תפריט
באדיבות ארכיון לבון
ניו-יורק 22 (פאלקור). הפגנות עצומות של יהודים נערכו אתמול בכל קצוות ארצות-הברית לשם מחאה על “הספר הלבן”. בניו-יורק היתה אסיפת עם כבירה, שבה נאומו המדינאי האמריקאי הנודע סנטור וגנר, ד”ר סטיבן וייז, לואיס ליפסקי ואחרים. לאסיפה נתקבלו אגרות וטלגרמות המביעות אהדה ותמיכה בציונות ומחאה על “הספר הלבן” מאת מדינאים ומנהיגים אמריקאים רבים.
ההחלטה שנתקבלה באסיפה מגנה בחריפות את “הספר הלבן” ופונה בקריאה אל העם הבריטי ערב הוויכוח בבית הנבחרים שלא לבגוד באמונו של העם היהודי בעולם כולו.
בהחלטה מיוחדת מובעת הזדהות מלאה עם עמדתו האמיצה והתקיפה של הישוב העברי בארץ-ישראל.
כמיליון יהודים בארצות הברית הרימו השבת את ידיהם ונשבעו: “אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני!” ניו-יורק 21. לוועד הפועל של הסתדרות העובדים תל-אביב. המוני העובדים היהודים בארצות-הברית ובקנדה עומדים שכם אחד לימינכם בשעת-המבחן שלכם. הפדרציה של פועלי אמריקה דרשה ממפלגת-העבודה הבריטית בטלגרמה דחופה לפעול נגד מעשה-הבגידה של ממשלת בריטניה ולגייס את המוני העובדים לפעולת מחאה נגד “הספר הלבן”.
יהא ליבכם סמוך ובטוח, כי תנועת-העבודה שלנו מזדהה אתכם ותגן בכל יכולתה על זכויות היהודים בארץ-ישראל.
שלוסברג, פיינסטון, האמלין
באדיבות ארכיון לבון
ציוני אוסטרליה רצוצים עד עמקי נפשם
סידניי 20 (סט”א). ההסתדרות הציונית באוסטרליה פירסמה גילוי-דעת נגד הפוליטיקה הבריטית החדשה בארץ ישראל, בו נאמר בין השאר: ציוני אוסטרליה רצוצים עד לעמקי-נפשם מן הספר הלבן הבריטי על ארץ-ישראל. יהודי אוסטרליה מצפים עוד ברגע האחרון, כי בריטניה לא תקפח את העם היהודי ולא תשלול מאת הישוב העברי את זכויותיו לחיים מדיניים בבית הלאומי היהודי בהתאם לצדק ומשפט.
באדיבות ארכיון לבון
ההדים בתקשורת
לונדון 20 (סט”א). מינסטר המושבות לא יהיה הנואם היחידי על ארץ-ישראל ברדיו הבריטי ביום ג’ סמוך לחצות הלילה. גם לויד ג’ורג’ והציר תום ויליאמס יישאו את נאומיהם ברדיו באותו ערב וידחו את הפוליטיקה הממשלתית שבספר הלבן בשם המפלגה הליבראלית וסיעת העבודה. נאומים אלה תכליתם לברר את העמדה הממשלתית ועמדת האופוזיציה לבעיה הארצישראלית אחרי גמר הוויכוח הארצישראלי בבית הנבחרים.
בחודש אוקטובר 1917 התחוללה ברוסיה מהפכה בהנהגתה של המפלגה בולשביקית וזו הקימה את השלטון הקומוניסטי במדינה בהנהגת לנין. בשנת 1922 שינתה רוסיה את שמה
ונקראה בשם “ברית המועצות” (ברית של סובייטים). במצבם של שלושת מליוני היהודים שחיו בשטחה של המדינה החדשה חלו תמורות מרחיקות לכת בהשואה לתקופת שלטונם של הצארים שליטיה הקודמים של מדינה זו. היהודים זכו לשויון זכויות מלא. פסקה המדיניות הרשמית האנטישמית שאפיינה את השלטון הצארי. נפרץ “תחום המושב” וליהודים נתנה אפשרות להתישב בכל רחבי המדינה, כולל בערים הגדולות כמו מוסקבה ופטרבורג, יהודים רבים עברו תהליך של עיור מהעיירות לערים הגדולות.
