ייסוד "הארגון היהודי הלוחם"
מכתבו האחרון של מרדכי אנילביץ'
כרוז "הארגון היהודי הלוחם"
כרוז קורא להתנגדות
השומר הצעיר – קריאה להתנגדות
קשריות במחתרת
פנייה לארגוני מחתרת פולניים בעניין העזרה בנשק
מתוך דו”ח “הארגון היהודי הלוחם” על פעולותיו
… ביום ד’ 22 ביולי 1942 החל החיסול של גיטו וארשה. מיד כונסה המועצה הציבורית כדי לברר את המצב ולנקוט אמצעים. בישיבות השתתפו: ל’ בלוך, שמואל ברסלר , ד”ר א’ ברמן, יצחק צוקרמן, זישא פרידמן, יוסף פינקלשטיין-לבארטובסקי, ד’ גוז’יק, יצחק גיטרמן, יוסף קפלן, מנחם קירשנבוים, אלכסנדר לנדאו, מ’ אוז’ך, ד”ר עמנואל רינגלבלום, יוסף סאק, שכנא זאגאן וד”ר יצחק שיפר. הדעות היו חלוקות. באי-כוח המפלגות הציוניות השמאליות ו”החלוץ” וכן כמה עסקני-ציבור קראו לפעולה אקטיבית בצורה זו או אחרת. הרוב דרשו לחכות. עד מתי? – עד שיתברר המצב. שכן הופצו שמועות, כי מווארשה יגורשו 70-50 אלף יהודים בלבד )זקנים, חולים, אסירים, פושטי-יד וכו'(, ובכך תיגמר האקציה … ב- 28 ביולי 1942 נערכה ישיבת “החלוץ” וארגוני-הנוער המסונפים לו: “השומר הצעיר”, “דרור” ו”עקיבא”. הוחלט להקים ארגון יהודי לוחם – יק”א – יידישע-קאמף-ארגאניזאציע.
הארגון היה חותם על כרוזיו בשפה הפולנית באותיות Zydowska Organizacja -ZOB Bojowa – “ארגון יהודי לוחם”. חברי המפקדה היו: ברסלר, צוקרמן, צביה לובטקין, מרדכי טננבוים ויוסף קפלן. נשלחה משלחת לצד הארי: טוסיה אלטמן, פלוטניצקה, לאה פרלשטיין ואריה-יורק וילנר, כדי לקשור קשרים עם תנועת-המחתרת הפולנית ולהשיג נשק בשביל הגיטו.
הוקם הארגון הלוחם, אולם כל נשקו של הגיטו בשעה ההיא כלל רק אקדח אחד! . . .
(מתוך דו”ח שנכתב ע”י יצחק צוקרמן במרס 1944 בווארשה, ונשלח ללונדון ב- 24 במאי 1944 באמצעות המחתרת הפולנית.)
מתוך: ארד, יצחק, עורך ואחרים. השואה בתיעוד. ירולשים: יד ושם, תשל”ח, עמ’ 233.
____________________________________________________________________________
מכתבו האחרון של מרדכי אנילביץ'
מפקד הארגון היהודי הלוחם בגיטו וארשה – מפקד המרד בגיטו
“מה שעבר עלינו לא ניתן לתאר במילים. נפל דבר שהוא למעלה מחלומותינו הנועזים ביותר.
הגרמנים ברחו פעמיים מן הגיטו. פלוגה אחת שלנו החזיקה מעמד 40 דקה והשנייה – למעלה מ- 6 שעות.
המוקש שהוטמן בשטח המברשתנים התפוצץ. כמה פלוגות שלנו התקיפו את הגרמנים אשר נמלטו.
אבדותינו בכוח אדם מעטות ביותר. אף זה הישג. נפל י’ . נפל כחייל גיבור על-יד מכונת הירייה.
אני מרגיש שמתרחשים דברים גדולים והדבר אותו העזנו לבצע ערכו רב ועצום. . .
החל מהיום אנו עוברים לשיטה פרטיזנית. הלילה יוצאות לשטח שלוש פלוגות קרב, ולהן שני תפקידים: סיור והשגת נשק.
נשק קצר אין לו בשבילנו כל ערך.
בנשק זה משתמשים אנו לעתים נדירות. נחוצים לנו בדחיפות: רימונים, רובים, מכונות ירייה וחומר נפץ.
לא אוכל לתאר לפניכם את התנאים, בהם חיים עתה יהודי הגטו. רק יחידים יחזיקו מעמד.
השאר ייספו במוקדם או במאוחר. גורלם נחרץ. כמעט בכל מקומות המחבוא, בהם מסתתרים אלפים, אי אפשר להדליק נר מחוסר אוויר.
באמצעות המשדר שלנו שמענו שידור נפלא של תחנת השידור “שוויט” על הלחימה שלנו.
