Inside_Title_01

הבריגדה היהודית

ביום 20 בספטמבר 1944 נתפרסמה הודעה רשמית של משרד המלחמה הבריטי, שבה צוין, כי "ממשלת הוד מלכותו החליטה להיענות לדרישת הסוכנות היהודית לארץ-ישראל ולהקים בריגדה מוגברת יהודית (Jewish Brigade Group), אשר תשתתף בפעולות מלחמה. הבריגדה של חיל-הרגלים תהיה מבוססת על גדודים יהודים של הרג'ימנט הארץ-ישראלי ועתה – – – מכינים יחידות סיוע ועזרה להשלמת הבריגדה המוגברת המבוססות על היחידות הארץ-ישראליות הקיימות". בהודעה שמסר ו. צ'רצ'יל בבית-הנבחרים על הקמת הבריגדה ציין, כי אף על פי ש"מספר גדול של יהודים משרת בצבאותינו ובצבאות אמריקה בכל המחנות, נראה לי כיאות בהחלט, כי יחידה מיוחדת מאותו גזע שסבל סבל שאין לתארו מצד הנאצים תיוצג בפורמציה מובהקת בין החילות שנאספו להנחיל להם את תבוסתם הסופית".

 

"לחייל" – עיתון יומי לחיילים עברים ביבשת אירופה

הרגשה כללית של שמחה עברה בעם היהודי, אולם שמחה זו היתה מהולה בתוגה רבה. הבריגדה, שנודעה בשמה העברי "החטיבה היהודית הלוחמת" (חי"ל) איחרה מאוד לבוא ומרבית המועמדים להילחם בשורותיה לא זכו לכך, ואף על פי כן, הצבא היהודי הפך מחלום לקטע קטן של מציאות.

 

ההכרזה על הקמת הבריגדה הפיחה מעט רוח חיים בתנועת ההתגייסות, אבל פחות בהרבה מאשר קיוו העומדים בראש פעולת הגיוס. מספר המגויסים שהיה הכרחי למילוי תקן הבריגדה לא הושלם במועד, והיה צורך להשלים את שורותיה גם במספר חיילים אנגלים נוצרים.

 

התארגנותה של "החטיבה היהודית הלוחמת" החטיבה הורכבה משלושת גדודי חיל-הרגלים היהודים, אליהם צורפו גדוד תותחנים יהודים, יחידת קשר, יחידת שדה של "חיל הנדסה", יחידת תובלה, יחידת שירות רפואי (רובם לא יהודים), יחידת דואר, יחידת שדה לציוד ולחרושת, יחידת משטרה צבאית, יחידת בתי-מלאכה ויחידה נעה לתיקון מכונות. למפקדה נתמנה איש צבא בריטי ותיק – הבריגדיר לוי (ארנסט פראנק) בנימין, יליד קנדה, ששירת 25 שנים ב"חיל המהנדסים המלכותיים".

 

על שרוולם נשאו החיילים תג שנציין בעברית ובאנגלית את השתייכותם לחי"ל ועליו סמל החי"ל – מגן-דוד צהוב על רקע צבע הדגל העברי.

הוסכם כי כאשר תגיע הבריגדה לאיטליה יותר לה להניף את הדגל העברי. לקראת העברת החטיבה לאיטליה היה צורך לארגנה מחדש למערך של חטיבה לוחמת. ההתארגנות נעשתה במחנה בורג-אל-ערב, סמוך לאלכסנדריה. אור ל-31 באוקטובר 1944 עלו האנשים על האניות שהובילום מאלכסנדריה לאיטליה, וכעבור חמישה ימים הגיעו לנמל טרנטו בדרום איטליה ומשם – למחנה האימונים בעיירה פיוג'י, מקום מרגוע והבראה כשבעים ק"מ דרומית-מזרחית מרומא. האנשים נכנסו למשטר חמור של אימונים לקראת היציאה לחזית, שנמשכו כשלושה חודשים ומחצה.

 

 

שלט אזהרה של הבריגדה היהודית בחזית איטליה

 

הסמלים והקצינים נשלחו לחודש אימונים לבית-ספר לפיקוד קרבי בעיר בנוונטו, ששימש מרכז ההדרכה הצבאית באיטליה. לאחר סיום אימוני הפלוגות באו אימוני הגדודים, ולאחר מכן נערכה פעולה משותפת לכל החטיבה שכללה אימון בתפיסת עמדות במשך 24 שעות בשדה.