נפתחו בפני היהודים האפשרויות לרכוש השכלה במוסדות החינוך למיניהם כולל במוסדות ההשכלה הגבוהים. יהודים רבים נצלו אפשרות זו ותוך שנים מספר נכנסו בהמוניהם לאוניברסיטאות, במספרים כה גדולים עד כדי כך, שאחוז הסטודנטים היהודיים מנה פי עשרה מזה של האוכלוסיה הלא יהודית. נפתחו משרות בשרות המדינה, בתחומי התעשיה, מנהל, מדע, ושרותים רפואיים.
יחד עם היתרונות שהביא המשטר הקומוניסטי על היהודים הוא הביא עמו גם חסרונות שנבעו בעיקר מאופיו. כתוצאה מההלאמה של המסחר והתעשיה, איבדו יהודים רבים את פרנסתם. ורק עם הכנסת השיטה הכלכלית של ה”נא”פ” חל שיפור כלכלי. נאסר על היהודים לצאת את גבולות המדינה. הוטלו הגבלות על קיום הלכות הדת היהודית ונסגרו בתי כנסת.
בוטלה האוטונומיה של הקהילה היהודית. המשטר החדש שאף להטמיע את האידאולוגיה הקומוניסטית ברחוב היהודי. לשם כך הוקמה מחלקה מיוחדת – המחלקה העברית, (הייבסקציה).
השלטת הדיקטטורה של הפרולטריון ברחוב היהודי. פרודוקטיביזציה של היהודים. חיסול התרבות היהודית, הספרות, התיאטרון, השפה העברית והחינוך היהודי כולל החדרים והישיבות. חיסול הדת היהודית על כל מרכיביה, מנהגיה ומרכיביה. הפיכת היידיש לשפה הלאומית של היהודים. מלחמת חורמה בתנועה הציונית על כל זרמיה, שכתוצאה ממנה נאלצו
חברי התנועה לרדת למחתרת ובשנות הארבעים להיעלם כליל. תפקידיה היו:
בשנת 1928, נערך נסיון להקים מעין אוטונומיה יהודית בבירובידז’אן וליישב בה יהודים. נסיון שנכשל.
כתוצאה מהמדיניות ה”שויונית” של המשטר הקומוניסטי כלפי היהודים, חל תהליך מואץ של טמיעה בחברה הסובייטית, למעשה, תהליך של התבוללות ואובדן הזהות הלאומית בקרב יהודי ברה”מ מצד אחד. מצד שני, עם עלייתו של סטאלין לשלטון, ונסיונו לפתור אחת ולתמיד את הבעיה הלאומית היהודית באופן שתביא תועלת למשטר הסובייטי, על פי דרכו, נפגעו
יהודים רבים בעיקר הבולטים בחברה היהודית בתחומי הרפואה, האומנות, הספרות ועוד, משיטת ה”טיהורים” ומהגלייה למחנות העבודה בסיביר. למרות שלטון הטרור של סטאלין העמיקה השתלבותם של יהודי ברה”מ בחברה הסובייטית ודפוס זה התקיים גם בשנת 1939, השנה בה פורסם “ספר המעל” ובה פרצה מלחמת העולם השניה.
באדיבות ארכיון לבון
יוהאניסבורג 7 (סט”א). ועד שליחי הקהילות היהודיות באפריקה הדרומית טלגרף למיניסטר המושבות, כי חוק הקרקעות הוא הפליה שאין להצדיקה ומכה אכזרית לפליטים.
ההסתדרות הציונית באפריקה הדרומית שלחה טלגרמת-מחאה למר מלקולם מקדונלד, בה נאמר: חוק הקרקעות הוא בניגוד להתחייבויות במנדט. חוק זה מכוון לשים לאל את האפשרויות לקניית קרקעות ע”י ידידים בבית הלאומי היהודי.
