רבבות המתנדבים היהודים מארץ-ישראל חיו ופעלו במסגרת צבא זר, ששפת פיקודו והנהלתו היו אנגליות. במסגרת זו היה עליהם לנהל מאבק על זכותם לקיים חיים יהודים לאומיים ועל זכות השפה העברית. תנאי ראשון להצלחתו של מאבק זה היה קיום יחידה יהודית, והמוסדות הלאומיים אכן נלחמו על ריכוז החיילים היהודים ביחידות משלהם. ואמנם, משארכו ימי המלחמה שירתו מרבית החיילים היהודים ביחידות כאלו.
אורח החיים הלאומי טופח בעזרת כמה מוסדות הקיימים במסגרת הצבאית. החשוב בהם היה הרבנות הצבאית. הרבנים הצבאיים, שרובם באו מארץ-ישראל, טיפלו בתפקידים רבים: דתיים (סידור תפילות, סידור משלוחי מזון לחיילים דתיים, הכנות לפסח ולימים נוראים); תרבותיים (הפצת עיתונים עבריים וסידור ספריות ביחידות) וחברתיים (בירור עניינים אישיים ומשפחתיים של החיילים), וייצגו בעיני החיילים את ענייניהם הלאומיים והחברתיים. אחת הפעולות של הרבנים הצבאיים היא צירוף שירת "התקווה" לטקסי התפילה הרשמיים שנערכו בצבא.
ההרכב האנושי של המתנדבים היהודים הכביד על גיבושם החברתי. היו ביניהם אנשים מכל שדרות היישוב: חברי ההתיישבות העובדת וקואופרטיבים עירוניים, פועלים מחוסרי עבודה וגם מעפילים שלא ידעו את השפה העברית. המצב החברתי ביחידות רבות הורע במיוחד בעת שהגיעו לאיטליה. היו אלה השנים האחרונות למלחמה ובארץ ההרוסה והרעבה פשטו שוק שחור, גניבות, מעילות וזנות, ונגעים אלה פגעו גם בחיילים.
אולם בכל קבוצת חיילים נמצאו בחורים בעלי הכרה יהודית ולאומית, שהאמינו כי תפקידם לגבש את החיילים היהודים לחברה אחת ולתת לחברה זו צורה ותוכן לאומיים. ביחידות רבות לגלגו לחיילים אלה. המושג "למה-למה" שנקבע אז היה כינוי ל"אחד שלא הולך לבחורות, לאחד שלא סוחב מזון, לאחד שלא מוכר דלק – – – על מנת להשיג כסף ועל מנת לבלות" (מ. דוידסון). אבל בשעות מבחן התבלטה שכבת חיילים זו ועמדה בראש החיילים. הגעגועים לבית ולמולדת מצאו ביטוים במסיבות שבת, שהפכו למסורת קבע, ובנשפי החגים הדתיים והלאומיים.
תפקיד חשוב בחיי החיילים מילאו עיתוני היחידות השונות. הראשון בהם היה "החייל העברי", שהחל לצאת לאור בספטמבר 1941. בהגיע החיילים לאיטליה, כשהם רחוקים מן הארץ וצמאים למלה עברית, החל להופיע בבארי עיתון החיילים היומי "לחייל",
שהועבר לאחר מכן לרומא ונדפס שם ב- 2000 עותקים. עיתון זה ליווה את החיילים היהודים גם לאחר תום המלחמה ויצא לאור בבריסל, מקום חנייתה של "החטיבה היהודית הלוחמת", עד יוני 1946.
מקור: קיצור תולדות ההגנה, ההוצ"ל, מש"הבט, עמ' 367