העובדה שזוכרים אותנו מעבר לחומות הגטו מעודדת אותנו במאבקנו.
היה שלום יקירי! אולי עוד נתראה! חלום חיי קם והיה. ההגנה העצמית בגטו הפכה לעובדה.
ההתנגדות היהודית המזוינת והנקמה הפכו למעשה.
הייתי עד ללחימה מופלאה ומלאת גבורה של הלוחמים היהודים.
מ' אנילביץ'
גיטו, 23 באפריל 1943
מתוך: ארד, יצחק. נכתב אל יצחק צוקרמן. מגיטו וארשה. השואה בתיעוד. ירושלים: יד ושם, תשל"ח, עמ' 251-250.
____________________________________________________________________________
כרוז "הארגון היהודי הלוחם" בגטו וארשה.
אל המוני היהודים בגטו
ב- 22 בינואר 1943 ימלאו 6 חודשים להתחלת ההגליה בווארשה. כולנו זוכרים היטב את ימי האימים, שבהם הובלו 300,000 אחינו ואחיותינו והומתו באכזריות במחנה-המוות טרבלינקה. חלפו 6 חודשים של חיי פחד-מוות מתמיד, בלי דעת מה ילד יום. מכל עבר הגיעונו ידיעות על השמדת היהודים בגנראל-גוברנמן, בגרמניה, בארצות הכבושות. בהאזיננו לבשורות העגומות חיכינו לשעתנו כל יום וכל רגע. היום חייבים אנו להבין, שהמרצחים הנאצים הניחו אותנו חיים, רק מפני שהם רוצים לנצל את כוח-העבודה שלנו עד ל האחרונה של דם וזיעה, עד לנשימתנו האחרונה. עבדים אנחנו. וכשאין העבדים מביאים עוד רווחים, הורגים אותם. דבר זה חייב כל איש מאתנו להבין, וכל איש מאתנו חייב לזכור זאת תמיד.
בשבועות האחרונים הפיצו אנשים מ מסוימים ידיעות על מכתבים, שבאו כאילו מן היהודים שהובלו מווארשה, הנמצאים כביכול במחנות-עבודה על-יד מינסק או בוברויסק. המוני העם היהודים, אל תאמינו במעשיות אלה. הן מופצות על ידי יהודים שהם בשירות הגסטאפו.המרצחים העקובים מדם יש להם בזה מטרה מסוימת: להרגיע את האוכלוסייה היהודית, כדי שאחר-כך ההגליה הבאה בלי קשיים, בכוחות מינמליים, וללא קרבנות מצד הגרמנים. הם רוצים שהיהודים לא יכינו מחבואים ולא יתנגדו. יהודים, אל תחזרו על סיפורי השקרים.
אל תסייעו בידי הסוכנים. אנשי הגסטאפו הנפשעים יבואו על שכרם. המוני-העם היהודים, השעה קרבה. חייבים אתם להיות נכונים להתנגד, לא למסור עצמכם לשחיטה ככבשים.
אפילו יהודי אחד אל ילך אל הקרון. אנשים שאין להם יכולת להתנגד באופן אקטיבי, יתנגדו התנגדות פסיבית, כלומר יתחבאו. עכשיו קיבלנו ידיעה מלבוב, שהמשטרה היהודית ביצעה בעצמה שם הגליה של שלושת אלפי יהודים. בווארשה לא ייעשה עוד כזאת. ההתנקשות בלייקין מעידה על כך. סיסמתנו חייבת להיות עתה:
יהיו הכול נכונים למות כבני-אדם!
ינואר 1943
מתוך: ארד, יצחק, עורך ואחרים. השואה בתיעוד. ירושלים: יד ושם, תשל"ח, עמ' 240-239.
____________________________________________________________________________
אנו קמים למלחמה!
הננו מאלה ששמו להם למטרה לעורר את העם. רצוננו להטיל סיסמה בקרב ציבורנו:
עורה והילחם!
אל תתייאש מפתח הצלה!
דע שאין ההצלה צפונה בהליכה לקראת המוות באדישות, כצאן לטבח.
צפונה היא במשהו גדול הרבה יותר: במלחמה!
העומד על נפשו יש לו סיכויים להינצל! המוותר מראש על התגוננות – כבר הפסיד! לו מחכה
אך ורק מוות מחפיר במכונת החנק של טרבלינקה.
עורה העם למלחמה!
מצא בנפשך עוז למעשי טירוף!
הקץ להשלמתנו המחפירה עם אמירה כגון: כולנו נידונים למוות!
שקר!!!
אף אנו לחיים נכתבנו! גם אנו זכאים להם!
רק צריך לדעת להילחם עליהם!
אין זו חכמה לחיות כשנותנים לך חיים אלה בעין טובה! חכמה היא לחיות דווקא בשעה
שרוצים לגזול חיים אלה ממך.