ההנהלה הציונית בירושלים קבלה מאמסטרדם את הטלגרמה הזאת:
“ההיסתדרויות החתומות מטה שלחו את הטלגרמה הבאה לראש הממשלה הבריטית ולמזכיר המושבות: “ההסיתדרויות והמוסדות החתומים מטה מביאים בזה לידי ביטוי את ההתמרמרות והאכזבה, אשר פקודת הממשלה הבריטית המגבילה באופן חמור העברת הקרקעות ליהודים, עוררה בקרב יהודי הולנד. הגדילה את ההתמרמרות ואת האכזבה העובדה, כי צעד זה נעשה בשעה שהיהדות נתונה בצרה ובמצוקה, אשר לא היו עוד כמותן מאז ימי הביניים. אנו מצהירים, כי צעד זה אינו מתיישב עם החובות, אשר הוטלו על המעצמה המנדטורית על ידי המנדט הארצישראלי ומהווה לפיכך התכחשות לעקרונות של חבר הלאומים. אנו מצהירים, כי צעד זה מפר את האימון בקדושתן של הבטחות חגיגיות וסותר את המדיניות של הגנה על עמים מדוכאים. אנו פונים בקריאה אל הממשלה הבריטית, שתחזור בה מהדרך המסוכנת הזאת”.
חתומים:
הרבנות הראשית בהולנד; הועד המיוחד לעניינים יהודיים; הליגה הציונית בהולנד; “פועלי ציון”; “המזרחי” בהולנד; “אגודת ישראל” בהולנד; חברת “כל ישראל חברים”: מועצת הנשים היהודיות; מועצת הנשים למען עבודה מעשית בארץ ישראל; התאחדות נשים המזרחי “קולנו”; הסתדרות נשים של “אגודת ישראל”; מסדר “בני ברית”; “החלוץ”; ארגון הסטודנטים הציוניים בהולנד: הפדרציה של הנוער היהודי בהולנד.
טלגרמה בעלת אותו התוכן נשלחה גם על ידי הועד המתמיד לעניינים כלכליים של התאחדות הקהילה היהודית בהולנד.
וארשה 23 (שירות “דבר”). שביתת יהדות פולין ביום ב’ היתה הפגנה כבירה נגד “הספר הלבן” וגזירותיו. שביתת המחאה הקיפה את כל היהודים בפולין, כמעט בלי כל יוצא מן הכלל. ב- 2 אחרי הצהרים בדיוק נסגרו כל החנויות, המשרדים, בתי המלאכה, בתי הקפה והמסעדות היהודיים. רחובות וארשה המו מאדם. משמרות של נוער עברו מרחוב לרחוב וקראו את העוברים ושבים לאסיפות המחאה. כל החצרות, שבהן היו האסיפות, היו מלאות מפה אל פה רבבות יהודים. את האסיפה בחצר בית הקהילה בוארשה פתח פרופיסור א. וייס. אחריו נאמו העו”ד פולקויץ’, א. ביאלופולסקי, העו”ד גוטקובסקי, הרב בלומנפלד, המהנדס טהון, העו”ד ריפטין. בלוית קריאות בוז ומחיאות כפים סוערות נקרע “הספר הלבן”. את האסיפה בחצר ברח’ ניגשה 14 פתח נ. אש. נאמו העו”ד ז. וארהפטיג, י. ביאלופולסקי, ד”ר י. קרוק ששב זה עתה מארץ ישראל, ציטרינובסקי, י. בן דורי, סקרוצ’קובסקי ורוטשטין. כן היו אסיפות גדולות בפראנה באולמי החלוץ ובכל ארגוני הנוער היהודיים. בערב נתכנסה באולמי הקהילה אסיפת נוער גדולה. נאמו באי כוח כל הסתדרויות הנוער הציוניות. כל האסיפות שלחו טלגרמות-מחאה לממשלת בריטניה וכן להנהלת הסוכנות בירושלים ובלונדון, לד”ר ח. וייצמאן, למנהיג מפלגת העבודה, באנגליה, אטלי, ועוד. בכל האסיפות נתקבלה החלטת מחאה זו: הנאספים בהפגנות הגדולות בוארשה לאות מחאה נגד “הספר