 

אחת הבעיות הקשות בהקמת החטיבה כיחידה יהודית היתה בעיית התותחנים, לפי התקן המלחמתי של חטיבת חיל-רגלים מוגברת – היה צורך ב-860 קצינים וחיילים לשם כך. מיחידות התותחנים הארץ-ישראליות הובאו לאיטליה כ-400 איש בלבד. הם נשלחו להשתלם בבית-ספר לתותחנים של הצבא הבריטי, וכדי למלא את המחסור בכוח-אדם צורף לתותחנים גרעין מקצועי בריטי של קצינים, עוזרים טכניים, אלחוטאים, כוונים ונהגים וגם פלוגת תותחנים בריטית על קציניה וחייליה.

 

חייל בריגדה אתיופי

 

בערב פורים תש"ה (26.2.1945) סיימה החטיבה את אימוניה. היו בה כ-5,000 חיילים, שמפקדיהם בריטים (רק לאחר המלחמה מונו כמפקדי שני גדודים הקצינים אפרים בן-ארצי וזאב מליון, בדרגת סגני-אלופים). בהרכבה זה יצאה הבריגדה לחזית בצפון איטליה. הימים היו ימי סיומה של המלחמה והאויב עמד על סף התמוטטות. אבל כמיליון חיילים נאצים ופשיסטים עוד נמצאו בצפון איטליה. מפקדת בעלות-הברית התכוננה להתקפת האביב המכרעת מתוך ידיעה, כי "החיה הנאצית אם כי פצועה, מסוכנת היא – וקרבות קשים ומרים עומדים לפנינו".

 

חיילי הבריגדה – מדידת מסיכות גאז

 

בשלושה השבועות הראשונים להיותה בחזית שירתה החטיבה בגזרה שמול העיירה אלפונסינה, צפונית לעיר ראוונה. החטיבה צורפה כאן לקורפוס החמישי, שבו שירתו גדודים אמריקאים, אנגלים, סקוטים, אירים, דרום-אפריקאים, ניו-זילנדים, גורקים (מהודו), פולנים ואיטלקים. אל שלל עמים זה נוספו, כאומה העשירית במספר, היהודים. ממולם ניצבו אנשי הדיביזיה ה-42 של ה"ציידים" ("יאגארס"), רובם אוסטרים. שטח הגזרה היה מישורי וחצוי על-ידי ארבע תעלות השקאה גדולות. משימות הבריגדה הוגדרו כמשימות סיור, ולכשתצוץ הזדמנות לכך – "שיפור עמדות". מפעם לפעם אירעו התנגשויות בין משמרות של ה"בריגדה" לבין משמרות גרמניים. באחת מהן נפלה בשבי כיתה של חיילים גרמנים על נשקה ועל המקלע שלה.

 

שבוי גרמני מצייר מגן דוד על מכונית של הבריגדה

 

בפעולה זו נהרג אחד החיילים, זאב רוסאק, הקורבן הראשון של הבריגדה בחזית. באחד הימים יצאו האנשים להתקיף חווה איטלקית שבבניינה התבצרו הגרמנים. בגלל טעות בעיתוי יצאו האנשים לאור היום מבלי שניתן להם חיפוי באש וללא ליווי של טנקים. האנשים נקלעו לשדה-אש חזקה ורק עם חשכה עלה בידם לסגת, כשהם נושאים עמהם את פצועיהם. למחרת נערכו בגזרה התקפות חיל-רגלים שנתמכו על-ידי תותחים, טנקים ומטוסים. "תפקיד ההתקפה – הסחת הדעת והשמדת נקודת תצפית של הגרמנים הגורמת צרות רבות". בהתקפה זו נפלו שני חיילים. זו היתה טבילת האש של החטיבה. בבית הקברות הצבאי בראוונה נקברו בין חללי האומות הרבות גם ששת חלליה הראשונים של החטיבה היהודית הלוחמת. מגזרת אלפונסינה עברה החטיבה לגזרה אחרת בחזית, גזרה הררית במורדות הרי האפנינים על שפת הנהר סניו, שהתפתל בערוץ הרים עמוק וצר. כאן החליפה הבריגדה חטיבה של חיילי גורקה, ממיטב החיילים של הצבא ההודי. ימיה הראשונים של החטיבה בחזית הסניו היו ימים גדולים. בעלות-הברית בישרו לעולם כולו על הבריגדה היהודית. תחנות השידור הודיעו על החיילים היהודים שנכנסו למערכה עם הנאצים.

 

חיילי הבריגדה ברחובות איטליה

 

את ליל הסדר תש"ה (1945) בילו החיילים בעמדותיהם, ביום הרביעי לחול המועד פסח בא לחזית משה שרת וביקר בעמדות הקדמיות. למחרת הונף בנוכחותו במטה הבריגדה הדגל העברי, במסדר צבאי, בתפילה ובהצדעה.