עורה העם והילחם על חייך!
תהיה נא כל אם לביאה המגוננת על גוריה !
אל יעמוד שום אב על דם ילדיו וישקוט !
בל תישנה עוד חרפת המערכה הראשונה של השמדתנו!
הקץ לייאוש ולחוסר האמונה!
הקץ לרוח העבדות שבתוכנו!
ישלם הצורר בדם בשרו על כל נפש מישראל! ייהפך נא כל בית למבצר לנו!
עורה העם למלחמה!
במלחמה צפונה הצלתך!
העומד על נפשו יש לו פתח-הצלה!
בשם המלחמה על חייהם של אותם ההמונים חסרי הישע, שאנו רוצים להביא להם הצלה, ושחייבים אנו להניעם למעשים – קמים אנו! לא על נשפותינו בלבד רוצים אנו להילחם. לנו מותר יהיה להציל את עצמנו רק אז כאשר נשלים את חובתנו! כל עוד יהיו בסכנה חייו של יהודי, ואפילו אחד ויחיד, עלינו להיות דרוכים ולהילחם!!!
סיסמתנו:
לא עוד ייספה אפילו יהודי אחד בטרבלינקה!
הלאה הבוגדים בעם!
מלחמה לחיים ולמוות עם הכובש עד נשימתנו האחרונה!
היכונו למעשים!
היו דרוכים!
* הכרוז מיוחס ל"איגוד הצבאי היהודי" ZZW ותאריכו המשוער ינואר 1943.
מתוך: ארד, יצחק, עורך ואחרים. השואה בתיעוד. ירושלים: יד ושם, תשל"ח, עמ' 242-241.
____________________________________________________________________________
"השומר הצעיר" – קריאה להתגוננות.
… יודעים אנו כי שיטת הרצח, הטבח והשוד של היטלר מוליכה בעקביות לאין-מוצא ולאובדן היהדות. גורלם של היהודים בשטחים הסובייטיים, הכבושים בידי הגרמנים, ובווארטגאו מציין תקופה חדשה בהכחדתה הגמורה של האוכלוסייה היהודית. מנגנון הרצח העצום פנה נגד המוני היהודים החלשים, הבלתי חמושים, המדולדלים מרעב, ממחנות ומגירושים. בשיטתיות שטנית הוא מחסל בזה אחר זה את יישובי היהודים. הניצחון על היהודים צריך לשמש להם לגרמנים פיצוי על האבידות שסבלו בחזית.
ושפיכת דם היהודים חסרי-המגן צריכה למלא חלל חלומותיו הגדולים של היטלר שנתבדו.
כן יודעים אנו, כי מסע קלגסיו של היטלר נפסק על-ידי הצבא האדום רב הגבורה וכי בהתקפת האביב יתחיל חיסולו הגמור של הנאציזם באירופה. בשביל המוני היהודים תהא תקופה זו רבת הדמים ביותר בכל דברי ימיהם. אין כל ספק בדבר, כי היטלר, בהרגישו כי קץ שלטונו מתקרב, יאמר להטביע את היהודים בים של דם. לקראת ימים קשים אלה מוכרח הנוער היהודי להתכונן. יחל אפוא גיוס כל הכוחות החיוניים שברחוב היהודי. למרות ההכחדה עוד נותרו כוחות מרובים כאלה. מדורי דורות מעיקה עלינו מעמסת הפסיביות וחוסר האמונה בכוחות עצמנו; אבל מצויים בדברי ימינו גם דפים יפים ומזהירים של גבורה ומאבקים. אל תקופות הגבורה הללו חובה עלינו להצטרף . . .
*מתוך: עיתון "השומר הצעיר" במחתרת וארשה Jutrznia ("השחר"), 28 במרס 1942.