הלבן” ולאות אחדות עם הישוב העברי בארץ שולחים חגיגית את דרישת שלומם למחנה החלוצי של העם העברי בארץ-ישראל, שיצא מתוך אומץ לב למלחמה לחירותנו וזכויותינו, החליט חגיגית לקרוע את “הספר הלבן” ולא לתת להפוך אותו למיעוט ולהרוס את אשר בנו דורות חלוצים ובונים. יהדות פולין נשבעת חגיגית, ששום כוח בעולם לא ישבור אותנו, העליה תימשך דרך כל הגבולות. ההתישבות תימשך בכל התנאים ארץ ישראל תהיה מולדתם של מיליונים יהודים – של העם העברי. אנו פונים לכל העולם הדמוקראטי, לכל העמים החפשיים ובעיקר לעם בריטניה ולעם ארצות-הברית לא לשדוד מאת העם העברי את תקותו האחרונה, לא לרמוס ברזלים את ההבטחה החגיגית שניתנה לנו מאת 52 אומות. אנו קוראים לעם היהודי בפולין להתאמץ פי כמה ולא לחדול ממאמצים ומקרבנות לפי הדוגמה של הישוב העברי עד אשר העם העברי יהיה בעל הבית בתוך מולדתו בארץ ישראל. קריאת “אגודת ישראל” להצטרף לשביתה ולהתאסף בבתי כנסיות בשעות המחאה הקהילה לבתי כנסיות בכל פולין מאות אלפים יהודים חרדים. אמרו תהלים בצבור, כדי להדגיש על-ידי קריאת פרקי דוד מלך ישראל כפי שנאמר בכרוז “אגודת ישראל” – שהעם העברי לא חדל להאמין בגאולתו ובשיבתו לארץ ישראל ודוד מלך ישראל חי וקיים! בתי הכנסיות בוארשה היו מלאים מתפללים. נאמו הרביים וראשי “אגודת ישראל”. הנסיונות של “בונד” לשבור את השביתה עלו בתוהו. ה”בונד” הוציא כרוז לא לשבות, ובריוני ה”בונד” הלכו מחנות לחנות ומבעל-מלאכה לבעל-מלאכה ודיברו על לבם שלא ישבתו – אבל ללא הועיל. כשהתקרבה 2 אחרי הצהרים נסגרו ברגע אחד, כמו לפי פקודה, כל בתי המלאכה. אפילו הקיוסקים, הרוכלים, ומוכרי-העתונים שבתו. ביחוד עברה השביתה מתוך רושם רב ברחובות הראשיים בוארשה, רחובות “הפולנים”. ברחובות מרשאלקובסקה, “העולם החדש”, הפרבר הקרקובי ושאר הרחובות נסגרו כל חנויות היהודים, גם אלה שפתוחות כרגיל ביום הכיפורים. אפילו הקואופרטיבים של “הבונד” נסגרו תחת לחץ הצבור. רק שני קואופרטיבים בונדאיים שברו את השבתון היהודי הכללי. וארשה, 23 )שירות “דבר”(. מכל ערי פולין הגיעו ידיעות על ההפגנות הגדולות ביום ב’. השביתה היתה כללית. בלודז נתכנסו אסיפות גדולות בכמה חצרות. נאמו ראשי הציונים ו”אגודת ישראל”. באולם הפילהרמונית התאספו אלפים. נתקבלו החלטות-מחאה. משלחת יהודית מסרה מחאה לקונסול הבריטי. בביאליסטוק עברה השביתה מתוך רצינות מיוחדת. מטעם הקהילה היתה אספת מחאה בבית-הכנסת הגדול. נשלחו טלגרמות-מחאה לממשלת בריטניה. בכל ערי מחוז זאגלאמביה, בסוסנוביץ ודומברובה נתקהלו אסיפות מחאה גדולות. השביתה היתה כללית, נמסרו מחאות לקונסול הבריטי.
באדיבות ארכיון לבון
מועצת ציוני רומניה
בוקארשט 20 (סט”א). מועצת ציוני רומניה הריצה מברקי מחאה למר צ’מברלן, לאנתוני אידן, למפקד אתליי, ולסר ארצ’יבולד סינקלר נגד הספר הלבן.
