביותר שהגיע ארצה לפני קום המדינה.
באותו זמן, עבר הצוות המבריח לאיטליה – על מנת להבריח עולים במסגרת המוסד לעלייה ב'.
1944 – גרשון עבר לאיטליה, והיה אחראי על מחנה קליטה – מחנה "דרור" בדרום איטליה, משם הגיעו הפליטים היהודים ארצה בספינות מעפילים.
ומספר גרשון, כיצד נודע לו במהלך השירות, שהוריו בחיים ונמצאים במחנה טרייזנישטט:
"הרמן אלזס – בן דודו של מוריץ, היה קונסול צרפתי ב UTRECHT אשר בהולנד. משהגיע לטרזיינשטט, פגש את ההורים. מיד אחרי כן, הוחלף במסגרת עסקת החלפת שבויים ושוחרר בשוויץ בתחילת 1945. הוא כתב לי על כך מכתב. אני כתבתי על כך לאחי מנפרד, ששהה אותה עת בדרום הולנד והיה קפטן בצבא הבריטי – וסיפרתי לו שדוד הרמן ראה את ההורים בחיים, זאת לאחר ארבע שנים בהם ניתק הקשר. במקביל, קיבל מנפרד אינפורמציה נוספת מיהודים נוספים ששוחררו באותה עסקה, וכתבו על כך לדודנו סאלי בארה"ב. מצוייד במידע זה, ניגש מנפרד למפקד הצנחנים הבריטי ג'נרל רוברטס, וביקש איתו ראיון. הוא הסביר לו כי הוא מוכרח לאמת את הידיעה ולפגוש את הוריו, וכי יתאחד עם יחידתו מספר ימים מאוחר יותר. יחידתו של מנפרד, היתה אמורה לצנוח מעל נורווגיה במסגרת הפלישה. הגנרל, מפקד הצנחנים הבריטים, הבין ללבו, אך סירב לקחת אחריות על מבצע היחיד הנועז הזה. הוא צייד את מנפרד בג'יפ, נהג ומכתב ליווי והודיע לו שבאופן רשמי אין הוא יודע דבר וחצי דבר על סיפור זה, ומחובתו של מנפרד להתאחד עם יחידתו בתום שבוע.
וכך היה…"
1945 – סוף המלחמה, איחוד עם ההורים לאחר חזרתם ממחנה הריכוז, עם האח מנפרד בשירות צבאי, והאח תאו ששהה בחווה באנגליה.
1946 – חזרה לארץ ישראל, מדריך אימון גופני במחנה צבאי ברחובות, עבד במרכז לתכנון חקלאי של הסוכנות היהודית ברחובות עם ד"ר יהודה לווה, נישא ליעל קוקסו (ניצן) מכפר ויתקין.
1947 – הולדת הבן הראשון, גיורא
1950 – כלכלן חקלאי בבנק אנגלו-פלסטינה (אפ"ק)
1953 – הולדת הבן השני, יובל
1955 – פרסום מאמרו "ביקורת דרכי הפיתוח החקלאי"
1956 – לימודי אשראי חקלאי בארה"ב
1957 – ראש פרוייקט מחקר במרכז פאלק למחקר כלכלי ע"י האוניברסיטה העברית
1960 – מנהל מחלקת "אשראים לחקלאות" בבנק לאומי
1963 – הולדת הבן השלישי גדעון
1968 – מנכ"ל "יעד" – בנק חקלאי
1972 – יועץ פיננסי בבנק העולמי בוושינגטון
1977 – הולדת הנכד הראשון – גל
1977 – מנהל איזור הצפון של בנק לאומי, חיפה
1985 – יו"ר מועצת המנהלים של הבנק הערבי-ישראלי בע"מ
1985 – הפקולטה לחקלאות, האונ' העברית ברחובות – לימודי בוטניקה חקלאית
1989 – מכון וולקני – התנדבות
1992 – מכון וולקני – המעבדה לתרביות רקמה של מחלקת הפרחים
1995 – נפרד מיעל אשת נעוריו, החלטה קשה וכואבת לאחר 48 שנים יחדיו.
1996 – פטירת האח הצעיר, תאו ז"ל
1997 – טיול מסביב לעולם בדגש על ניו-זילנד, בנוגע לגידול פרח מסויים
2000 – יומולדת 80 עם חברתו לחיים מרים (מיריק) טל, עבודה במכון וולקני בנושא ריבוי מהיר של פרחים סובטרופיים.
חבר מועצת המנהלים של הטכניון והמוזיאון הלאומי למדע (טכנודע).
2003 – 2001 יו"ר מועצת המנהלים של חברה למחקר ופיתוח העוסקת בתחום הגנטיקה המוליקולרית ומפתחת פטנט ישראלי יחודי במדעי החיים.
קישורים נוספים:
הישוב היהודי בין שיתוף ומאבק בשנים 1939-1945
