מלחמה – מוצא יחיד לסכסוך היהודי-ערבי
שיחה עם עוני בק עבד אל-האדי. 23.8.46
המראיין: א. לוצקי
השיחה נתקיימה בביתו, בסביבת המושבה הגרמנית, לפי מה שנקבע בטלפון בשעה 17.30. היא החלה ב- 18.10 שעות ונסתיימה ב- 20.00. ישבנו על הגזוזטרה, לפי בחירתי. איש מבני הבית לא השתתף. זקן בעל פאתוס, ידיו רועדות במקצת. שטף דבורו אינו מאפשר כמעט להפסיקו ולהציג לו שאלות וקשה להטותו מהנושא החביב עליו. יחסו פטריארכלי וגנדרני כל שהוא. נדמה שהוא חי יותר על זכרונות העבר מאשר על ההווה. מצטט תכופות מאד את כנויו "עווני בק" ואוהב להזכיר תכופות מדינאים שנפגש בהם: את זאת אמר לו פלוני ואת זאת הוא אמר לפלמוני. מרבה לחייך. שיחתו חפשית, בלתי מרוסנת , רבת ציורים ומשלים, אך תכופות בלתי הגיונית, חסר חוט של פרופורציה וכשם שעלול להאריך במקום שאין צורך, כך עלול לקפוץ מנושא לנושא על דרך האימפרוביזציה. אוהב שיסכימו לדעתו שלבים שלבים. דרך מחשבתו והשקפותיו שמרניות בהחלט והשפעת הדור כמעט שאינה ניכרת בהם (חוץ מהשימוש בפצצה האטומית כאלמנט מדיני; ראה להלן!) בטרם שאלתי דבר החל להרצות.
ע: שאלת א"י הגיעה לנקודת קפאון. אם האנגלים ירצו להשליט פה סדר יצטרכו להשמיד את הערבים או להשמיד את היהודים.
ל: הייתי מבקש את רשותך לפרסם את דבריך.
ע: למה לפרסם? מוטב שתהיה זאת שיחת רעים, לא לעיתונות.
ל: אין אני בטוח כמובן אם המנהל שלי יסכים לפרסם את כל הדברים אולם היה בדעתי לדעת תחילה את עמדתך אתה.
ע: הלוא אנחנו חברים, נדבר באופן חברי, באופן אישי.
ל: כרצונך, לשרותך. ההיית יכול לומר לי מה תהיה התוצאה מועידת לונדון?
ע: לא תהיה כל תוצאה.
ל: מה תהיה עמדת המשלחת הערבית מא"י בלונדון?
ע: היום הרי העמדה אחת וידועה.
ל: האם תעמוד המשלחת הארצישראלית על השתתפות נשיא הועד הפועל הערבי כראש המשלחת?
ע: הוא לא ישתתף ממילא, גם אם יזמינוהו (!). הוא ייפה את כוחו של מישהו, זה מנהגו. אולם מה התועלת בלונדון? אתם תשארו בשלכם ואנו בשלנו. אינני רואה כל מוצא אלא מלחמה. או שאתם תנצחו או שאנחנו ננצח. אין תקוה אחרת. האנטישמיים היו הידידים הכי טובים שלכם. פגשתי פעם את ראש ממשלת פולניה בחבר הלאומים; בפנים הם הכו את היהודים וכלפי חוץ הם היו ציונים. אומרים שלו היה היטלר מגיע הנה היה מאסף כאן את היהודים ומסדר להם פה מדינה.
ל: ואינך רואה כל מוצא מהענין בלי השמדה הדדית, כפי שתארת?
ע: לא. אל תחשוב שאני אוהב שפיכות דמים. להיפך, הלב כואב לי כשאני רואה את התאונה הכי קלה לבן אדם. ההיסטוריה תדון את המנהיגים היהודים כפושעים. הנה טרומן הידיד שלכם, למה אין הוא מכניס קצת יהודים לארצו?
ל: בודאי ידוע לך שליהודים יש דיעות אחרות משלך ביחס למנהיגיהם ולידידיהם. מהו הדבר שאתה מציע ליהודים?
ע: לו היו באים בתביעות הומניות הייתי מקבל אותם, אבל לא בתביעות מדיניות ורצון להיות הרוב. הלא השאלה היחידה היא העליה. לולא העליה היה הכל מסתדר.
ל: תבין שאצלנו העליה היא באמת השאלה היחידה.
ע: לולא היתה השאלה מדינית ואין ליהודים לאן לבוא, הייתי נותן כמה מאות למצרים וכמה מאות לעיראק; ופה ושם…
ל: אבל הרי אין אנו מחפשים פזורים חדשים. אנו מחפשים רכוש במולדתנו. מה הערבות שיכולה להיות לנו בארץ ערבית יותר מאשר בגרמניה או בארץ אחרת?
