לחווא – עיירה, השוכנת באיזור הביצתי של פולסיה, ממזרח לפינסק, ובה כ- 2,300 יהודים.
בעיירה היתה ניכרת ההשפעה של חניכי תנועות הנוער – הנוער הציוני, בית"ר והשומר הצעיר. הגטו במקום הוקם באפריל 1942. אנשי תנועות הנוער קיימו פגישות והכינו נשק קר – גרזנים, פטישים, קלשונים וכו'. בלילה של 3 בספטמבר 1942 הוקף הגטו. אנשי היודנראט נתנו הוראה להצית את בתי הגטו, והם עצמם היו בין הראשונים, שהעלו את בתיהם באש. אחד הצעירים, יצחק רוכצ'ין, זינק על גרמני, ריסק את ראשו בגרזן וניסה להימלט. בעשותו את דרכו בשחיה, השיג אותו כדור. גרמני אחר הותקף על-ידי אשר חפץ, המזוין אף הוא בגרזן, אך הספיק לפתוח באש. אחיו של הנרצח, חיים, חטף רובה מיד אחד הגרמנים והסתער על השער.
ההמון הסתער על דרך היציאה. הגרמנים ועוזריהם המטירו אש, אך כ- 600 איש נמלטו. אולם האקט של הבריחה היה רק בבחינת התחלה: בציד אחרי הנמלטים נטלו חלק איכרי הסביבה, ורק כ- 120 הצליחו להבקיע את הדרך ליערות. רק חלק מאלה נתקבל ליחידות פרטיזניות ונתבע להשיג נשק. למרות שהוכיחו רוח לחימה והצטיינו בפעולת ההתנגדות, לא ניתן להם להצטרף לכוח הפרטיזני שבסביבה, ומרביתם נאלצו לשוטט ולבקש לעצמם כתובת ביער. רוב רובם נפלו ונרצחו, עוד בטרם ניתן להם הסיכוי להילחם. רק קומץ מבין הפרטיזנים נשאר בחיים.