 

שרת נואם בפני חיילי הבריגדה

 

בימים הראשונים בחזית סניו הצטמצמו הפעולות בסיורים ובהפגזות הדדיות. המטרה היתה למנוע מן הגרמנים להיאחז מדרום לנהר. היו אלה חיילי רג'ימנט הסער ה-12 של דיביזיית הצנחנים הרביעית, אחת העוצבות המעולות ביותר של הצבא הגרמני. ביום 7 באפריל באה פקודת מבצע, לפיה הוטל על הבריגדה לחצות את הסניו ולהקים ראש גשר מעברו השני. שלושה ימים לאחר מכן עברה פלוגה של הגדוד השני את הנהר והתחפרה בחופו הצפוני, כשמימינה ומשמאלה חוצות את הנהר חטיבה פולנית וחטיבה איטלקית. למחרת עברו שלושת הגדודים של הבריגדה את הנהר, הרחיבו את ראש הגשר והתקדמו צפונה, בשטח זרוע מוקשים. האויב פתח בנסיגה כללית לאורך כל החזית וגדודי החטיבה השתתפו ברדיפה אחריו. נסיגתו הנחפזת של האויב הביאה לכך שהמגע בינו לבין החטיבה נותק. כמה ימים לאחר מכן הוכרזה שביתת נשק. בהודעתו של צ'רצ'יל על כניעת האויב הוזכרה, בין שאר היחידות שלקחו חלק בהתקפת הסופית, "הבריגדה היהודית, שהקימונו אותה לפני שנה לערך, ושנלחמה בקו-החזית באומץ".

 

משאית וחיילים של הבריגדה היהודית, ליד הקוליסאום ברומא

 

עם הנצחון הותר לחיילים לענוד את סמל החטיבה על שרווליהם. 28 אותות כבוד חולקו לחיילים שונים בחטיבה ומפקדה קיבל את אות הכבוד .C.B.E כהוקרה ל"סגולות הקרב הנפלאות שהוכיחה החטיבה הלוחמת בחזית צבאות הברית". 44 מחיילי החטיבה נפלו או מתו מפצעיהם בשרתם בבריגדה.

 

 

מקור: קיצור תולדות ההגנה, ההוצ"ל, מש"הבט, עמ' 373-377

 

 

 

"ועד ההצלה"

הוקם בראשית 1942 על ידי הנהלת הסוכנות היהודית והועד הלאומי, והיה מורכב מנציגי תנועות שונות ומפלגות. עיקר פעולתו היתה במציאת קשר למנהיגים יהודים וסיוע בהברחת יהודים מארצות כבושות על-ידי הגרמנים לארצות בהן לא נשקפת להם סכנת השמדה.

המוסד לעליה ב'

בשנת 1938 הוקם "המוסד לעליה ב'", הגוף שביצע פעולות הצלה מאורגנות, ובראשו שאול אביגור, חבר המפקדה הארצית של ההגנה. חלק ממנהיגי התנועה הציונית חששו, כי עקיפת חוקי העלייה עלולה להזיק גם לעלייה הליגאלית ולהחריף את היחסים עם הבריטים. ביטוי לחששות אלה ניתן בוויכוח בשאלת העלייה בקונגרס הציוני הכ"א. רבים הצדיקו את הבאת העולים בכל דרך אפשרית גם בניגוד לחוקי "הספר הלבן". ברל כצנלסון , בנאומו בקונגרס בעניין זה, אמר: …"איזו הגירה מעולם היא כשרה וחוקית, אם עלייה זו אינה חוקית?

ואיזה חוקים בעולם הם חוקיים, אם זכות חיים ליהודי היא בלתי חוקית? העליה הבלתי חוקית יש לה תפקיד מיוחד במלחמתנו…וכשאני שואל את עצמי: מיהו בימינו אלה הנושא הטבעי – בגזרות גורלו – של מלחמת ישראל על קיומו? הריני משיב לעצמי: על פני הימים נטושים נושאי הדגל של צרת היהודים. הללו לא יתנו לשערי הארץ שייסגרו… הפליט היהודי יוצר בראש המערכה, וכולנו חייבים לצאת בצבאותיו"… לפי תפיסה זו הפכו ההעפלה ותנופת ההתיישבות המוגברת למטרת המערכה הציונית ואמצעי עיקרי למאבקה!

דין וחשבון של הנהלת הסוכנות לקונגרס הכ"ב על ההעפלה בשנות המלחמה, תש"ז 1946

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.

גילוי דעת הסוכנות היהודית על גירוש מעפילי "אטלנטיק", דצמבר 1940

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.

העפלה יבשתית

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.