ע: וכי 1000 שנות היסטוריה בהן התגוררו היהודים בשלום בין הערבים, אינן ערבות?
ל: כיום לא. לפני עשרים שנה היה כל יהודי בגרמניה מוכן לתת ערבות ל- 2000 שנה. ואל תשכח שהגרמנים עמדו במקום די גבוה בסולם התרבות. – רציתי לשאול אם אין סבורים להמיר בהקדם את הועד-הפועל הממונה בועד-פועל נבחר?
ע: לא.
ל: שאלתי כיוון שהציבור שלנו מחבב יותר מוסדות נבחרים.
ע: הציבור שלכם רגיל בכך. אולם אצלנו בחירות פרושו שתהיה מלחמה, שנשחט זה את זה. אין אנו צריכים זאת עכשיו. הלא אני הוא שהצעתי בבלודאן למנות את הועד הפועל ושייבחרו את מי שלא יהיה, וגם אם לא יהיו אלה אישים חשובים (!) )הדברים נאמרו בלעג מיוחד – א.ל.)
ל: ואין אתה סבור שיש מין אופוזיציה חדשה?
ע: לא.
ל: אתה אומר איפוא שאין כל תקוה לפתור את שאלת א"י?
ע: לא. איזה עם ירצה שיבואו זרים לשלוט עליו.
ל: אין אנו מחפשים את השלטון על הערבים. אנו רוצים לשלוט על היהודים ועל גורלם ועל עצמאותם.
ע: אם אין אנו רוצים שהאימפריה הבריטית תשלוט עלינו, איך נסכים שהיהודים ימלכו עלינו? לולא היו כאן יהודים היינו כבר מזמן לוחמים פה באנגליה (!). הלא אנו מדברים כמו חברים ואני יכול לומר לך זאת. הנה סוריה והלבנון ומצרים אינן רוצות בשלטון אנגלי, למה זה נרצה אנחנו. הנה חברי מהאסתקלאל, שוכרי קוותלי, חברי הכי טוב, שגרנו יחד בחדר אחד, הוא נשיא סוריה. ותופיק מה שמו? – תופיק סווידי בעיראק. ורק אני, זה רק משל כמובן, איני יכול להגיע לשלטון; רק מפני שיש פה יהודים! האם זו הומניות? לבוא אלי הביתה, לגזול את הלחם מפי, לגרש אותנו מעל אדמתנו…
ל: סבור הייתי, אתה יודע יפה, שאין לדבר על ערבים מנושלים.
ע: כן. אבל יחידת הקרקע ירדה מ- 90 דונם לפלאח ל- 35.
ל: אבל הן אתה יודע שאין היהודים מתכוונים לנשל את הפלאחים. בדעתם לפתח קרקעות בלתי מעובדות. מה דעתך על תכנית לאודרמילק?
ע: טפשות. אני אומר לך שזאת שטות.
ל: אבל הן אפשר על ידי תכנית זו להחיות אדמות שלא עובדו מעולם וליישב המון אנשים.
ע: חשוב בשביל מי עושים את התכנית ומי המושל על הארץ. אל תפחיתו בערך הערבים. גם לנו יש נוער המוכן להקריב את עצמו(!). אתם סבורים שמספיק אם אנגליה ואמריקה יתמכו בכם, והענינים יסתדרו. הערבים בעצמם הולכים ומתחזקים וכבר אמרתי זאת שאם המדינות הערביות תהיינה בקרוב חזקות ומזוינות בנשק מודרני – זה יהיה הודות ליהודים. עכשיו מחפשים בכל הארצות את הסוד של הפצצה האטומית. למה לא יוכלו גם הערבים ליצור פצצות אטומיות במשך הזמן?
ל: אתה סבור איפוא שאף פעם אי אפשר יהיה להגיע כלל סידור העניין?
ע: לא.
ל: ושהליגה הערבית לא תהיה מוכנה אף פעם לכל פשרה במקרה שערביי א"י יתעקשו?
ע: אבדאן (אף פעם).
ל: סבור הייתי שכיון שיש לערבים כבר שבע מדינות עצמאיות עלולה הליגה להשלים עם היהודים ביום מן הימים.
ע: אני סבור שאין תקוה. אני אוהב לומר את מה שאני מרגיש ומה שאני חושב, ולהיות גלוי-לב.
ל: זהו בדיוק מה שכל עתונאי יעריך מאד. אני מודה מאד על היותך כל-כך אדיב וגלוי לב אתי בשיחה.
ע: הן דברנו כידידים.
ל: בודאי כידידים ואני מקווה שעוד נפגש בשיחות ידידותיות.
א. ל
ארכיון ציוני מרכז, אוסף S25, תיק 473