מנהיגי האופוזיציה מתבקשים לעשות את כל אשר בידם כדי לסכל את מזימות הממשלה על הבית הלאומי היהודי בארץ ישראל.
מברק מיוחד נשלח לנשיא רוזוולט בבקשה דחופה לעשות את הצעדים הנחוצים בלונדון.
באדיבות ארכיון לבון
“היהודים המיואשים פה תקוותם היחידה ארץ-ישראל”. – מוכנים לכל פעולה
במערכת “דבר” נתקבלה טלגרמה זו מפראג:
ל”דבר” תל-אביב.
אלפי הנוער חברי “החלוץ” מביעים את נכונותם לעמוד לימין ההסתדרות בכל דרך שתלך בה למען העביר את רוע הגזירה.
היהודים המיואשים פה תקוותם היחידה היא ארץ ישראל. באומץ נפשי נתגבר על המכשולים החדשים שקמו לנו ואנו מוכנים לכל מעשה נועז שיידרש מאתנו כדי להגביר את העלייה, להושיב אדמות שוממות ולהקים לעם היהודי הנרדף בית נאמן בארץ ישראל.
קבלו יד אחים בשעה קשה זו. נלכד השורות ונלך קוממיות לקראת המערכה החדשה.
חזקו ואמצו.
מרכז “החלוץ”
באדיבות ארכיון לבון
קריאה נרגשת
פאריס 20 (סט”א). משלחת ציונית התייצבה בפני מיניסטר החוץ הצרפתי מר ג’ורג’ בונה ופנתה אליו בקריאה נרגשת להתערב לשם הצלת הבית הלאומי בארץ ישראל.
המנהל לפדגוגיה כתובתינו: רחוב קהילת קייב 15, תל אביב 6941010, ת.ד. 24104
כל הזכויות שמורות מפ”ט עמל ©, 2022
שדיול – מכסת רישיונות עלייה
סרטיפיקט – רישיון עלייה
מאחר שפרסום הספר הלבן הוא, ככל הנראה, בלתי נמנע והיישוב יצטרך לעמוד מול כידונים בריטים, מציעים שמספר חברים מנהיגים יודיעו לנשיא, שהם יוצאים לארץ-ישראל מיד, כדי לשאת יחד עם היישוב בקרבנות העמידה נגד המשטר החדש.
בן גוריון.
עיתונה היומי של התנועה הרביזיוניסטית, הוקם ב- 1938 לאחר גילגולים רבים )”דואר היום”, “העם”, חזית העם”, “הירדן”, “קול השחר”, “משמר העם” ועוד( וקיים את רציפותו עד ימי מדינת ישראל. את הנחת היסוד של התנועה הרביזיוניסטית, פרסם ז’בוטינסקי כבר בשנת 1928 בגיליון הראשון המחודש של העיתון “דואר היום”. בראש הגליון בא ה”אני מאמין” של ז’בוטינסקי, שהוא ה”אני מאמין” של המפלגה והעיתון גם יחד: …”מטה אהרון ואף תיבת קסמים אין בידי, גם בתור עסקן וגם בתור עיתונאי לא אחדש שום חידוש.. רק חידוש אחד הבאתי: אני מאמין, בכל מה שהאמנתם בימי ילדותה של הציונות, ורק לאחר מכן, בשנות הבינה המבוגרת, ביטלתם, כמעשייה של חדר תינוקות…. בנדר האנגלי, שעתה נהפך שמו בפינו לסמל עורמה ומרמה מדינית, בכל החלומות, בכל התקוות, בכל הנבואות…ארץ ישראל תהיה מדינתנו, מדינה עברית, מדינה ככל המדינות שלכל גוי וגוי. עמנו הוא שיבנה אותה..כי אין לך מעצור שיעמוד בפני רצונו!”… עיתוניה של התנועה הרביזיוניסטית הצטיינו בביקורת תמידית על ממשלת המנדט ובנעימה חריפה ביותר, מסיבה זו היו בעלי שיא בהחרמות והפסקות מצד הממשלה ועוררו סערה רבה.
