דוד ופלשתים – מאויב לשכיר חרב

פעילותו הצבאית של דוד כנגד הפלשתים, בתקופת שירותו בצבא שאול, מתוארת באופן סתמי למדי. לאחר קרב עמק האלה, אין כל ציון של זירת הפעילות של דוד. רק בתקופת מנוסתו מפני שאול, מוזכר קרב במקום מוגדר, קעילה (שמואל א’ כ”ג). עיר זו מזוהה כח’רבת קילא, הנמצאת באיזור בית גוברין. מן האמור במקרא אפשר להסיק רק שהפלשתים נהגו לערוך פשיטות בעונת הקציר לשם ביזה; אין כל סימן לנסיון פלשתי להשתלט באופן קבוע על המקום.

לאחר תקופה ממושכת של מנוסה מפני שאול בתוך נחלת שבטו, יהודה, דוד החליט להתרחק מן הסכנה ולמצוא מקלט דווקא אצל הפלשתים. הוא פנה לאכיש, מלך גת, ובמשך שנה וארבעה חודשים שימש שכיר חרב בשירות המלך . רק במקרה זה (שמואל א’ כ”ז), מכונה מנהיג פלשתי “מלך” ולא בתואר הרגיל “סרן“. מכאן, הסיקו חוקרים אחדים כי בתקופה זו, התאחדו ערי פלשת ליישות מדינית אחת בהנהגת גת, וזאת בניגוד לברית הקונפדראטיבית הידועה קודם לכן. באשר לאכיש, יתכן ששמו מעיד שוב על המוצא האיגאי של הפלשתים – יש חוקרים המצביעים על דמיון לשוני בין השם אכיש לבין השם אנכיסס, אחד מגיבורי טרויה. השם אכיש מופיע גם כשמו של מלך עקרון בתקופה האשורית.

גת הינה העיר הפלשתית הראשית היחידה שלא זוהתה בוודאות עד היום. לדעת רוב החוקרים יש לחפש את גת פלשתים בתל צפית, דרומית מערבית לעקרון. מיקום דרומי זה עשוי להסביר את הקשר בין גת לבין צקלג, העיר שהונפקה לדוד ואנשיו על ידי אכיש. מן הבסיס הזה ערך דוד פשיטות על שבטי הנוודים שהטרידו הן את הפלשתים והן את בני יהודה, באיזור הנגב הצפוני. את צלקג מציעים החוקרים לזהות עם תל שריעה, כ- 20 ק”מ צפונית-מערבית לבאר שבע.