____________________________________________________________________________
הנערות הגיבורות, חייקה פרומקה ועוד – נושא הוא הראוי לעטו של סופר גדול; נערות גיבורות ונועזות הנוסעות הלוך ושוב בערים ובעיירות של פולין. יש להן תעודות אריות, והן כאריות – פולניות או אוקראיניות. אחת מהן אף עונדת צלב, שאין היא נפרדת ממנו, ובגיטו היא חשה בחסרונו. יום-יום נתונות הן בסכנה שאין למעלה ממנה. הן משליכות יהבן אך ורק על המראה הארי שלהן ועל המטפחות המכסות ראשיהן. את השליחויות המסוכנות ביותר מקבלות הן על עצמן וממלאות אותן ללא פציית פה, ללא היסוס קל. אם צריך לנסוע לווילנה, לביאליסטוק, ללבוב, לקובל, ללובלין לצ'נסטוכוב, לראדום וכו' ולהבריח לשם דברים אסורים, כגון פרסומים בלתי ליגליים, חומר, כסף – הריהן עושות כל זה כאילו היה הדבר מובן מאליו. אם צריך להציל חברים מווילנה, מלובלין, או משאר ערים, הריהן מקבלות את המשימה על עצמן. אין לפניהן שום מניעה, שום מעצור. אם יש לקשור קשרים עם גרמני, האחראי לרכבת, כדי שאפשר יהיה לנסוע מחוץ לגוברנמן, שרק בעלי דרכונים מיוחדים מותרים שם בתנועה – עושות הן את הדבר בפשטות, כאילו היה זה מקצוען. הן עוברות דרך ערים, ששום נציג של מוסד יהודי כלשהו לא הגיע לשם, כגון וולין וליטא. הן- הן שהביאו ראשונות את הידיעה על הטרגדיה בווילנה. הן-הן שהביאו ראשונות דברי עידוד וחיזוק לשארית הפליטה בווילנה. כמה פעמים ראו את המוות פנים בפנים, כמה פעמים היו אסורות ונתונות לחיפוש – אך מזלן שיחק להן.שליחי מצווה אינם ניזוקים. באיזו פשטות וצניעות מוסרות הן דו"חות על מה שעשו בנסיעותיהן, ברכבות שבהן נתפסים נוצרים, גברים ונשים, לעבודה בגרמניה. האשה היהודייה רשמה דף נאה בהסיטוריה, בימי מלחמת עולם זאת.
החייקות והפרומקות יזכו למקום ראשון בהיסטוריה זו. אין נערות אלה יודעות מנוחה מה היא. בזה הרגע באו מצ'נסטוכוב, שלשום הובילו דברים אסורים, וכבר צריך לנסוע הלאה בעוד כמה שעות: הן עושות זאת ללא היסוס כלשהו, ללא מנוחה כלשהי.
מספר – רינגלבלום, עמנואל
מתוך: ארד, יצחק, עורך ואחרים. השואה בתיעוד. ירושלים: יד ושם, תשל"ח, עמ' 190.
____________________________________________________________________________
פניית "הארגון היהודי הלוחם" לארגוני מחתרת פולניים בעניין העזרה בנשק
13.3.1943
אדונים יקרים!
. . . הימים הקרובים עלולים להביא לקץ של יהדות וארשה.
האם אנחנו מוכנים? מבחינה חומרית רע מאוד. מתוך 49 הכלים שהוקצו לנו ראויים לשימוש
רק 36 וזאת בשל חוסר התחמושת. מצבנו בנשק הורע אחרי הפעולות המרובות בשבועות
האחרונים, בהן השתמשנו בתחמושת מרובה. ברגע זה אין בידנו אלא עשרה כדורים לכל כלי.
הרי זה מצב קטסטרופלי.
נא מסרו בשמנו לשלטונות, שאם לא תבוא מיד עזרה גדולה, נראה בכך אדישות של הנציגות
והשלטונות לגורל יהודי וארשה. הקצבת כלים ללא תחמושת היא כלגלגנות צינית לגורלנו,
ומאשרת את ההשערה, שארס האנטישמיות מוסיף לפעפע בחוגים השליטים של פולין, למרות
הניסיון האכזרי והטרגי של שלוש השנים האחרונות. אין בדעתנו לשכנע בדבר נכונותנו
וכושרנו להילחם. החל מה – 18 בינואר נמצא הציבור היהודי בוורשה במצב של מאבק
מתמיד עם הכובש ומשרתיו. המכחיש זאת או מטיל ספק בכך, אינו אלא אנטישמי להכעיס.
אולם מצד השלטונות והנציגות אנו מצפים לא רק שיתייחסו ב"הבנה" לענייננו, אלא שיעלו
אל ראש בעיות היום את רצח מיליוני היהודים, אזרחי פולין. אנו מצטערים צער רב, על
שאין באפשרותנו לבוא במגע ישיר עם ממשלות בנות הברית, עם הממשלה הפולנית והארגונים
היהודיים בחוץ, בכדי למסור מידע על מצבנו ועל היחס אלינו מצד השלטונות והציבור
הפולני.
אדונים יקרים!
אבקשכם לנקוט מיד צעדים דרושים אצל שלטונות הצבא ונציגי הממשלה.
אבקש לקרוא מכתב זה ולתבוע במפגיע ולאלתר לפחות 100 רימונים, 50 אקדחים, 10 רובים
וכמה אלפי כדורים בקוטר שונה. אני מוכן להמציא תוך יומיים תכניות מדויקות של
העמדות שלנו בצירוף מפות, כדי שההכרח בהספקת נשק לא יהיה מוטל בספק כלשהו.
מפקד "הארגון היהודי הלוחם"
– – מלאכי
(כינויו של מרדכי אנילביץ')
מתוך: ארד, יצחק, עורך ואחרים. השואה בתיעוד. ירושלים: יד ושם, תשל"ח, עמ' 244-243.
