דוד והפלשתים בימי מלכותו
לאחר נצחון הפלשתים בקרב הר הגלבוע, חזר דוד לנחלת יהודה והוכר כמלך בחברון. אין כל
ידיעות על עימותים בין ישראל לפלשתים במשך ימי המלחמה בין דוד ליורשי שאול, אך
סביר להניח כי הפלשתים המשיכו לראות בדוד בן חסותם. רק לאחר סיום המלחמה, המלכת
דוד על כל ישראל וכיבוש ירושלים שהפכה לבירתו, הבחינו הפלשתים בסכנה. הם תקפו
פעמיים בעמק רפאים מדרום לירושלים, אליו הגיעו כוחותיהם בודאי דרך נחל שורק. אך דוד
הצליח להדוף אותם ואף לנצל את את הצלחתו כדי להניס את הפלשתים עד איזור גזר.
מלחמת דוד בפלשתים
אין לנו ידיעות מפורטות בקשר להמשך המלחמה של דוד נגד הפלשתים, אלא רק סיכום
הנוקט לשון “הכנעה” (שמואל ב’ ח’ 1). אותו הפסוק מכיל גם איזכור סתום של “מתג האמה”
שלקח דוד מיד הפלשתים. למרות ההצעות הרבות לפירוש מילים אלה, אין לדעת אם מדובר
בחפץ פולחני כלשהו או סמל שלטוני. נוסף על כך, במקום המקביל בדברי הימים א’ י”ח:,
כתוב “גת ובנותיה”. מצד אחד גירסה זו הינה מובנת יותר. מצד שני ידוע כי אכיש המשיך
לשלוט בגת גם בימי שלמה (מלכים א’ ב’39:). על כן, גם ההבהרה הזו אינה פותרת לנו את
בעיית הקריאה הסתומה בשמואל ב’. מכל מקום, נראה כי דוד לא סיפח את פלשת לממלכתו
אלא הטיל מס על האיזור בלבד.
אך הפלשתים המשיכו להיות גורם צבאי חשוב בימי דוד באופן שונה לחלוטין. כמה כתובים
מזכירים יחידות מובחרות בשם “הכרתי והפלתי“. מסתבר שכפי שדוד שירת אצל אכיש כשכיר
חרב, כך עשו חבורות פלשתיות אצל מלך יהודה אחרי ביסוס שלטונו במרחב. נוסף לקבוצה
זו, מוזכרים גם גיתיים ואף אתי הגתי בתוך צבא המלך. כל אלה הפגינו נאמנות אישית
למלך גם בימי השפל של מרד אבשלום.