תיכנון ההתישבות היהודית מבחינת שיקולי הבטחון, אוגוסט 1943

פרק מתוך הספר "התנועה הלאומית היהודית והקמת מדינת ישראל" 

1 /אח/02 10.8.1943 -1544-

 

ר.מ.א (ראש המטה הארצי)

 

ההנהלה 

 

תיכון-ההתישבות מבחינת ההגנה

 

לפני זמן מה נעשתה במוסדנו עבודת-מחקר על הנושא: "הגורם ההגנתי בתיכון ההתיישבות העברית". לסיכומים של המחקר, המועברים אליכם ר"ב, הנני לצרף להלן אי-אלה הערות ובאורים.

 

  1. ההכרה, כי תפקיד-ההתיישבות ותפקיד-ההגנה בתהליך הכיבוש הציוני של הארץ משולבים זה אל זה ולא במעט אף תלויים זה בזה, נשתרשה אצלנו בחזרת מושכל ראשון – ואף-על-פי-כן אין עדיין קיימת שיטת-שיתוף קבועה, תקינה ומקיפה בשטח התיכון והבצוע בין שני מכשירי-הגשמה אלה. והקשר ביניהם הנו עד היום הזה רופף וארעי. אולם אם מצב זה יכל להסבל עד כה, אין בשום פנים להשלים עם המשכתו בתקופת-ההכרעה הממשמשת ובאה, כאשר תתרחב ותתגבר ללא ספק השפעת-הגומלין בין ההתיישבות וההגנה.

מחד-גיסא יהא זה מחובתו של ארגון-ה"הגנה" להבטיח כל עליה חדשה על הקרקע, להגן על ישובים מרוחקים, מבודדים ונחשלים, ואחרון אחרון – לפלס את הדרך להתיישבות רבתי, לשבור התנגדות שתתגלה בדרך זו, לתחום אדמות-בור ולמסור אותן לידי מתיישבים; מן הצורך הוא, איפוא, שתהיינה נהירות למוסדות-הביטחון כל תכניות הרכישה וההתיישבות למען תאם אתן את התכניות ההגנתיות ולמען הכן יחידות לקראת פעולות הצפויות בשטח זה. ומאידך – אסור לה, למדיניות הקרקעית וההתיישבותית שלנו, להתעלם מהגורם ההגנתי בקביעת תכניותיה ובביצוען; ההתיישבות הציונית אינה מטרה בפני עצמה בלבד, היא גם אמצעי לכיבוש מדיני של הארץ, ולכן היא חייבת לחתור בעת ובעונה אחת להקמת ישובים עבריים הן בתוך המרכזים הפוליטיים והכלכליים של הארץ, בקרבתם או מסביבם, והן באותן הנקודות העלולות לשמש משלטים טופוגרפיים ועמדות-מפתח מבחינת השליטה הצבאית על הארץ והיכולת של הגנה יעילה עליה, ולו גם חשיבותן הכלכלית היתה פחותה, שכן הכיבוש הציוני של הארץ לא יהיה שלם ויציב, אלא אם כן תפעם את מדיניותנו ההתישבותית בד בבד עם השאיפה קליטת-עליה ולהרחבת הישוב העברי בכפר ובעיר, גם הדאגה, להבטיח להגנתנו את המרכזים האסטרטגיים-טקטיים של הארץ. וזה בעצם הכוונה של המחקר הנמסר לידיכם: להצביע על כווני-ההרחבה של ההתיישבות מנקודת-ראות ההגנה והשליטה על הארץ במובן הצבאי. מחקר זה מתעלם, כמובן, לחלוטין מחוק-הקרקע )1940(. וכן מהבעלות הנוכחית על האדמה, באשר כל תיכון ציוני משתת על ההנחה של בטול ההגבלות הללו, ובאשר תעודתו היחידה של מחקר זה היא רק לכוון את התיכון ההתיישבותי ולהקנות לו מגמה הגנתית, ולא להוות את התכנית גופא הקובעת הלכה למעשה.

 

  1. הנני חוזר ומדגיש, כי המחקר המועבר לידיכם אינו תוכנית על התיישבות, אלא ניתוח של גורם אחד בלבד – הגורם ההגנתי – בתיכון ההתיישבותי. כוונתנו היא, שתובטח לגורם זה השפעה מתאימה על מדיניותנו הקרקעית וההתיישבותית בצדם של שאר הגורמים הנוגעים בדבר. בטוחני, כי ההנהלה תמצא ותקבע לשם כך את המסגרת הארגונית הנאותה.

  

מאמץ המלחמה הסודי של היישוב, דו"ח הסוכנות היהודית, אוגוסט 1945

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.

יצחק שדה, תכנית הצפון, 1940

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.

דוד הכהן, הנחת היסוד לשיתוף פעולה

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.

מכתב וייצמן אל גריג, 28 במרס 1944

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.

הישוב על משמרת משולשת

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.