קרב עמק האלה
ההתנגשות העיקרית הבאה בין הפלשתים לבני ישראל אירעה דווקא בנחלת שבט יהודה, בעמק האלה (שמואל א' י"ז). כנראה היה זה נסיון של הפלשתים לנצל את הגישה הפחות עויינת של יהודה כדי לשוב ולחדש את אחיזתם בהר. הם בקשו לאגף את כוחותיו של שאול מן הדרום ואולי אף להיעזר בנוכחות הייבוסית בירושלים. אך המלך שאול הצליח לגייס מספיק כוחות, כולל לוחמים משבט יהודה, כדי לבלום גם את הנסיון הזה.
בסיפור קרב עמק האלה, מוזכרות הערים הפלשתיות גת ועקרון בלבד. גם בהמשך ספר שמואל, ישנה עדות לחשיבותה של גת; מעמד זה בא לידי ביטוי בעובדה שעיר זו שלטה על שטחים נרחבים ביותר של הנגב הצפוני. שליט גת הוא גם היחיד בין סרני פלשתים שמכונה בכינוי מלך. לפיכך, הציעו חוקרים אחדים כי בתקופה זו עמדה גת בראש ברית ערי הפלשתים.
באשר לתרבות הפלשתית, הפרט המעניין ביותר בסיפור הקרב הוא תאור לבושו וציודו של גוליית. לפי תאור זה, הגיבור הפלשתי לבש שריון קשקשים, כובע ומצחה (מגיני רגליים) מנחושת. גוליית צוייד בכידון נחושת ובחנית עשויה ברזל. שימוש מיוחד זה בברזל מעיד על חשיבות הכלי הנדון. למרבה הצער, אין ציון מדוייק בקשר לחומר שממנו נעשתה חרבו של הפלשתי. תאור זה הולם את הידוע לנו מתבליטי מדינת הבו וכן ממצאים מיקניים.
נוסף לכך, מצאו חוקרים דמיון רב בין לוחמת הביניים בסיפור דוד וגוליית לבין המסופר באיליאדה, שירת המשורר היווני הומרוס על מלחמת טרויה.
כאמור, הקבלות אלו מחזקות את הסברה כי מוצא גויי הים הוא מן האיזור האיגאי.