מורה, חוקר ועסקן ציבור בארץ ישראל. ממייסדי הסתדרות המורים וועד הלשון העברית. בשנים 1920 – 1928 כיהן כנשיא אספת הנבחרים וראש ועד הלאומי. נולד בירושלים, היה מראשוני מורים העבריים החילוניים בירושלים, התמחה בלשון עברית, ספרות ערבית ובלשונות אירופה.
בשנת 1914 התפטר ברעש גדול מבית המדדרש למורים בירושלים, בשל הסכסוך בשאלת שפת ההוראה: דוד ילין התעקש להורות בעברית, בעוד ראשי המוסד בחרו להורות בשפה הגרמנית.
ב 1936 נתמנה פרופסור לספרות באוניברסיטה העברית. כתב ספרים בחקר הלשון, בהיסטוריה ובספרות של ימי הביניים.
סופר, עיתונאי ומנהיג ציוני. מייסד התנועה הרביזיוניסטית. נולד באודסה ב 1880 למשפחת סוחרים אמידה היה פעיל בתנועה הציונית עוד מנעוריו. למד משפטים בשוויץ ובאיטליה ושימש כתב של עיתונים רוסיים. על מאמריו חתם בשם-העט “אלטלינה”. את פעילותו הציונית החל בעקבות הפוגרום בקישינוב ב 1903 ומאותו רגע, הוקדשו חייו למפעל הציוני. הדגיש את חשיבות החינוך הלאומי, הלשון העברית ותרבותה. ב-1915 הקים יחד עם יוסף טרומפלדור את “גדוד נהגי הפרדות” אשר פעל עם הצבא הבריטי בחזית גליפולי ,אולם נמנע מלשרת מחוץ לגבולות א”י. הוא שירת כקצין בגדוד “קלעי המלך “שהשתתף ב-1918 בכיבוש מעברות הירדן מידי התורכים . עקב פעילותו המדינית העניפה נאסר ע”י הבריטים יחד עם שאר חברי ההגנה. קיבל חנינה, ונבחר לאספת הנבחרים של א”י, למחלקה המדינית של ההנהלה הציונית ולחבר ההנהלה. בשל חילוקי דעות על הקו הפוליטי הפרו-בריטי של ויצמן שדגל בתפיסת השלבים הפרגמטית של “עוד דונם ועוד עז” – פרש ז’בוטינסקי, אשר ביקש לערוך “רוויזיה” )בחינה מחדש( של כל הנחות היסוד של התנועה הציונית, הקים את המפלגה הרביזיוניסטית ואת בית”ר ובכך ניסה ליישם את העיקר על פי תפיסתו: האקטיביזם המדיני והיוזמה הפרטית. נפטר בארה”ב ב 1940.
מראשי התנועה הציונית ותנועת הפועלים הציונים. היה רה”מ ושר בטחון ראשון של מדינת ישראל. בן גוריון נולד כדוד גרין ב-1886 בפולין, וב-1906 עלה לארץ. הוא למד משפטים בקושטא וחזר לארץ ב-1914 . ב-1915 גורש ע”י התורכים למצרים, משם יצא לארה”ב והיה פעיל בתנועת “החלוץ”, ובהקמת “הגדודים העבריים” לשחרור א”י .לאחר מלחה”ע ה-1 חזר לא”י והחל בפעילות ציונית עניפה. היה ממנהיגיה של מפלגת “פועלי ציון” ו”מפא”י”, המזכיר הראשון של ההסתדרות (1921), יושב ראש הסוכנות היהודית (1935), יושב ראש מינהלת העם הזמנית, ועם הקמת המדינה – ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון . בתקופת המאבק נגד הבריטים דרש את איחוד כל הכוחות הלוחמים במחתרות , וריכוזם תחת מרות אחת. באפריל 1948 נבחר למנהל עניני הביטחון לאחר צאת ההגנה מהמחתרת. לאחר החלטת האו”ם הכריז על כינון מדינת ישראל והקמת ממשלה זמנית. הוא התמסר להקמת צה”ל, לממלכתיות ולקליטת העלייה. ב 1953 פרש מהשלטון לשדה בוקר במטרה לסחוף אחריו את הנוער להתישבות בנגב . בן גוריון ייזכר כמנהיג אשר רעיונותיו עיצבו את האידאולוגיה של מדינת ישראל בראשית דרכה וקבעו את דמותה.
בתקופת המנדט הקים הישוב היהודי בארץ ישראל מוסדות נבחרים, אשר היו תשתית לשלטון-עצמי, אף על פי שכמה קבוצות אוכלוסייה יהודיות נמנעו מהשתתפות בהם. המוסדות העיקריים היו אספת-הנבחרים, הוועד הלאומי והרבנות הראשית. גופים אלה עסקו בנושאי חינוך, תרבות, סעד, בריאות ושירותי דת של הישוב היהודי. במקביל פעלו גופי ההסתדרות הציונית העולמית ומשנת 1929 גם הסוכנות היהודית. תקנות כנסת ישראל אושרו על-ידי הנציב העליון פלומר ב- 30 בדצמבר 1927 ופורסמו בעיתון הרשמי ב- 1 בינואר 1928.
מועצת הרבנות הראשית
(2) מספר החברים בכל לשכת רבנות ייקבע ע”י ועד הקהילה בתנאי שבכל מקום שבו קיימת עדה ספרדית תהיה לעדה הנ”ל ביאת כוח בלשכת הרבנות, ביחס למספר חברי העדה.
(2) כל בית דין כזה יהיה כוחו יפה, בהימלכו בדעת ועד הקהילה, ובהסכמת כל הצדדים הנוגעים בדבר באופן חוקי, למנות אפוטרופוסים על נכסי יתומים קטנים ונכסי אנשים נעדרים מן הארץ שהם חברים לקהילה.
(ב) לפקח על הקדשות צדקה של יהודים; (ג) למנות אותם הפקידים שיהיו נחוצים לשם מילוים הנכון של תפקידי מועצת הרבנות הראשית ולשכותיה; (ד) ליישב עפ”י הוראות פקודת הבוררות הנוהגת מזמן לזמן כל הסכסוכים בין יהודים במקום שנכתב שטר בוררות על ידי שני הצדדים.
מתוך קובץ מסמכים בתולדות המדינה 1897-1979, ירושלים תשמ”א, ערכה נורית גבזה ברוורמן, הוצ, משרד הבטחון, ע”מ 30-35.
רבה הראשי האשכנזי של ארץ ישראל ואחר כך של מדינת ישראל משנת 1936 עד יום מותו. נולד בפולין והתחנך באנגליה ובצרפת. בשנת 1908 הוסמך לרבנות. היה בעל תואר דוקטור לספרות מהאוניברסיטה של לונדון. בשנים 1915 עד 1936 כיהן כרב באירלנד – בתחילה כרבה של בלפסט ומשנת 1925 הפך לרב הראשי של אירלנד. בתקופת השואה פעל רבות להצלת יהודים, וביחוד להוצאת ילדים יהודים מן המנזרים, בהם הוסתרו על מנת להציל את חייהם. על שמו נקרא היישוב “משואות יצחק”.
סופר עברי, מחלוצי החקלאות היהודית בארץ ישראל.
נולד באוקראינה למשפחה חקלאית. עלה לארץ ישראל ב 1890. נמנה על מייסדי חדרה. עבד כפועל חקלאי בחדרה ובמושבה ראשון לציון. בשנת 1893 עבר למושבה הסמוכה רחובות, ובה השתקע כפרדסן וכורם. בשנת 1900 היה ממייסדי “התאחדות המושבות ביהודה” – גוף שהשתלב בשנת1927 ב”התאחדות האיכרים” – ארגון שייצג את “המחנה האזרחי” ותמך בעידוד המשק הפרטי. ערך את בטאון ההתאחדות – “בוסתנאי”.
בשנת 1906 פרסם סיפורים ראשונים מחיי הערבים והאיכרים היהודים, ובכך הפך לסופר העברי הראשון שכתב סיפורים על הווי הערבים והבדואים. כתב גם ספרי זכרונות על ראשית ההתיישבות היהודית בא”י. כתביו כונסו ב- 12 כרכים.
מנהיג ציוני ואיש מדע, נשיאה הראשון של מדינת ישראל, נשיאה הרביעי של ההסדרות הציונית.
למדיניותו הציונית היו מתנגדים רבים במהלך הזמן, בעיקר משום שאהד את אנגליה והאמין שלא תתכחש להבטחותיה בנושא הבית הלאומי. נולד ברוסיה הלבנה, קיבל חינוך יהודי מסורתי. בנעוריו בלט בלימודי הכימיה והמדעים. בגיל 15 יסד בעיר מולדתו אגודה בשם “שפה ברורה”, שמטרתה היתה להנחיל את הדיבור העברי להמוני היהודים.
בשנת 1898 השתתף כציר בקונגרס הציוני הראשון, לאחר שהתקרב לחוג סטודנטים יהודים מרוסיה, שהיו ציוניים בהשקפתם. שנה לאחר מכן, ב 1899 קבל תואר דוקטור בכימיה מהאוניברסיטה בה למד בשוויץ. בקונגרס השמיני, בשנת 1907 בהאג, יצא בקריאה ל”ציונות סינתטית” שתמזג את העבודה הפוליטית עם ההתיישבות המעשית בא”י.
בשנת 1921 נבחר ויצמן לנשיא ההסתדרות הציונית העולמית, וב-1929 נבחר לנשיא הסוכנות היהודית.
בשנת 1936, השתקע סופית בארץ ולצד עבודתו במפעל הציוני, התמסר לעבודה מדעית ברחובות – ניצול פרי הדר לצרכי תעשיה. בתקופת מלחמת העולם השניה, גייס את כישוריו כמדען למאמץ המלחמתי של בריטניה והמציא שורה של המצאות כימיות שחשיבותן הצבאית היתה גדולה. לאחר המלחמה, על רקע מדיניותה העוינת של הממשלה הבריטית החדשה כלפי החזון הציוני, גייס ויצמן את דעת הקהל האמריקאית ופנה לטרומן – נשיא ארה”ב בבקשה להפעיל את השפעתו, מהלך שהוביל בסופו של דבר למנויה של ועדת חקירה אנגלו-אמריקאית לפתרון בעיית ארץ-ישראל. ב -1948, נבחר לכהן כנשיאה הראשון של מדינת ישראל.
מראשי התנועה הציונית, מחשובי המנהיגים של תנועת העבודה, הסתדרות העובדים ומראשי מפלגת פועלי ארץ ישראל, סופר והוגה דעות, עורכו הראשון של עיתון “דבר”.
נולד ברוסיה הלבנה לבית סוחרים אמיד, ספג מסורת יהודית וציונית מילדות. הושפע מן הסוציאליזם הרוסי, הצטרף למפלגות סוציאליסטיות ויהודיות שונות. בשנת 1909 עלה ארצה, תחילה עבד כפועל חקלאי במושבות שונות, חיש קל הפך פעיל פוליטית והיה בין יוזמי “המשביר” – האגודה הצרכנית של הפועלים, ובין המניחים את היסוד לקופת חולים.
ב – 1918 התנדב לגדוד העברי הארץ-ישראלי שהוקם ע”י הבריטים ושרת בו עד פירוקו.
ב – 1920 פעל יחד עם דוד בן גוריון איחודן של מפלגות הפועלים בארץ.
ב- 1925 התמנה לעורכו הראשי הראשון של עיתון “דבר” – בטאונה של הסתדרות העובדים.
יסד את הוצאת הספרים של ההסתדרות “עם עובד”. לאחר פרסום הספר הלבן הבריטי של 1939, היה בעד החרפת המאבק נגד ממשלת המנדט. משפרצה מלחמת העולם השניה, תמך בהתגייסות לצבא הבריטי, כדי להכשיר כוח צבאי יהודי עצמאי.
נפטר ב 1944 , נקבר בקבוצת כינרת, בה עבד עם בואו לארץ.